אמא יוצרת Mother Creation: חופשה

‏הצגת רשומות עם תוויות חופשה. הצג את כל הרשומות

יום שני, 3 ביולי 2017

אופים ונהנים

אמא, אני רעבה!

זה מה שאני שומעת מהבנות שלי בזמן האחרון. וזה לא שאני מרעיבה אותן (ניסיתי, הן עושות יותר מדי רעש, אין בזה יתרון), פשוט שהן התחילו קייטנת ספורט, וכשהן חוזרות הביתה - הן רעבות. לפחות 2 מתוך ה3. השלישית עושה קייטנת בישול, אז היא לא רעבה (אני שוקלת בחיוב לשלוח את שלושתן פעם הבאה לקייטנת בישול, אולי ככה יהיה לי יותר שקט).

ככה נראה הלו"ז של קייטנת הבישול. כל יום הם מכינים אוכל ממדינה אחרת. זה נראה כאן כאילו ארה"ב היא מעצמה קולינרית לפחות כמו איטליה...

המשך לקרוא...

יום שישי, 11 בספטמבר 2015

קנקון בעשר נקודות

אז מה היה לנו החופש הזה?

1. מלון בקנקון, הכל כלול, 3 בריכות אחת מהן של ילדים, אחת של צבים ודגים אז לא נחשב, ים אחד גדול גדול בצבע טורקיז עם מים נעימים וחול זהוב.

2. דולפינים. בכל מקום סיפרו לנו שאפשר ללטף דולפינים. ובעלות סבירה (פלוס פלוס פלוס) גם לקבל מהם נשיקה בלחי, לרכב להם על האף או לתפוס להם בסנפיר לשיוט קצר. שכחו לספר שמדובר בסשן צילומים מרהיב, שבסופו, אם נחליט להיפרד ממספר מעות לא מבוטל בצבע ירוק, נוכל גם לקבל את התמונות הביתה. בצורת דיסק. (ירוק דולר, לא של 20 ש"ח).

3. כרישים וחתולי ים, כי גם כאלה ליטפנו, וגם את התמונות האלה השארנו אצל הצלמים.

4. למי שפספס - לא רק ליטפנו כרישים וחתולי ים, אלא ממש שחינו איתם יחד בבריכה לא גדולה במיוחד והיה ממש מגניב. כל חלקי הגוף עדיין איתנו וגם לכרישים שלום.

5. שנורקלינג. בכל מקום שהלכנו אליו הציעו לנו שנורקלינג - בחוף הים ליד המלון, בחוף הים באי השכן, בסירה פרטית, בסירה משותפת, בחוף הים בפארק היוקרתי או בחוף השכן. הרבה ים יש בקנקון, וגם ריף יפהפה, וכך מצאנו עצמנו משנרקלים יחד עם דיירי סירות שכנות ומציצים מבעד לקשתות ומתחת לאוניות טרופות ובתוך אלמוגים. עד שאלמוג תקף את יעל וחזרנו לסירה.

6. גם צללנו במים הצלולים לחופי איסלה מוחרס (אי הנשים) כדי לראות יותר מ400 פסלי אבן שקועים בים. מרהיב.

7. הבנות בילו 2 בקרים במועדון הילדים. הן ראו את זה כחוויה, כי הנה הן הולכות לבית ספר, שזה ממש מגניב כי הן בחופשה. אנחנו בילינו עם יערה בינתיים בים ובבריכה, שתינו מלא שייק דקירי תות (עאלק שתינו. שתיתי) והשתעממנו (כאילו, השתעמם..) מרביצה על החוף ושיזוף סתמי. היה נפלא.

8. היינו חולים. כולנו. ביקרנו יומיום בחנות של המלון כדי לקנות תרופה כזו או אחרת - כדור נגד כאב ראש, סירופ בטעם דובדבן נגד התקררות (או האנגאובר ממתקים. אנחנו עוד לא סגורים בעניין), משחה נגד חררה, משחה לאחר שהייה ממושכת בשמש וסוכריות מציצה לכאבי גרון. כי רק ככה נופשים! כשאחד מהעובדים ניסה לגלות חמלה לאפי הנוזל או שיעולי הרטוב, בח"לי ביטל אותו ואמר - טבילה קטנה בים, קצת שמש, והיא שוב בריאה כמו שור. כאילו מה כבר ביקשתי? קצת רחמים?! מה לא מגיע לי?!

