אופים ונהנים

אמא, אני רעבה!

זה מה שאני שומעת מהבנות שלי בזמן האחרון. וזה לא שאני מרעיבה אותן (ניסיתי, הן עושות יותר מדי רעש, אין בזה יתרון), פשוט שהן התחילו קייטנת ספורט, וכשהן חוזרות הביתה - הן רעבות. לפחות 2 מתוך ה3. השלישית עושה קייטנת בישול, אז היא לא רעבה (אני שוקלת בחיוב לשלוח את שלושתן פעם הבאה לקייטנת בישול, אולי ככה יהיה לי יותר שקט).

ככה נראה הלו"ז של קייטנת הבישול. כל יום הם מכינים אוכל ממדינה אחרת. זה נראה כאן כאילו ארה"ב היא מעצמה קולינרית לפחות כמו איטליה...

משנכנס אדר א', נכנס גם אדר ב'

דיברנו כבר לא פעם על ההפקות שלי, וחלקכם כבר ציינתם שאני לעתים מגזימה (טוב, רק אני ציינתי, אבל אף אחד לא התנגד!!).
אז הפעם נדבר על פורים.
אני אוהבת את חודש אדר. מתחילתו ועד סופו אני משתדלת לעשות לבנות שלי שמח (כי להתחפש בעצמי ולהתאפר כמו אהבלה זה לא לגילי). אנחנו מתאפרות, מתחפשות, ובזמן האחרון אנחנו רוקדות בסלון לצלילי ג'סטין ביבר וקייטי פרי.
שמחה גדולה.
אדר זה גם חודש ההולדת של עמית, וכולכם ראיתם לאן זה מוביל (עיין ערך כאן), ועוד השנה יצא לנו גם אדר א' וגם אדר ב', ככה שהיא מצפה ל2 ימי הולדת (ועל זה נאמר פחחחח). 
פורים זו הזדמנות להפקה משולבת.
יש לנו אפייה צבעונית ופורימית:

יש לנו איפור ותחפושות ותפירה:

מילא הטורבן, אבל ראיתם את ניסים גרמה מאחורה??

יש לנו משלוחי מנות יצירתיים:

מה עוד ברשימת ההפקה?
תחפושת ליערה של אלזה (אלא מה?!), יעל מכינה לעצמה תחפושת של הנסיכה ליאה ממלחמת הכוכבים (כי יש לה חרב והיא מדליקה) ואני לא יודעת עוד למה אתחפש.
יש למישהו רעיונות??

נשיקות וחג שמח! <3 עינת

ועוד משהו אחרון: אני רצינית לגבי הרעיונות, אני כמעט והתייאשתי.

רשימת מלאי #3 2014

אהלן! מניש? אני יודעת שמניש זה די מיושן, אבל היה לי פעם חייל שנהג לומר "תיסלם" בכל פעם שרצה לפרגן/לשבח, אז אם לו מותר, אז גם לי! מניש לוקח!

אז מניש?

הבנתי פתע פתאום שכבר עבר די הרבה זמן מאז רשימת המלאי האחרונה. וואו! אנחנו כבר בספטמבר! בכל מקרה, הגיע הזמן לרענן מדפים. מה גם שחודש אלול הגיע השבוע, וזהו חודש מצוין לניקוי נפש, התבוננות פנימה והערכה מחדש.

אז הנה זה בא...

עושה: שמיכת "ימים שמחים" בניצוחה המרהיב של זלנה מ-zooty owl . את השמיכה אני סורגת במקביל יחד עם עוד כמה נשים נפלאות מרחבי הרשת העולמית הרחבה, וכולנו משתפות את ההתקדמות שלנו אצל זלנה באתר. הריבוע הרביעי שלי כבר גמור ואני מחכה למס' 5..

 מבשלת: מתכונים שלא ניסיתי קודם. כמו שקשוקת תרד. המתכון הוא בהשראת ניקיB המופלאה, שנתנה לי השראה עם הרבה מתכונים אחרים. אחד מהם הוא הקציצות האפויות..

 

שותה: קפה. עדיין מחפשים את הקפה המושלם. כרגע שותים קפה שנקרא דיסלדורף אבל מיוצר בגואטמלה. אה! ומצאנו את אחד משדות הקפה של סטארבאקס! נכון שזה מגניב?

קוראת: שוב את הסדרה של ג'ורג' מרטין, שיר על אש וקרח (זו שנתנה את ההשראה לסדרת הטלויזיה הנפלאה "משחקי הכס").

