Such a perfect day

לקוראים הנאמנים שלי, רשומה זו הולכת להיות שונה.

לשם פרויקט באוניברסיטה, את הרשומה הזו ארשום באנגלית. אל דאגה! אחזור לרשום לכם בשפת האם ברשומה הבאה. עד אז - הצטרפו לסטודנטים שחובשים את ספסל הלימודים איתי וצ'מעו סיפור.

שבוע טוב

וואו, איזה שבוע מטורף עבר עלינו.
הוא התחיל בכך שחגגנו 4 שנים בגואטמלה.
טוב, לא ממש חגגנו. אפילו לא ציינו את זה.
אולי רק בלב.
טוב, רק אני.
אבל 4 שנים. וואו!
ואז התחיל הבלגן הגדול, כאילו כדי להזכיר לי שהחיים הם חיים, ולא ממש משנה באיזה אזור חיוג או קו רוחב או שפה מדוברת.
תנו לי לנסות ולעשות לכם סדר. איך? ברשימות! הרבה זמן לא היתה לנו רשימה פה.. (ורק לשם הרפרנס, הנה כמה רשימות עבר).

יום האם 2017

כשהיינו ילדים, יום האם היה מאורע מכונן.
זה היה יום שבו ישבנו בגן או בבית הספר, וציירנו/כתבנו/הדבקנו/שוררנו משהו לאמא. זה היה מלווה בטקס שבו כל האמהות ישבו מסביב, והיינו מזמרים להן - אמא יקרה לי, יקרה.
זה היה מתוק ומרגש, בעיקר לאמהות, ומילא גם את ליבן וגם את המגירות בבית ביצירות ומחברות שירים (שחלקן נשמרות עד היום אצל אמהות משקיעות במיוחד).
מאז החג התפתח בארץ והפך ליום המשפחה, וגם אני הפכתי לאמא וזכיתי להתרגש מ'אמא, הו אמא, חבקיני חזק'. אבל מה, הילדות שלי מעולם לא הלכו לגנים או לבתי ספר, וכך נחסכו ממני טקסים מרגשים ומגירות מלאות (לא באמת, יש לי מלא!!! יצירות שמורות במגירה). מה שכן, אני לא אחת שתזניח הזדמנות להביע הערכה ואהבה, וכך ביום האם האחרון (שנחגג שבוע שעבר בגואטמלה, והוא עדיין יום האם. חוגגים פה גם יום האב ויום הילד ויום הסבים, כך שכולם מרוויחים) לקחתי את בנותיי לחגוג לאמא שלהן.
מה עשינו? פשוט. נתתי להן את האפשרות לבחור איזו מתנה שירצו (לעצמן) שיש בה ערך חינוכי. כזו שירוויחו ממנה. וגם אני.
יערה בחרה פאזל של חתולים, וערכה ליצירת גבס וצביעה, כמו שהיינו ילדים.

עמית בחרה לעצמה בית לבניה תלת מימדי, והרוויחה שלוש שעות של זמן איכות איתי, כי בנינו אותו יחד

אפילו תאורת גן ופנים יש בו, בבית הזה.

ו...הוא נפתח!

חדר שינה ואמבטיה

כסא הנדנדה בגזוזטרא

שולחן גן

פינת אוכל ומטבח

כרכוב בכניסה לבית

חיפשתי הזדמנות לכתוב 'כרכוב'

 ויעל בחרה לה כרית ושמיכה, אותה חיברה בתפירה ובקשירה

רואים איך היא שמחה?

מה שלא רואים, זה שרגלי

הג'מוס שלה מקופלות

היטב כדי להיכנס

מתחת לשמיכה

אבל החגיגות לא נגמרו כאן, כי גם בחוגים של הבנות חגגו לי, ולא בשירה ויצירה - אלא בדם יזע ודמעות.

לוח גדול הוצב בכניסה לג'ים, ובו ילדים כתבו ברכות לאמא. זו הברכה האישית שלי.

מזיעה בשיעור קראטה

כן. אז עשיתי פלייה, ורלווה, וקיאהההה!! וכל מה שהבנות שלי עושות בחוגים שלהם, ובניתי וצבעתי וראיתי אותן מתפתחות ושמחות ויוצרות ומתבגרות, וזו בעצם המתנה הכי טובה שיכולתי לבקש לי ליום האם. תודה לכן בנותיי, שאתן חלק מחיי.

שכל יום יהיה יום אם שמח <3 עינת

שלוש שנים, אבל מי סופר?

השבוע מלאו שלוש שנים לשהותינו בגואטמלה.

הרבה דברים קרו בשלוש שנים הללו, טיילנו, בילינו, גדלנו, התרחבנו, הצטמצמנו וחווינו חוויות שלא היינו חווים בשום מקום אחר.