9. ביקרנו בפארק xcaret שהיה די מגניב. ראינו יגואר ופומה (או 2 פומות ויגואר בפוטנציה), מלא ציפורים צבעוניות (כולל קצאל, שזו הציפור הלאומית של גואטמלה בכלל..), צבים, כרישים, חתולי ים, קופים ואיגואנות (סתם, איגואנות הסתובבו חופשי בקנקון, לא צריך פארק בשביל זה). ולטאה אחת שהולכת על זוג רגליים אחוריות.

10. היה לנו הרבה הרבה זמן משפחה יחד. בלי פלאפונים, בלי אינטרנט, הרבה זמן מנוחה ובילוי משותף, אוכל טוב, אלכוהול בינוני (כלול) ושמש. הרבה שמש.

היתה חופשה נהדרת. נחנו, בילינו יחד, ישנו (אני ישנתי, האיש טען שהטרקטור שחפר כל הלילה לידו הפריע למנוחתו) וחזרנו נמרצים להכנת ארוחת חג.

למי ששואל למה אין תמונות - יש, אבל זה יעלה לכם 89$.

נשיקות <3 עינת

יום שלישי, 1 בספטמבר 2015

תן לשים ת'ראש על דיונה

"נו... ומתי אתה יוצא סוף סוף לחופשה?"
שאלתי את בח"לי ביום ראשון.
הוא היה בעבודה. שוב.
למי ששכח, אנחנו חיים במדינה נוצרית. אחת מאלה שהם לא מדינת ישראל בה כולם בחופש ביום שבת, אלא שיום החופש המנדטורי בה הוא יום ראשון.
וגם ביום שבת הוא עבד.
ואני לא מתלוננת! מה פתאום? אולי קצת מקטרת, ממורמרת, מאוכזבת. אבל זה בגנים, זה בלתי נשלט. בעיקר אני מבינה שישנן תקופות בהן הוא נאלץ לעבוד 24/7, 365 יום בשנה, 3 שנים ברצף. אבל מתלוננת?! מה פתאום...

נחזור לשאלה שלי. יושבת בסלון, בוקר יום ראשון, עדיין בפיג'מה עם כוס קפה ביד ושואלת את בן זוגי לחיים מתי הוא נח.
"בואי נראה..." הוא ענה לי והכניס אותי למוד הקשבה, "השבוע הזה נגמר, סוף שבוע הבא אני צריך להיות בחווה, מתישהו באמצע אפשר לנסוע לכמה ימים. לאן בא לך ללכת?"

נאלמתי דום.

מה שקורה פעם באף פעם.

שניה אחר כך עשיתי מה שכל בר דעת יעשה במקומי, וקבעתי איתו תאריכים סגורים כדי שלא יהיו לו אפשרויות מילוט. יום חמישי יוצאים לשבוע חופש!

דיכאתי את ההתלהבות. להתרגש אפשר גם אחר כך, עכשיו צריך לפעול.

האפשרויות הצטמצמו למדינות אמריקה המרכזית והדרומית, כאלה ששעות הטיסה לא יהיו ארוכות מדי ושאפשר לכסות ימי חופשה מירביים בזמן נדידה מועט.

קוסטה ריקה. קוסטה ריקה נשמעה לנו כמו הזדמנות מדהימה, אבל הזמן קצר, ואפילו סנדלי הליכה אין לנו (סתם, לי יש), וצריך לתכנן מסלולי הליכה ולהזמין מלונות מגניבים מראש ויש לנו רק 4 ימים להתארגן עד לטיסה. אז קוסטה ריקה נדחתה בשנה.

המדינה הבאה שעלתה בחשבון היא בליז. בליז היא מדינת חוף קריבי הנמצאת לגבולה המזרחי של גואטמלה. פעם היא היתה גואטמלה, אבל הבריטים הצליחו בדרכים חמקמקות להזליג אותה לידיהם ואז בסוף גם לתת להם עצמאות, ומאז 1977 (היא בגילי!!) היא מדינה בפני עצמה. מה שמאוד מרגיז את הגואטמלים, אז אין טיסות ישירות לשם מגואטמלה (חצי שעה טיסה, כן?), וברכב מדובר ב11 שעות נסיעה. או מעבר ימי. בקיצור, הלאה.