 

רוצה: לשמוע בשורות טובות. ולחבק ולנחם אנשים אהובים שכרגע עצוב להם.

מסתכלת: בהנאה על הבנות הבוגרות והמקסימות שלי מוצאות להן רגעים של שקט בין דפי הספרים.

 

משחקת: יותר מדי בטלפון. ממש יותר מדי. עד כדי מדי שהזאטוטה כבר אומרת לי - "אמא, בואירגע..לא אפון!" (או בתרגום חופשי - אמא, בואי רגע, לא טלפון!)

אמא! בואי תראי נמלים/מרבה רגליים/שרשור/חיפושית/כל שרץ זוחל אחר שמעורר בי פלצות

מחליטה: לעבוד על עצמי. זה באמת כבר מוגזם, והבטחתי לעצמי יותר מפעם אחת, אבל אם לא אתחיל להפעיל את השרירים, אצטרך מישהו שיסחב אותם בשבילי.

מאחלת: שנה טובה לכוווווווווולם!

נהנית: לראות את הזאטוטה מתנסה לראשונה בצבעי ידיים. גם הכסא נצבע והשולחן וקצת מהרצפה, אבל התוצאה היא הנאה גרידא.


מחכה: לחברים טובים שיבואו בראש השנה לטייל איתנו בגואטמלה, והפעם - בח"לי מצטרף!! שווה לחכות <3

מעדיפה: לא לצעוק. אפילו הצטרפתי לקבוצה בפייסבוק של נשים (בעיקר אבל לא רק) שמחזקות אחת את השניה בתחום הזה. הבנות שלי הצטרפו אליי ואנחנו ממש משתדלות.

תוהה: האם יהיה קפה עם חברה סוף סוף? אשתו של אסף, שעובד עם בח"לי, מצטרפת אליו ביום שבת הקרוב והם עוברים לגור לידינו. *התרגשות..*

אוהבת: את הגינה שלי. צוות ההנהלה במשרד של בח"לי עומד במילתו ושולח לי (כמעט) בכל הזדמנות פרחים חדשים. אז יש לי פריחה ורודה וסגולה וכתום ניאון ולבנה ואדומה וצהובה. לצאת החוצה לגינה הפורחת שלי ממלא את ליבי בשיר בכל פעם מחדש.



אפילו גינת הירק פורחת!

 
מהרהרת: בצב המים היחיד שנשאר. הוא נראה לי בודד משהו, ואולי זו הסיבה שהוא בקושי מוציא את ראשו מתחת למדרגה שלו...

חושבת על: המלחמה שהיתה ותהיה בארץ. על כך שבנותיי לא יודעות איך נראה יירוט ושאף ילד לא צריך לדעת את זה. אני שמחה שאנחנו פה, רחוקים פיזית, אבל הלב עדיין שם, בישראל.

צופה: ביותר מדי סרטוני דרדסים. הזאטוטה כבר החלה לשיר בבית דם-די-דם-דם.

מקווה: שהשנה הבאה תהיה רגועה יותר לכולם, מלאה רק בשיר וצחוק, אמן.

מתפעלת: מרעמים וברקים. העונה הגשומה מכה בנו בכל חוזקה בשבועיים האחרונים ופלאי העולם שניתכים פה הם בהחלט מעוררי התפעלות.

זקוקה ל: מוטיבציה. להתעמל.
 
מריחה: כלבה רטובה. הכהבלה שוב החליטה שלא נאה לה להיכנס למלונה שלה במהלכו של גשם זלעפות, אלא להישאר בחוץ, בחושך ולהירטב. פולניה כבר אמרנו?

לובשת: שוב ושוב את אותם הבגדים. גם כי הם נוחים, וגם כי הרבה זמן לא קניתי לעצמי בגד חדש..

בינתיים אני מתמוגגת עם החולצות החדשות שקניתי לבנות לכבוד ראש השנה

עוקבת אחרי: זלנה, ומל, ולוסי המדהימה.

שמה לב: שהבנות שלי לומדות ממני הכל. גם את הטוב אבל גם את הרע. זה קצת מחשיש, לא?...

יודעת: שאני צריכה לעבוד על עצמי כל יום כדי שהרע שהן לומדות יהיה מזערי.

לומדת: איך לעשות את זה...
 
מרגישה: אהובה.
 