ומאחר ואני מאוד אוהבת רשימות, והבטחתי לכם שאכתוב קצת ברצף (עאלק "לכם". לבח"לי, שקורא) אז הכנתי לכם רשימה של חוויות שרק גואטמלה היתה יכולה לספק לנו. אני אמספר את החוויות, בעיקר כדי שיהיה לי מספר בסוף, לא לפי סדר החשיבות.

1. טיפוס על הר געש. אם יש משהו שגואטמלה מצטיינת בו, זה הרי געש. אז טיפסנו על אחד ועשינו מרשמלו וולקני, וגם ראינו התפרצות ממש מקרוב.  

2. ביקורים ארוכי טווח של משפחה ואהובים, אירוח של חגים ובישול למספר רב של סועדים. אין מצב שבישראל הייתי מארחת את אמא שלי לחודשיים. לא כי לא רציתי, פשוט היא גרה מרחק 15 דקות הליכה ממני...
אם תרצו, אפשר לקרוא קצת יותר על הביקורים האלה כאן וכאן וכאן.

3. חוגים פרה-אולימפיים. ברצינות. הגואטמלים מאוד רציניים. הילדים לא הולכים לחוג בריכה כדי ללמוד לשחות, אלא כדי לנצח באולימפיאדה. מגיל שנתיים.
בחוג קראטה הם לומדים קאטות ומשתתפים בתחרויות בינלאומיות ובחוג בלט הם מארחים כוריאוגרפים מניו יורק ומעלים מופעים בתיאטרון הלאומי.
אז מצד אחד, הרצינות הזו מדבקת וראויה להערכה. יש פה דחיפה למצוינות, לא מחפפים ולמופע הבלט משלמים מחיר מלא. בולשוי.

שלישית מאחורה, במופע של ג'יזל

חזרה גנרלית

התיאטרון הלאומי

הכוכבת עם אמא שלה, הגאה

4. מסיבות מקלחת. או בשמותיהם הרשמיים - בייבי שאוור ובריידל שאוור.
מסתבר שבגואטמלה מאוד אוהבים את המסיבות לקראת בואו של - בואו של התינוק, בואה של החתונה. בישראל לא חוגגים לפני בואו של תינוק, ובטח לא נותנים לו מתנות לפני שהוא נולד כדי לא לעשות לו מזל רע. מסיבת רווקות אני דווקא מכירה, אבל אין קשר בין מסיבה של רווקות רוקדות ומשמחות כלה לעתיד ובין מסיבת הבריידל (כלה), אותה יכול לארגן כל מי שחפץ ביקרה של הכלה וכבר שמעתי על כלות שחגגו יותר מ15 מסיבות בריידל שאוור - מהמשפחה שלו, שלה, חברות, עבודה, חברות טובות, מכרות מהזומבה, אנשים שהיא אוהבת וכאלה שפחות. בכל מסיבה כזו יש משחקי חברה נושאי פרסים ומשעשעים - בינגו, ארץ עיר, לוטו. משעשעים.

דגם של בטן הריונית

משחקי חברה. מאז כתה ג' לא נהניתי ככה.

שולחן הנושא. הילד הזה הוא בן של קפטן ספינת משא.

5. אפשר לצייר על הכל. גם על סוסים. זה אולי שיעור שנשמע שולי אבל המסר הוא פשוט - הכל אפשרי, אם אתה רק יודע איך לדרוש.

זה דווקא לא היה הרעיון שלנו הפעם...

6. אם אתה רוצה לקוחות - תן להם פאן! פאן! פאן!
יש פה מלא מרכזי קניות. אנחנו גרים במקום שמאוד קרוב למטרופולין גואטמלה סיטי וההיצע הוא עצום. וכך, לפני כל חג/מאורע/סתם סופ"ש שמשי, מרכזי הקניות באזורינו מתמלאים בליצנים/סדנאות יצירה/גני שעשועים ושאר קישוטים.
ההשקעה שמרכזי הקניות משקיעים בלקוחות שלהם היא לגמרי הגיונית.
כי מגיע לי.

זה הבית של סנטה שם למטה

מכינות אמפנדה

7. אני חלק מיהדות התפוצות.
זהו, אמרתי את זה. הגולה שלי ממש לא דוויה, אבל אני מתבקשת לתרום עבור קק"ל, קרן היסוד, ויצ"ו. ובחנוכה - אני מסובבת סביבון שכתוב עליו *נ.ס*ג.דול*ה.יה*ש.ם*
קטע.

. אחרון אחרון חביב - החיות בהם אנחנו נתקלים כאן, הן רבות ומשונות - מתניני קיימן בחנויות בעלי החיים (למקרה שהטירה שלך זקוקה לתנינים בתעלות מסביב), ועד תוכים לכל המרבה במחיר או איגואנות שמסתובבות בשכונה. כמובן שאת כולן, בנקודה כזו או אחרת, הבנות שלי רצו לאמץ.

יומיים שלמים החזקנו את המיני איגואנה אצלנו בבית.

עד ששיחררנו אותה לחופשי, מתוך דאגה לשלומה.