הפסקה מתודית לצורך סעודת צהריים ומתן תשומת לב מתודי לבנות שלי.

נמשיך - איזו עוד מדינה זוכה לטיסות ישירות וקצרות מגואטמלה?

אל סלבדור, אבל די משעמם שם, אז לא. קולומביה. ומקסיקו.

קולומביה הצטיירה כיעד מצוין - יש חופים, יש היסטוריה קולוניאלית והיסטוריה אינדיאנית, והרי האנדים, וענקי קרטל, ונוף וטבע. מושלם! כבר התחלתי לתכנן לנו מסלול, כמה ימים בכל יעד, כמה יעלה לנו להגיע ממקום למקום ובאילו מלונות נלון. ביררתי מחירי טיסה, אנשי קשר, המחברת התמלאה בפרטים והנפש התחילה להתרגש. ואז בח"לי הגיע הביתה והרגיע אותי קצת. "זה נראה מעולה, אבל עם כל הקפיצות האלה ממקום למקום ומאתר לאתר, מתי תנוחי?"

צודק. ניגבתי את עצמי מהרצפה. אני זקוקה למנוחה. למין ריסטרט למערכת. והאיש? בהחלט זקוק לאחת כזו! ואם במנוחה מדובר, אז כל מה שצריך זה חוף ים ומלון הכל כלול. בקנקון. טיסה ישירה של שעה וארבעים, ולאחריה ים כחול ושמים (אז מה אם אנחנו באמצעה של העונה הרטובה ולשמים מתלווים קצת ענני גשם? העיקר הכוונה).

חצי שעה אחר כך כבר היה לנו חדר במלון וכרטיסי טיסה, ואשה אחת מאוד מאוד מרוצה הלכה לישון עם חיוך על השפתיים.

אני אומרת הלכה לישון, דרך אגב, וממש מתכוונת לכך, כי הנה נגמר לו יום ראשון.

בוקר יום שני, אני פותחת עיניים רעננות ושמחות, ומגלה שהמלון מחכה ומצפה לנו, אבל אין לנו כל כך איך להגיע אליו, כי הטיסה לקנקון לא אושרה. בדיקה קצרה מול חברת התעופה מגלה לי שהכרטיס אשראי שלי לא עבר, ועליי לסגור את העניין מול אתר האינטרנט איתו הזמנתי. ברור קצר מול אתר האינטרנט, בו אני מחכה על הקו שיענו לי, ואז שיבררו לי, ואז ששוב יבררו לי, ואז שיבררו למוקדנית, ואז שיבררו למנהלת של המוקדנית, ובסופו יתברר לי שעליי לעדכן כרטיס אשראי מול חברת התעופה.

חברת התעופה אמרה, אין בעיה! למה לא אמרת קודם שאת רוצה לטוס איתנו? לאן את רוצה להגיע? אה! לקנקון? יום חמישי ב3 אחה"צ מתאים לך? כי במקרה יש לנו 5 מקומות פנויים בשעה הזו. בטח שיש לכם!! אלו המקומות שלי!!

וכך, שוב הוזמנו כרטיסי הטיסה שלנו, והפעם גם אישרתי אותם ועדכנתי מקומות ישיבה בשורה השלישית. קלאסה.

שיחה קצרה לבח"לי לעדכנו שהכל מסודר, ואפילו את הדרכונים של הילדות מצאתי (אל תשאלו, סרט משנה) (אמא..איפה הדינוזאור שלי? לא דינוזאור, מותק, דרכון).

"אל תשאלי!" הוא אומר לי, "חשבתי שיש לי דיון בבית משפט בשבוע של הנופש שלנו, אבל מתברר שהדיון הוא בדיוק יום אחרי שאנחנו חוזרים. איזה מזל, אה? היקום הסתדר לי בול עם הנופש הזה"

כן. היקום.

שתהיה לנו חופשה נעימה!