מעריצה: נשים, נקודה פסיק.
 
ממיינת: בין התגובות שלי למצבים ואמירות, לבין האמת שמאחורי האמירות האלה. לפעמים אנחנו מגיבים לפני ששמענו עד הסוף והתגובה שלנו היא מאוד לא לעניין. אפשר להגיד שאני ממיינת את הרציונל מהאמוציונל וזו עבודה לא פשוטה.

קונה: בדים בשוק המרכזי בשביל הריהוט במשרד של בח"לי ונהנית מהצבע שאני רואה בדרך.

מקבלת: תגובות נפלאות מקוראים של הבלוג שלי. תודה לכם! אל תפסיקו :-)

מסמנת בספר: שכבר קראתי את הדמויות שאהבתי ואינם.

לא אוהבת: שהבנות קמות בבוקר במצב רוח. זה קצת מחרבן גם לי את מצב הרוח.

פותחת: שקית חדשה של שמרים היום. בא לי לעשות קרואסוני שוקולד...

מצחקקת: כשהזאטוטה זורקת עצמה על הרצפה בהתקף גיל שנתיים. אני יודעת שצחקוק אולי הוא לא התגובה המתאימה, אבל התיאטריליות המוגזמת שבה הכל נעשה פשוט מצחיקה אותי. מאוד.

מנשנשת: עוגיות שוקולד צ'יפס וM&M שהבנות הכינו השבוע.

חושקת: בעוגת גבינה של אמא שלי. אבל שאמא שלי תעשה אותה ותשב איתי על קפה ועוגה. כזה.

מייחלת: לחופשה בתאילנד בפסח. מדברים על זה בינתיים..

עוזרת: לאסף וורה להיכנס לביתם החדש בצורה הכי חלקה שיכולה להיות. אני זוכרת איך זה להיכנס לבית חדש, במדינה חדשה, והייתי רוצה להקל עליהם.

שומעת: ספר. לא חשבתי שאעשה זאת אי פעם אבל זה די מדליק. "כשף השער" של אורסון סקוט קארד שאהוב עליי במיוחד. רכשתי (בחינם) 30 ימי נסיון דרך אמזון ובזמן שאני סורגת/משחקת בטלפון אני שומעת סיפור. מגניב למדיי. 

 

זהו. תם ונשלם הדין וחשבון לשנה זו עבורי. בא לכם גם? אל תהססו! אני מצרפת עבורכם את הרשימה פה למטה, אתם מוזמנים להעתיק ולהשתמש כאוות נפשכם, ואם מתחשק לכם - אתם יכולים גם לשתף אותי.

עושה:

מבשלת:

שותה:

קוראת:
רוצה:
מסתכלת:
משחקת:
מחליטה:
מאחלת:
נהנית:
מחכה:
מעדיפה:
תוהה:
אוהבת:
מהרהרת:
חושבת על:
צופה:
מקווה:
מתפעלת:
זקוקה ל:
מריחה:
לובשת:
עוקבת אחרי:
שמה לב:
יודעת:
לומדת:
מרגישה:
מעריצה:
ממיינת:
קונה:
מקבלת:
מסמנת בספר:
לא אוהבת:
פותחת:
מצחקקת:
מרגישה:
מנשנשת:
חושקת: 
מייחלת:
עוזרת:
שומעת:

נשיקות וברכות חמות <3 עינת
 

זה לא פוסט על פיצה

מדי כמה שבועות נתקף מי ממשפחתי בוירוס קיבה פעיל.
*ספוילר* השורות הבאות עומדות קצת להגעיל חלק מכם*