יש לה יותר סיכוי בחוץ...ולדוגמא

נמצאו באגם הסמוך, לא עברו את מפתן הבית.

כי גם לי יש גבולות.

צ'יקה, אהובתי.

שלוש שנים האחרונות עברו עלינו ממש מהר.
אני מאחלת לכולנו שנדע ללמוד מכל סיטואציה שאנו נתקלים בה, בעיקר על עצמנו.

נשיקות <3 עינת

ומשהו אחרון לקינוח: אוטוטו חנוכה וחג המולד, חג האורות וחג האורות המזמרים.

מבטיחה לא להשתגע לפני נר ראשון.

שנתיים בעיר זרה

 הראשון לנובמבר 2013. ביום הזה ירדנו מהמטוס - אמא אחת, אבא שלה הגיבור, 3 ילדות שלה האהובות וכהבלה אחת.
מאז הרבה מים עברו בנהר, אבל על אמת, כבר סיפרתי פה לא אחת כמה הגשם סוחף וגדול וזורם וגועש. למשל כאן, או כאן. ולמדתי הרבה על גואטמלה מאז.

לכבוד חג העפיפונים שחל כל שנה בראשון לנובמבר.
אמנם לא נשבה רוח, אבל ניסינו

טיילנו בה לא מעט, יחד עם משפחתו של בח"לי (התוכנית להגשמת חלומות), יחד עם משפחתי שלי (והפעם, מזווית קצת שונה), יחד עם חברים אהובים שבאו לבקר (לטיול יצאנו) וגם קצת לבד (בלוג תיירותי לעילא, יום ראשון של נחמה, יומולדת לאבא גיבור ועוד). 

יש מליון תמונות, אבל זו הכי מגניבה כי מתחת לכובע של עמית יש שיער בתספורת נפוחה, כיאה למסורת הגואטמלית הגנדרנית

חגגנו את החגים המקומיים ואת החגים שלנו (חג בלבן, חנוכה, יום העצמאות, פורים).


 










הספקתי בשנתיים האלה להיות בכל השווקים הנחשקים - בצ'יצ'יקסטננגו, בסאן חואן סקאטפקז, באטיטלן, וכמובן שבגואטמלה סיטי ובאנטיגואה (יותר מפעם אחת), ויותר חשוב מזה -  מצאתי את המקום הכי טוב לקנות בו בדים, לקנות חוטים, חומרי יצירה (כי גם קניות זה קולטורה). יש לי את הסופר המועדף עליי, וחנות הבגדים המועדפת על בנותיי, אנחנו יודעים לאן ללכת אם נשרפה נורה או אם נגמר החלב. היום, כבר שנה עם אוטו, אני יודעת איך לתקן פנצ'ר, איך להימנע מפנצ'ר (אין סיכוי..), איך להשתמש בווייז כדי להגיע ממקום למקום ומתי לא להקשיב לווייז ולנסוע בדרכים חלופיות.

פירות, הכי כדאי לקנות ברחוב. חתוכים. בשקית.

אחרי שנתיים פה, הספקנו למצוא לנו חוג תפירה וליצור מ-ל-א דברים - במסרגה, במכונת תפירה, בציור, בהדבקה. כתבנו הדרכות (למשל כאן) וצילמנו סרטונים (כבר נרשמתם לערוץ שלנו? אפשר כאן). למדתי לתפור בגדים, התמקצעתי בסריגה במסרגה אחת, למדנו קצת מקרמה, עבדנו קצת בבצק סוכר וצבענו כלי חרס.

בשנתיים כבר הספקנו לזכות בגביעים, ולהשתתף במופעים, ולהחליף חגורות ולצבור חברים וליזום עסקים ולארח מסיבת פיג'מות ולהתארח במסיבת פיג'מות ואפילו לטוס לחופשה בחו"ל (נו..קנקון זה גם סוג של חו"ל).

 

 

 

 

בשנתיים האלו חגגנו ימי הולדת, וחגגנו שבתות לבד, ועם אורחים, ובמרכז היהודי בעיר הבירה. אכלנו הרבה במסעדות, ובבית, וגם זכינו לכמה פאדיחות קולינריות שלעולם לא יימחו מזכרוני (לצערי, כן? הנה, תציצו כאן, כדי שגם אתם תוכלו להיזכר).

ובלי משים גם ביקרנו בתערוכות

 אז אתמול חגגנו חגיגה קטנה. הוצאנו את המנגל הארגנטינאי שלנו, הבטחנו לילדות המבורגר ונקניקיות, ופתע פתאום הרחוב התמלא בילדי השכונה שישבו מול הבית, ציירו במחברות שלהן וחלקו איתנו את מזוננו. מבלי משים, חגגנו יחד עם השכנים את יום השנה שלנו. התאהבנו.

 

 

 

 

 גואטמלה. המקום בו נוצרים העננים.

 

 

נשיקות <3 עינת