רשמים מביקור מולדת פרק ב'

אז נכון שכבר שבועיים אנחנו פה, אבל הלב עדיין שם. רשמים מביקור מולדת, מספר 2.
את תל אביב אני אוהבת לביקור יומי. כשגרנו בישראל, ביקור בעיר נועד בדרך כלל לצורך קניות מיוחדות, אירועים מיוחדים.
הפעם, הנסיבות איפשרו לנו ללון לילה בעיר. והעונה? מושלמת! עדיין לא חם מדי, אין לחות בכלל, יום חול רגיל לילידים וחג בשבילנו, התיירים.
אז שכרנו חדר במלון קטן על הטיילת, בלי מעלית אבל עם נוף מפעים וארוחת בוקר מפנקת - TLV88
 
***הנוף מבית המלון לעת שקיעה. לקחנו פנטהאוז, עם ג'קוזי במרפסת, ובמשך 3 שעות הבנות לא יצאו מהמים***
 

 
 
 
***זוג ציירות באמצע העיר, מציירות בצבעי שמן בניין ישן***




 
 
***הטיילת של נמל תל אביב. ביקרנו בה פעמיים, נפעמות מהשקט, מנקיון הטיילת ולכלוך המים, מרמת גני השעשועים הגבוהה והגלידה***
 



 
 
***מרפסות העיר מזמינות אותך ללכת עם הראש בעננים***
 



 
***כמו זוג שומרי ענק, התמקמו הדקלים הללו בשני צדי הדלת***
 



 
***תראו איזה יופי המרפסת הפורחת הזו, מקסים!***
 



 
***הדקל הזה, למשל, חרץ את דינה של המרפסת, וכרגע היא כבר לא יכולה לגדול***

 


 
***כל כך נהניתי ללכת ולהסתכל למעלה***



 
***לפעמים, עדיף להסתכל למעלה, כי למטה רואים את זה. למרות שגם זה קיסמה של עיר***
 


 


***מלבד הטיולים בעיר תל אביב, גם טיילנו במורד כביש 31, בואך ים המלח. נוף מולדתי, ומקור געגועיי***
 







  
***ואי אפשר בלי אילת כמובן! מתי פעם האחרונה הקפצתם אבנים על המים?*** אני הקפצתי 5!
 





***בלילה הראשון, לשם החוויה, ישנו על שפת הים בקראוון שהוצב שם במיוחד בשבילנו***



 
 
***ובבוקר קמנו לזה***
עכשיו, למי ששואל אותי אם החוויה לקום בבוקר אילתי, על שפת הים, ישר לתוך הזהב הזה - אני אומר:כן! בהחלט!
אם תשאלו את בח"לי, תהיה לו תשובה אחרת לגמרי...
 



 
***את היום בילינו בצלילה. זוהי הצלילה הראשונה של עמית ויעל, ולפי הפרצופים - לא האחרונה***
החוויה היתה מושלמת בזכות הצוללנים של מועדון לאקי דייברס, שהיו מקצוענים, הציוד היה ברמה גבוהה וההדרכה היתה בהחלט מספקת. פלוס.
 



  

 
 


 



 


***את הלילה השני כבר בילינו בבית מלון - מלון אורכידיאה פינק אותנו בבריכות, בר, ארוחת בוקר וחדרים מרווחים (הבנות ישנו בקומת גלריה בחדר. מגנייב!!)***

 


 
 


***אני סוףסוף ביליתי ככה***
 

 


ועכשיו, ספונה בחדרי לעת שעת אחר צהריים גשומה, מאושרת שהגיע סוף סוף הקיץ לגואטמלה (!) ושאני יכולה לתת לטבע להשקות לי את הגינה, אני שואלת את עצמי - למה כל כך קצר? למה??

נשיקות <3 עינת

ומשהו קטן אחרון - תל אביב, העיר והאגדה


 

חייזר מולדת

והנה שוב אנחנו בבית.

לכל מי שפספס - בשבועיים האחרונים היינו בביקורמולדת. זה היה ביקור קצר. מרובה באירועים שמחים, עצובים, מרגשים. היה לנו קר, היה לנו חם ובעיקר היה לנו מאוד מאוד קצר.
בקושי אפשר היה לקרוא לזה חופשה, מלבד 3 ימים שאותם בילינו באילת כדי שהבנות יוכלו לצלול בפעם הראשונה בחייהן בשפת האם שלהן. וגם את הימים האלה בילינו בקראוון, אז בח"לי טען שהוא לא היה בחופש אלא עבד. כי היה גנרטור להדליק ולכבות ובלי ארוחת בוקר ישראלית בחדר האוכל. וזה לא פינוק, זה מוצר צריכה בסיסי (ואני מצטטת כאן אופטיקה כלשהי שניסתה בחופשה למכור לנו משקפיים).

אבל! מאחר ואני עדיין אופטימית חסר תקנה, לקחתי על עצמי לראות את הביקור הזה בעיני תיירת, וצילמתי וצילמתי וצילמתי.

למביני עניין - ארוחת צהריים בפאב החבית במצפה רמון.
נוסטלגיה במיטבה.
בח"לי רצה רק צ'יפס. הוא קיבל אותו בקערת סלט.
לך תתמודד עם פאב לחיילים בלבד.