בדרך כלל בח"לי בעל קיבת הנוצה (מה זה ההיפך מקיבת ברזל? קיבת נוזל? קיבת שמנת? נישאר עם קיבת נוצה לבינתיים..) הוא זה שמתחיל. מתעורר באמצע הלילה ומשלשל עצמו עד לאבדון.
אחריו מצטרפות הבנות - הזאטוטה ברגיל, עושה פיפי (גם לקקי גוש היא קוראת פיפי, העיקר שלא נמהר להחליף טיטול), האמצעית לוקחת איתה פח זבל ליד המיטה ומקיאה לבד, בחושך (...) והגדולה בוכה נחרצות כשהיא רכונה על האסלה ומחכה שאתעורר ואגיע כדי להחזיק לה את השיער (!!). למי שלא יודע, אני מאוד אוהבת את בנותיי, אבל אני גם מאוד אוהבת לישון ולכן הדילמה בין לקום לבכי קורע לב או לקום להקאה שקטה היא קשה מאוד בעיניי. כמובן שאני בסוף קמה לשתיהן, להרגיע את האחת, לשכנע את השניה לדחוף אצבע (זוכרים את זה?) ולהרדים את השלישית שהתעוררה מכל המהומה.
השבוע הסצינריו חזר לאחר ביקור במסעדת פיצה שנחשבת מהטובות באזורנו. זאת הפעם השלישית שלנו. בפעם הראשונה היה טעים. בפעם השניה טענו שההקאות הגיעו בגלל המיץ הטבעי ששתו השתיים. הפעם החלטנו שהספיק לנו ואנחנו לא חוזרים למנה נוספת.
בליל האירוע, בח"לי חזר מאוחר מפגישה עסקית, לאחר שעצר להירדם בדרך מרוב עייפות, היישר לתוך מהומת האלוהים הזו. הוא הצטער שלא נשאר כבר לישון באוטו...


אני רק אשים את זה פה. ככה, בשביל להרגע..

ולעניין אחר, אך קשור. השבוע התבקשתי להכין עוגה לעבודה של בח"לי. לא, אין לו יומולדת (היתה לו כבר לפני שבועיים וחגגנו בסודיות משפחתית), והוא לא עובד בגן ילדים, למרות שהוא טוען שזה לגמרי מרגיש כך. פשוט בגואטמלה, ארץ השעועית והטורטיה, לא יודעים לאפות עוגות. זאת אומרת - במאפיה יודעים. ברור. ואפילו מקשטים אותן עם קצפות וצבעים ושושני סוכר, אבל עוגת ביתית זה משהו שלא מוכר פה. לפחות לא כמו בישראל. ואני, שמאוד אוהבת לאפות ואין לי בשביל מי (הבנות שלי אוהבות רק ללקק את המערבל של המיקסר אבל לא לאכול את העוגה), אופה מדי פעם עוגה, משאירה לנו 1/4 ממנה ומחלקת את כל השאר. וכך גילו בעבודה של האיש את העוגות שלי ומאוד מאוד שמחים לאכול מהן.
לפני שבועיים היה מפגש משמח בביתי של כל צוות הניהול של בח"לי וכולם נהנו מקרואסונים, ומקובנה, ומעוגת גבינה מקושטת.

קרואסון שוקולד, עוגה מעוטרת ופריחולס.

 "תגידו" שאלתי, "איך יכול להיות שאני לא מקבלת עציצי פרחים על בסיס שבועי לפחות??" (והרי בח"לי היקר מגדל פרחים). אז השבוע קיבלתי טלפון מהמשרד - "חשבנו על זה ויש לנו עסקה בשבילך". ממממ....נשמע חשוד, אבל בואו נשמע.. "הרכב כבר עמוס בעציצי דליה בכל הצבעים, ויגיע אלייך בערב לשימושך האישי. בתמורה אנחנו רוצים עוגת שוקולד ליום שישי".

עם כזה יופי, אין לי בעיה להשקיע בעוגה, אפילו עם קצפת

וכך יצא שאני אופה עוגה לעבודה של בח"לי. אין לי בעיה עם זה, להיפך הוא הנכון. רק חבל שאני, בהיותי מי שאני, אוהבת להסתבך עד מעל הראש, ולהחלטה שלי להכין גם קרם שוקולד וגם קצפת לעוגה הזו התווספה התכונה המיותרת שלי של התרגשות יתר וחוסר סבלנות, וכל מה שיצא על העוגה הזו זה קרם שמנת בטעם שוקולד. אמנם טעים מאוד, אבל בהחלט נראה כמו עוגה של גנון...

כשיעל מקשטת זה נראה יופי יופי.
את העוגה שלי לא צילמתי מהפדיחה...

ואחרון חביב - השבוע הלכנו לחפש קרמיקה. שוב. הפעם שילבנו גם לימודים יחד עם העבודה, והבנות החליטוהלעזור לבעלי המקצוע לחתוך, להדביק ולהשלים צבעים במשטחי העיטור. היה מרתק ומעשיר.

 

נשיקות <3 עינת

 

משהו קטן לסיום: לאחרונה אנו שומעים בבית את ברבאבא ללא הפסקה.

אתמול הזאטוטה הפתיעה אותנו לטובה כשלפתע פצחה בשירת "היפו היפו היפו..."

