שבת בבוקר, יום יפה

זה נכון שאני פולניה, ואני מוכיחה זאת לעצמי לא אחת בסיטואציות שונות (ומנסה לשלוט בזה כי פרצוף חמוץ לא תמיד משיג את המטרה הרצויה), אבל זאת לא הסיבה שבגללה אני יושבת עכשיו לבד בחושך.
פשוט, בשעה הזאת המוקדמת, כשעוד לא בוקר בחוץ, שקט אצלי הבית וכולם ישנים. בח"לי כבר בעבודה, ואני יושבת עם כוס שנייה של קפה, אורגת עוד ריבוע, מתעדכנת בבלוגים שאני אוהבת לקרוא וממתינה מול החלון הגדול לשמש, שתזרח.
אני מודה על רגעים קטנים כאלה של אושר. לפעמים זה כל מה שאני צריכה כדי שיהיה לי יום שמח.

http://www.andresamadorarts.com/ כאן אפשר למצוא עוד ציורים מדהימים כאלה בחול

 והיום בהחלט מסתמן לו כיום שמח. אני אוהבת את ימי שבת. כל השבוע אנחנו מתרוצצות לחוגים שונים, פעילויות מסוג כזה או אחר וענייני בירוקרטיה (על הבירוקרטיה נדבר ביום אחר), ויום שבת אנחנו נחות. אחד מהיתרונות האדירים של שבוע עבודה של חמישה ימים (הוא כזה כי אנחנו שובתים בשבת והגואטמלים שובתים בראשון) הוא שיש 2 ימי חופש. אז בשבת אנחנו נחות. בראשון אנחנו משתדלים לטייל יחד, כמשפחה. ובשבת, נחות. אמרתי את זה כבר, נכון?
קודם כל, אנחנו לא ממהרות עם הפיג'מות. רק כשאין ברירה והכהבלה כבר עומדת על קצות האצבעות בנסיונות להתאפק (האצבעות שלנו, לא שלה..), ואז אנחנו מתלבשות ויוצאות לטייל בשכונה. איזה יום נפלא היום! השמש חמימה והאוויר נקי. אתמול בלילה ירד קצת גשם אז רענן לנו מסביב.


וגם הכהבלה נהנית מהאוויר הרענן

מטיילות בשכונה, משחקות באור וצל

המטלה יחידה שיש עלינו לעשות (עלינו..חחח....עליי!) היא הכלים של ארוחת השבת. הכיור בבית די קטן ולכן אני עושה כלים בנגלות. לאט לאט. ובין לבין אני יוצרת קצת, וכותבת קצת, ומשטטת באינטרנט קצת, והורגת קצת זבובים. מחבט הזבובים נמצא קבוע לידי ומדי פעם הוא מתנפנף על איזה זבוב. כמו זנב פרה. בטיול היום ראינו שמרססים את השכונה נגד הזבובים, מה שמסביר את הכמויות בבית - כולם נכנסו כדי להינצל מהעשן...
היום נתקלתי במתכון המפתה הזה, אצל לוסי, אחת מהבלוגריות האהובות עליי. בריטית הפעם, לא אוסטרלית. הבנות התלהבו גם ולכן היום הכנו מאפינס. שינינו קצת את המתכון, והשתמשנו במיקס מוכן לפנקייקס במקום קמח תופח (יש לנו ארגז מלא בקמח מוכן לפנקייקס, ופסח מתקרב בצעדי ענק, אז כל המרבה במאפינס ובפנקייקס - הרי זה משובח! מה אתם אומרים, עוגות הולך גם?), והשתמשנו בצימוקים ותמרים יחד עם תפוח עץ מרוסק ויצא לנו ממש ממש טעים. לא מתוק מדי, מאוד רך ואוורירי, הריח שמילא את הבית היה נפלא ונשאר למשך זמן רב גם אחרי שכבר סיימנו לאכול ולא הכנו יותר מדי! 9 מאפינס בינוניים, לא יותר, 4 כבר נאכלו :-) בזמן שהמאפינס נאפו להם בתנור (20 וקצת דקות) אני קיימתי הבטחה מאתמול בלילה והקראתי לבנות פרק בספר שאנו קוראות יחד, כשף של דיו. זה הספר השני בטרילוגיה הנהדרת של קורנליה פונקה. קראנו את לב של דיו פעמיים וראינו את הסרט יותר מפעמיים. מדובר בעצם בסיפור על סיפור (על סיפור?) והסופרת משלבת כזו תשוקה לספרים שזה לגמרי מדבק. הבנות נהנות לקרוא יחד, ולא מעט פעמים הן קוראות לנו (בתורן, ספרים אחרים).

השמש נכנסת בחלון הגדול מאחוריי
וזה זמן מושלם לקצת ריבועים
 

תראו איזו ערימה יפה וצבעונית.
עושה חשק להתכרבל, נכון?

ומה הבנות עושות היום? רוכבות על האופניים (של עמית, החדשות, זוכרים?), צופות בסרטים, מאפרות אחת את השנייה (שיגעון פורים מקובל על כולנו למשך כל השנה, אבל בקצב הזה האיפור ייגמר עוד לפני החג..), משחקות אחת עם השניה (יעל ועמית) וישנות (יערה). בקיצור - לא הרבה והרבה מאוד ומה שבא להן. איזה כיף שבת!

<3 נשיקות, עינת

ועוד משהו קטן: החלטתי לשדרג קצת את התמונות בבלוג ואני משתמשת במצלמה אמיתית כזו, לא בזאת של הטלפון הנייד (מה גם שהטלפון עוד שבור..).
מוצלח יותר, לא?