עוד במצפה רמון - שוק נייד, של גרעינים ודגנים.

הנסיעה לאילת עברה חלק, אבל לבנות היו כוונות אמיתיות לנצל את השקיות האלה.
יערה סתם משתפת פעולה..

בגינה של חמותי. פריחה אביבית.

ביקור בתערוכת אגריטק 2015. הבנות בוחנות מקרוב תצוגה של נטפים.

לך תסביר לתוכי שפגמים מולדים הם לא אכילים!

אך...השקיעות האלה, הנפלאות.

מפגש משמח באמת של יערה ואיתמר.
השניים גילו אחת את השני ונהנו מכל רגע.

מפגש משמח #2
בחגיגות בת המצווה של יובל.

הבנות מתנסות במכשירים החדשים שבפארק שבנו הוריי לזיכרו של אחי, עופר,
בכניסה לערד.

חגיגת יומולדת יחד עם הצוות המנצח של אמא שלי, הבנות שלי, ודודה שושי (בשורוק)

וככה נגמר הביקור. בזריזות.
יש עוד תמונות, מתל אביב הנהדרת (בעיקר בעיני תיירת. לא הייתי גרה שם), אבל הם יחכו לפעם הבאה. עד אז - תשמרו על עצמכם, ותהיו מאושרים, אה?

 

חזרנו הביתה...

חודש שלם.
כמעט 30 יום שלא כתבתי כאן כלום.
וואו, כמה שהתגעגעתי!

יש משהו בישיבה הזו מול המחשב, כשברקע צוחקות/מדברות/מזמרות/מצווחות הילדות שמאוד מרגיעה אותי. כאילו הישיבה מול המסך והמקלדת מתעלת את הרגשות והמחשבות והחלומות כולם ומוציאה אותם נכונים יותר. או לפחות מובנים יותר, או נגישים לפחות.
היום יום שבת, נחתנו ביום חמישי. השעות לא לגמרי הסתדרו לנו אבל זה הבית. כבר בישלתי, וסידרתי, ויצרתי. והצלחתי למצוא שוב את השקט הזה שעוזר לי לשבת ולכתוב.

אז מה היה לנו בעצם? היתה לנו חופשת מולדת של שלושה שבועות פחות יום.

הבנות ואני בחצר ביתנו הקט.
למי ששואל איפה בח"לי האהוב - הוא כבר לא פה..וגם לא מצטלם באופן עקרוני...עצוב, לא?

היתה חופשה אחת עם המשפחה שלי המורחבת בנחל שניר, לינה בצימר במלון הגושרים ונסיעה אחת מטרפת דרך כביש הבקעה

נכון שהן מדהימות?

הרבה טיולים רגליים ברחבי העיר, מין סיורי תיירים כאלה, משחקים בגני שעשועים, ביקורי חברים.

גינה באמצע העיר, סתם ככה

הרבה הרבה הרבה פירות ארצנו - הגענו בול לעונת המשמשים החמקנית, ולעונת הדובדבנים הנפלאה והאפרסקים האהובים עליי. ולא אמרתי כלום על עונת חג השבועות עם הגבינות והמאפים וכל הטוב השופע של ארץ זבת חלב.

 

 

 

 

ציינו 100 שנים לדודה המאומצת שלנו - דודה גרטה. לכבודה הכנתי מנדלה ענקית בקוטר 50 ס"מ (ותודה לזלנה מ-zooty owl על ההדרכה הנהדרת) ותפרתי אותה לתוך כרית ענקית. כי מה עוד חשוב לאשה בת 100 חוץ ממשענת נוחה?

 

עשינו קניות! כמה כיף זה היה. קנינו בגדים, ונעליים, וקוסמטיקה. אפשר לחשוב שאני גרה בג'ונגל..

והקניה הכי שווה - קנינו זרעים. של במיה ושעועית וחמניות וקמומיל. ומלפפון וחציל. שזה הכי חשוב כי המלפפונים פה הם זוועה, ובחציל יש זרעים.



 

 

 

בדרך הביתה שעשענו את עצמנו עם ערכת הפלסטלינה הנפלאה של רוני אורן, ולמרות שבערכה המקורית היו הוראות מדויקות ליצירת צפרדע, הבנות שלי יצרו כל מה שהיה על ליבן באותו הרגע - משמע דמויות משוגעות בבגדים משגעים. כולל קולבים וארון בגדים..



וזו הצפרדע.

 ועכשיו, סוף סוף בבית.

אפשר להתפנק עם הכהבלה שהתגעגעה מאוד (אבל ממש! היא ישנה כל לילה עם אחת מהבובות של הילדות כדי להריח את הריח שלהן קרוב קרוב), ואפשר ליצור, ולנוח.





 



עד הפעם הבאה, מבטיחה לשתף קצת מהיצירות האחרונות, נשיקות, עינת

ועוד משהו קטן, הארנבה המליטה. שגר ראשון של 6 זערורים. היא לא מניקה אותם לבד עדיין, מה שאומר שהפכנו כולנו למיניקים. של ארנבונים.

הצלחה מובטחת?