אנחנו בעד שימור מסורת!

אוכל, קדימה אוכל

לפני כמה ימים החלטתי להעלות את הבלנדר האדום שלי מהארון למטה ולעשות בו שימוש מועיל ליצירת שייק פירות. אתם מבינים, עד עכשיו שימש הבלנדר האדום למעיכת שעועית ואפונה בלבד, והגיע הזמן לתת לו לטעום קצת מיץ.
הרעיון היה להכין שייק מנגו ומיץ תפוזים. הביצוע - קצת כושל. זה לא פשוט להכין מיץ תפוזים כשעל יד אחת תלויה לך עוללה בוכיה עם ניבים מבצבצים, ולכן במקום מיץ, הושלכו התפוזים אחר כבוד יחד עם המנגו לתוך הבלנדר וקיוו לטוב. והטוב איחר להגיע. כן, רסק הפירות היה מאוד טעים, אבל מיאן לצאת מהקנקן אלא עם כפית, מה שהגדיר אותו כגרבר מאוד מוצלח.
אתם חושבים שבזה סיימתי?? לא ולא! אין מגדירים נסיון כושל אחד כאי הצלחה עד שלא מוסיפים לו כישלון נוסף. ואכן, אחד כזה לא איחר לבוא כשהחלטתי לנסות ולהכין שייק אבוקדו. אני יודעת. זה נשמע איום ונורא. אבל! טעמתי אחד כזה! אני מחשיבה את עצמי כדי נועזת בכל הנוגע לאוכל, וכשהציעו לי במסעדה אחת שייק אבוקדו ומיץ תפוזים וקראו לו גם משקה בריאות, הייתי חייבת לנסות וזה היה ממש ממש טעים. ולכן, נחתכו להם 2 אבוקדואים בשלים מאוד, הצטרפו אליהם 2 תפוזים חתוכים (כן..כבר דיברנו על זה שאי אפשר לעשות מיץ כשעוללה בוכיה וכאלה..), קצת מים ו-voila! איכסה צרוף. אז הוספנו עוד תפוז ושקית ממתיק (עמית הצטרפה אליי כאן כטועמת מלכותית ומעודדת צמודה) והתוצאה היתה טעימה. כן כן..לא מגעילה, לא לא מגעילה, טעימה! בח"לי לא היה שותף לאבחנה, לפחות לא בשלוק הראשון, אבל העוללה שתתה כוס אחר כוס בשקיקה גדולה. בסוף הארוחה 2 השייקים הצטרפו להם לקנקן אחד, אותו אני שותה לבד כבר יומיים... דרך אגב, הם מכינים פה גם שייק מנגו ופטרוזיליה וזה גם לא רע כל כך, אבל על זה ויתרתי מראש..




עלי תרד ומנגולד ממולאים בסלט טונה מבושל

תמאל

זוכרים את הקציצות האלו? מלאות בכל טוב וגם בסלק. בלי שמן בלי לחם.

כדורי שוקולד על מקל

ארוחת בוקר של אלופים. שלי בעיקר..

ממממ....מאפינס...

חלות שבת שהכינו הנסיכות

גלידה גואטלמטקית - פירות קפואים על מקל מצופים בשוקולד..

אז כפי שאתם בטח זוכרים, משפחתי הנפלאה (או לפחות חצי ממנה) מגיעה הנה עוד שבוע וחצי (וואו! איך הזמן טס! לפעמים זה ממש תענוג, נכון?). ומאחר ואחת מהאובססיות שלי הן שתמיד יהיה מה לאכול על השולחן, כבר התחלתי לתכנן ולהוציא לפועל חלק נכבד מהבישולים לתקופה הזו. אנחנו לא מתכוונים להיות יותר מדי בבית, ונטייל לא מעט. חודש אפריל זה חודש חם ועדיין יבש בגואטמלה, וגם הם חוגגים פה שבוע שלם של חופש וחג, אז יהיה לנו מאוד מעניין. אבל לאכול צריך. אז מה בתוכנית?
*להכין עם הילדים דברי מתיקה על מקל - פירות, כדורי שוקולד. זה גם טוב לטבעוניים שבינינו, שלא יכולים לאכול סתם גלידה.
*קציצות. הרבה קציצות. קציצות זה משהו שקל מאוד להכין מראש ולהקפיא. אז כבר הכנתי קציצות עוף וקציצות בשר, אפיתי אותן בתנור (והרי אנחנו נמנעים משמן) והקפאתי. הקציצות שלי מאוד עסיסיות ובלי לחם. אני מכינה אותן עם המון המון ירק - סלק מבושל, תרד ובצל מאודים, קישוא, תפוח אדמה - בעצם כל מה (כמעט) שיש במקרר, ואז הן טעימות מאוד מאוד. לקח לי הרבה זמן להצליח עם קציצות, הן תמיד יצאו לי יבשות מדי או חסרות טעם, עד שהבנתי שאם טעים לי לפני הבישול, אני צריכה להוסיף עוד חצי כפית מלח ואז זה גם יהיה טעים לכל השאר...ורק אז לבשל!
*זה.