נשיקות <3 עינת

ועוד משהו אחרון: למישהו יש ספר להמליץ לי? אני יוצאת לחופשה!!
מוזמנים להיכנס איתי לקצב..

יום שבת, 16 במאי 2015

רשמים מביקור מולדת פרק ב'

אז נכון שכבר שבועיים אנחנו פה, אבל הלב עדיין שם. רשמים מביקור מולדת, מספר 2.
את תל אביב אני אוהבת לביקור יומי. כשגרנו בישראל, ביקור בעיר נועד בדרך כלל לצורך קניות מיוחדות, אירועים מיוחדים.

הפעם, הנסיבות איפשרו לנו ללון לילה בעיר. והעונה? מושלמת! עדיין לא חם מדי, אין לחות בכלל, יום חול רגיל לילידים וחג בשבילנו, התיירים.

אז שכרנו חדר במלון קטן על הטיילת, בלי מעלית אבל עם נוף מפעים וארוחת בוקר מפנקת - TLV88

***הנוף מבית המלון לעת שקיעה. לקחנו פנטהאוז, עם ג'קוזי במרפסת, ובמשך 3 שעות הבנות לא יצאו מהמים***

***זוג ציירות באמצע העיר, מציירות בצבעי שמן בניין ישן***

***הטיילת של נמל תל אביב. ביקרנו בה פעמיים, נפעמות מהשקט, מנקיון הטיילת ולכלוך המים, מרמת גני השעשועים הגבוהה והגלידה***

***מרפסות העיר מזמינות אותך ללכת עם הראש בעננים***

***כמו זוג שומרי ענק, התמקמו הדקלים הללו בשני צדי הדלת***

***תראו איזה יופי המרפסת הפורחת הזו, מקסים!***

***הדקל הזה, למשל, חרץ את דינה של המרפסת, וכרגע היא כבר לא יכולה לגדול***

***כל כך נהניתי ללכת ולהסתכל למעלה***

***לפעמים, עדיף להסתכל למעלה, כי למטה רואים את זה. למרות שגם זה קיסמה של עיר***

***מלבד הטיולים בעיר תל אביב, גם טיילנו במורד כביש 31, בואך ים המלח. נוף מולדתי, ומקור געגועיי***

***ואי אפשר בלי אילת כמובן! מתי פעם האחרונה הקפצתם אבנים על המים?*** אני הקפצתי 5!

***בלילה הראשון, לשם החוויה, ישנו על שפת הים בקראוון שהוצב שם במיוחד בשבילנו***

***ובבוקר קמנו לזה***
עכשיו, למי ששואל אותי אם החוויה לקום בבוקר אילתי, על שפת הים, ישר לתוך הזהב הזה - אני אומר:כן! בהחלט!
אם תשאלו את בח"לי, תהיה לו תשובה אחרת לגמרי...

***את היום בילינו בצלילה. זוהי הצלילה הראשונה של עמית ויעל, ולפי הפרצופים - לא האחרונה***
החוויה היתה מושלמת בזכות הצוללנים של מועדון לאקי דייברס, שהיו מקצוענים, הציוד היה ברמה גבוהה וההדרכה היתה בהחלט מספקת. פלוס.

***את הלילה השני כבר בילינו בבית מלון - מלון אורכידיאה פינק אותנו בבריכות, בר, ארוחת בוקר וחדרים מרווחים (הבנות ישנו בקומת גלריה בחדר. מגנייב!!)***

***אני סוףסוף ביליתי ככה***

ועכשיו, ספונה בחדרי לעת שעת אחר צהריים גשומה, מאושרת שהגיע סוף סוף הקיץ לגואטמלה (!) ושאני יכולה לתת לטבע להשקות לי את הגינה, אני שואלת את עצמי - למה כל כך קצר? למה??

נשיקות <3 עינת

ומשהו קטן אחרון - תל אביב, העיר והאגדה

יום רביעי, 6 במאי 2015

חייזר מולדת

והנה שוב אנחנו בבית.

לכל מי שפספס - בשבועיים האחרונים היינו בביקורמולדת. זה היה ביקור קצר. מרובה באירועים שמחים, עצובים, מרגשים. היה לנו קר, היה לנו חם ובעיקר היה לנו מאוד מאוד קצר.
בקושי אפשר היה לקרוא לזה חופשה, מלבד 3 ימים שאותם בילינו באילת כדי שהבנות יוכלו לצלול בפעם הראשונה בחייהן בשפת האם שלהן. וגם את הימים האלה בילינו בקראוון, אז בח"לי טען שהוא לא היה בחופש אלא עבד. כי היה גנרטור להדליק ולכבות ובלי ארוחת בוקר ישראלית בחדר האוכל. וזה לא פינוק, זה מוצר צריכה בסיסי (ואני מצטטת כאן אופטיקה כלשהי שניסתה בחופשה למכור לנו משקפיים).

אבל! מאחר ואני עדיין אופטימית חסר תקנה, לקחתי על עצמי לראות את הביקור הזה בעיני תיירת, וצילמתי וצילמתי וצילמתי.

למביני עניין - ארוחת צהריים בפאב החבית במצפה רמון.
נוסטלגיה במיטבה.
בח"לי רצה רק צ'יפס. הוא קיבל אותו בקערת סלט.
לך תתמודד עם פאב לחיילים בלבד.

עוד במצפה רמון - שוק נייד, של גרעינים ודגנים.

הנסיעה לאילת עברה חלק, אבל לבנות היו כוונות אמיתיות לנצל את השקיות האלה.
יערה סתם משתפת פעולה..

בגינה של חמותי. פריחה אביבית.

ביקור בתערוכת אגריטק 2015. הבנות בוחנות מקרוב תצוגה של נטפים.

לך תסביר לתוכי שפגמים מולדים הם לא אכילים!

אך...השקיעות האלה, הנפלאות.

מפגש משמח באמת של יערה ואיתמר.
השניים גילו אחת את השני ונהנו מכל רגע.

מפגש משמח #2
בחגיגות בת המצווה של יובל.

הבנות מתנסות במכשירים החדשים שבפארק שבנו הוריי לזיכרו של אחי, עופר,
בכניסה לערד.

חגיגת יומולדת יחד עם הצוות המנצח של אמא שלי, הבנות שלי, ודודה שושי (בשורוק)

וככה נגמר הביקור. בזריזות.
יש עוד תמונות, מתל אביב הנהדרת (בעיקר בעיני תיירת. לא הייתי גרה שם), אבל הם יחכו לפעם הבאה. עד אז - תשמרו על עצמכם, ותהיו מאושרים, אה?

יום שלישי, 25 בנובמבר 2014

לטיול יצאנו

מי שקורא את הבלוג שלי, עלול בטעות לחשוב שכל היום אנחנו רק מטיילים ללא דאגות בלב בבית הזה. טוב. זה לא כל כך רחוק מהמציאות. אנחנו באמת מטיילים הרבה, ומכמה סיבות - הראשונה, כי זה ממש ממש כיף, לטייל ביחד.

השניה, כי זה היה הרעיון הכללי מאחורי הרצון שלנו לעזוב את הארץ ולעבוד בחו"ל.

והשלישית, נו באמת! אנחנו בגואטמלה! איך אפשר שלא??

מאוד משמח אותנו לארח משפחה וחברים בארץ המופלאה הזו כי בכל פעם אנחנו מגלים קצת יותר ממנה, ואמנם רואים את האתרים העיקריים יותר מפעם אחת, אבל בכל פעם החוויה היא אחרת.

אז באיחור אופייני, הנה כמה תמונות מהטיול האחרון שלנו (שהיה בתשרי,כן?! זאת אומרת באוקטובר..), שהיה פשוט נ-ה-ד-ר!

התמונות הן לאו דווקא לפי הסדר שבו טיילנו, אבל הן נבחרו בקפידה.

סמוק שמפיי. אולי אחד מהמקומות הכי יפים בעולם.

עצי קקאו, ילדים שמוכרים שוקולד ביתי, ונהר אחד גדול שלרגע זורם מתחת לאדמה ולרגע מתפרץ מהצד השני שוצף וקופץ.

ובינתיים, מעל פני השטח, בריכות רדודות של מים זכים והרבה ירוק.