בח"לי היקר אוהב בשר. בארץ הוא בנה מנגל מדיסק של טרקטור (או משהו כזה, אל תתפסו אותי במילה, אבל זה מגניב לאללה), משהו שעונה על צרכיו הקולינריים, או הקרניבריים אם חושבים על זה. ולכן, מזה זמן רב שאנחנו מחפשים מנגל ראוי. כמעט והתפתינו לקנות מנגל גז, בשביל הקלות והטכנולוגיה. ואז נשלחנו לראות את המנגל הזה. ההתלבטות היחידה היתה המחיר, שגם עליו לא התמקחנו יותר מדי - גודל מושלם, עבודת יד, טכנולוגיה פשוטה, יעילה וגאונית, עם מנגנון הרמה על גלגל שיניים לבישול ארוך או קצר. את הבשר קנינו בניפו-ניפה, שזו מסעדת בשר ארגנטינאית. פיסות הבשר היו פרושות לפנינו ורק היינו צריכים לבחור על פי מידת העשייה הרצויה לנו. לאחר שוטטות לא קטנה גם מצאנו גחלים. מיד הגענו הביתה, הדלקנו וטעמנו והיה נפלא!! בכל מקרה, צד אחד של המנגל נשאר נקי ומוכן לבשר שהוכשר על ידי רבנים, ופרגיות שקניתי יתובלו, ישופדו ויוקפאו גם כן כהכנה לביקור המיוחל.
* גם חלות של שבת ניתן להכין ולהקפיא, וכפי שראיתן בנותיי המוכשרות כבר מכינות צמות מ-6 חלקים (!!) ותודה לציקי מאיבמביני על ההסבר הנפלא.
אני אכין כמות כפולה השבת, אקלע צמות ואקפיא. מה שיישאר זה רק להוציא מהמקפיא, להתפיח ולאפות! נפלא..

נשיקות <3 עינת

ועוד משהו אחרון: כבר 3 ימים שמסתובב אצלי בבית וירוס משתעל. הוירוס הנאלח מדיר שינה מעיני האמצעית ומונע ממנה ללכת לחוגים. שלא באשמתו של הוירוס, גם העוללה כבר ציינתי שמבצבצת ניבים, מה שמדיר שינה גם מעינינו. בתי הבכורה ציינה בפנינו שהיא רוצה להישאר ערה כשאליהו הנביא יבוא.
ואני שואלת - מישהו יכול להגיד לי מתי אוכל לישון שוב??
 

שבת בבוקר, יום יפה

זה נכון שאני פולניה, ואני מוכיחה זאת לעצמי לא אחת בסיטואציות שונות (ומנסה לשלוט בזה כי פרצוף חמוץ לא תמיד משיג את המטרה הרצויה), אבל זאת לא הסיבה שבגללה אני יושבת עכשיו לבד בחושך.
פשוט, בשעה הזאת המוקדמת, כשעוד לא בוקר בחוץ, שקט אצלי הבית וכולם ישנים. בח"לי כבר בעבודה, ואני יושבת עם כוס שנייה של קפה, אורגת עוד ריבוע, מתעדכנת בבלוגים שאני אוהבת לקרוא וממתינה מול החלון הגדול לשמש, שתזרח.
אני מודה על רגעים קטנים כאלה של אושר. לפעמים זה כל מה שאני צריכה כדי שיהיה לי יום שמח.

http://www.andresamadorarts.com/ כאן אפשר למצוא עוד ציורים מדהימים כאלה בחול

 והיום בהחלט מסתמן לו כיום שמח. אני אוהבת את ימי שבת. כל השבוע אנחנו מתרוצצות לחוגים שונים, פעילויות מסוג כזה או אחר וענייני בירוקרטיה (על הבירוקרטיה נדבר ביום אחר), ויום שבת אנחנו נחות. אחד מהיתרונות האדירים של שבוע עבודה של חמישה ימים (הוא כזה כי אנחנו שובתים בשבת והגואטמלים שובתים בראשון) הוא שיש 2 ימי חופש. אז בשבת אנחנו נחות. בראשון אנחנו משתדלים לטייל יחד, כמשפחה. ובשבת, נחות. אמרתי את זה כבר, נכון?
קודם כל, אנחנו לא ממהרות עם הפיג'מות. רק כשאין ברירה והכהבלה כבר עומדת על קצות האצבעות בנסיונות להתאפק (האצבעות שלנו, לא שלה..), ואז אנחנו מתלבשות ויוצאות לטייל בשכונה. איזה יום נפלא היום! השמש חמימה והאוויר נקי. אתמול בלילה ירד קצת גשם אז רענן לנו מסביב.


וגם הכהבלה נהנית מהאוויר הרענן

מטיילות בשכונה, משחקות באור וצל

המטלה יחידה שיש עלינו לעשות (עלינו..חחח....עליי!) היא הכלים של ארוחת השבת. הכיור בבית די קטן ולכן אני עושה כלים בנגלות. לאט לאט. ובין לבין אני יוצרת קצת, וכותבת קצת, ומשטטת באינטרנט קצת, והורגת קצת זבובים. מחבט הזבובים נמצא קבוע לידי ומדי פעם הוא מתנפנף על איזה זבוב. כמו זנב פרה. בטיול היום ראינו שמרססים את השכונה נגד הזבובים, מה שמסביר את הכמויות בבית - כולם נכנסו כדי להינצל מהעשן...
היום נתקלתי במתכון המפתה הזה, אצל לוסי, אחת מהבלוגריות האהובות עליי. בריטית הפעם, לא אוסטרלית. הבנות התלהבו גם ולכן היום הכנו מאפינס. שינינו קצת את המתכון, והשתמשנו במיקס מוכן לפנקייקס במקום קמח תופח (יש לנו ארגז מלא בקמח מוכן לפנקייקס, ופסח מתקרב בצעדי ענק, אז כל המרבה במאפינס ובפנקייקס - הרי זה משובח! מה אתם אומרים, עוגות הולך גם?), והשתמשנו בצימוקים ותמרים יחד עם תפוח עץ מרוסק ויצא לנו ממש ממש טעים. לא מתוק מדי, מאוד רך ואוורירי, הריח שמילא את הבית היה נפלא ונשאר למשך זמן רב גם אחרי שכבר סיימנו לאכול ולא הכנו יותר מדי! 9 מאפינס בינוניים, לא יותר, 4 כבר נאכלו :-) בזמן שהמאפינס נאפו להם בתנור (20 וקצת דקות) אני קיימתי הבטחה מאתמול בלילה והקראתי לבנות פרק בספר שאנו קוראות יחד, כשף של דיו. זה הספר השני בטרילוגיה הנהדרת של קורנליה פונקה. קראנו את לב של דיו פעמיים וראינו את הסרט יותר מפעמיים. מדובר בעצם בסיפור על סיפור (על סיפור?) והסופרת משלבת כזו תשוקה לספרים שזה לגמרי מדבק. הבנות נהנות לקרוא יחד, ולא מעט פעמים הן קוראות לנו (בתורן, ספרים אחרים).

השמש נכנסת בחלון הגדול מאחוריי
וזה זמן מושלם לקצת ריבועים
 

תראו איזו ערימה יפה וצבעונית.
עושה חשק להתכרבל, נכון?

ומה הבנות עושות היום? רוכבות על האופניים (של עמית, החדשות, זוכרים?), צופות בסרטים, מאפרות אחת את השנייה (שיגעון פורים מקובל על כולנו למשך כל השנה, אבל בקצב הזה האיפור ייגמר עוד לפני החג..), משחקות אחת עם השניה (יעל ועמית) וישנות (יערה). בקיצור - לא הרבה והרבה מאוד ומה שבא להן. איזה כיף שבת!

<3 נשיקות, עינת

ועוד משהו קטן: החלטתי לשדרג קצת את התמונות בבלוג ואני משתמשת במצלמה אמיתית כזו, לא בזאת של הטלפון הנייד (מה גם שהטלפון עוד שבור..).
מוצלח יותר, לא?