זה מה שאני שומעת מהבנות שלי בזמן האחרון. וזה לא שאני מרעיבה אותן (ניסיתי, הן עושות יותר מדי רעש, אין בזה יתרון), פשוט שהן התחילו קייטנת ספורט, וכשהן חוזרות הביתה - הן רעבות. לפחות 2 מתוך ה3. השלישית עושה קייטנת בישול, אז היא לא רעבה (אני שוקלת בחיוב לשלוח את שלושתן פעם הבאה לקייטנת בישול, אולי ככה יהיה לי יותר שקט).
ככה נראה הלו"ז של קייטנת הבישול. כל יום הם מכינים אוכל ממדינה אחרת. זה נראה כאן כאילו ארה"ב היא מעצמה קולינרית לפחות כמו איטליה...
כאילו, יש לי מלא!!! לספר, ויש יגידו גם שיש לי את הזמן, אבל בזמן האחרון כל מה שהתחשק לי זה לראות ברצף את בנות גילמור (איך לא סיפרתם לי שזו סדרה כזו מגניבה???!? שיים!), ואת הסדרה החדשה 'מטומטמת' (ככה קוראים לה, זה לא אני, זה בעברית וזו סדרה מצוינת! רק לא לראות ליד הילדים, כי יש מלא קללות), וגם סתם לשחק במחשב או בטלפון במשחקים אוויליים שלא תורמים לי בכלום.
אז בינתיים צילמתי מלאן'תלפים תמונות שחסמו לי את הטלפון עד שלא נותר בו גרגר מקום, ולא כתבתי בבלוג שלי כלום.
ולכן אתם תיאלצו לקרוא על מה קרה אצלי בבית לפני חודשיים בערך.
נתחיל בפרויקט המדע המקסים של עמית. ליום ההולדת שלה (מרץ 2015, כן?) קיבלה עמית מתנה מהדודה מאמריקה (ליאת האדירה שירית), ערכה להכנת קריסטלים ובשמחה ובששון הניחה אותה בצד ושכחה ממנה מכל וכל.
ואז לפני חודשיים אסרתי עליהן לפתוח טלוויזיה (פשוט הן הפריעו לי ברצף של בנות גילמור) והיא נאלצה לחפש לעשות משהו עם עצמה. והיא מצאה את הערכה.
אז לבשנו כפפות גומי, וערבבנו חומרים כימיים מסוכנים, והחלטנו על צבעים וגוונים וגם קראנו קצת על קריסטלים מפורסמים ועובדות מעניינות.
התוצאות לפניכם:
הילדה הגאה והתוצאות
במשך שבועיים מוקמו הקריסטלים במדף עליון, וכסא מוצב לידם. יש לציין שהסלון שלי לא ראה ימים עמוסים מאלה, ובכל רגע נתון אפשר היה לראות ילדה כלשהי על כסא מחכה שהקריסטלים יצמחו. לפעמים היתה זו גם ילדה שלי. כיף.
עוד משהו שלמדתי בחודשיים האחרונים, היה איך להכין אטריות כמו של סבתא שלי. הבנות שלי מאוד אוהבות מרק עוף זך, כמו של סבתא, ומצבור שקדי המרק בסכנת הכחדה אצלי במטבח (לשימת לב המבקרים אצלי). המתכון המקורי קורא לקמח תפוח אדמה, והוא נפלא לפסח, אבל עכשיו לא פסח ואיפה לעזאזל אני אמצא עכשיו קמח תפוחי אדמה, אז עשיתי עם קמח רגיל.
החוכמה היא להכין בלילה של ביצים עם קמח ועשבי תיבול (במקרה שלי - מלח ושמיר יבש), שהיא דלילה מספיק בשביל שהאטריות יהיו דקות מספיק ואז לטגן אותן על מחבת טפלון לא משומנת (או לשמן בספריי או עם מפית נייר מחבת רגילה), לערום 3 חביתיות כל פעם, לגלגל יחד ולחתוך לרצועות.
המתכון (מקמח תפוחי אדמה, אבל אפשר להחליף, רק שימו לב לדלילות) מכאן.
התוצאה הסופית - מעולה!
האטריות נשמרות כמה ימים במקרר, והן טעימות גם בתור אטריות למרק וגם בתור נשנוש סתם ככה. הן בקושי הספיקו להגיע למרק כי הבנות אכלו כמעט הכל.
במהלך החודשיים האחרונים חגגנו יום הולדת ואת ליל כל הקדושים ועוד פרויקטים שסיימנו בהצלחה, וחתולה חדשה בבית, אבל אני אשאיר משהו גם לפעם הבאה.
ביום ראשון האחרון אירחנו במרכז היהודי תערוכת עבודות יצירה לכבוד קק"ל.
הנה משהו שלא הכרתי בו קודם. אני חיה עכשיו ב"תפוצות". ולכן אני נפגשת עם פעילויות של ארגונים שונים ומשונים שמיועדים ל'יהודי התפוצות'. שזו אני. אז אם נתעלם רגע מתחושת הגלותיות הזו, שקיימת רק עבור 'יהודי התפוצות', ולא עבור אף מהגר ממדינות אחרות, הפעילות ביום ראשון היתה ממש מקסימה. הילדות התבקשו ליצור שלט מעץ של קק"ל, לפי מיטב הבנתן וחוש היצירה שלהן. אני התבקשתי לא להתערב, מה שהיה, כמובן, בלתי אפשרי. אז קודם פתחתי את האינטרנט על האתר של קק"ל, וקראנו יחד וענינו על שאלות כלליות כדי להכיר את הקרן הקיימת לישראל קצת יותר טוב וגם כתבנו במחברת. איזו אמא קרציה. ואז תיכננו את הצבעים, ואת הרעיון הכללי, וערכנו קניות (הכרחי), ופרסנו ניילון על השולחן ויצאנו לרסס והדבקנו וצבענו ונמרח לנו אז הדבקנו וגזרנו והתפרק לנו אז הדבקנו שוב ועטפנו ונסענו ופתחנו והתפרק לנו והדבקנו והצגנו לראווה (אנחת רווחה כללית נשמעת בקהל). רוצים לראות? ברור!! כי גם אם תגידו לא, אין לכם ברירה ממש, אני רוצה להראות!
אלו השלטים, אחרי שריססנו עליהם את צבעי קק"ל
העבודה של עמית
העבודה של יעל
בתחרות עמית זכתה בקבוצת הגיל שלה במקום השני, ויעל לא זכתה בכלל. היא התבאסה קלות, בעיקר כי מי שזכה עשה עבודה בינונית לעומת העבודה שלה, שהיתה לא יפה כלל וכלל. ואנחנו הרי הכי אובייקטיבים שיש.
באירוע באו לבקר אותנו עוד יצורים נפלאים חוץ מנציגי קק"ל. היה כיף!
בכל מקרה, בעוד אנו יושבות באירוע, שותות קפה טוב (לשם שינוי) ושייק קיווי, מקפצות במתקנים המתנפחים ומקשקשות בעברית, שואלת עדי מהשגרירות ככה על הדרך - "תגידו, מישהי רוצה להצטלם ביום רביעי לטלוויזיה ולהראות איך עושים חומוס?" אז ברור שהתנדבתי. מאוחר יותר התברר גם שצריך להכין פלאפל. אני אף פעם לא הכנתי פלאפל. לפחות לא פלאפל שלא מגיע משקית.
אז מה עושה יצירתית אחראית? ניגשת מיד לעבודה ומתחילה לקרוא מתכונים, לטחון מרכיבים, לטגן כדורים ולבדוק טעמים. ובדרך לברך את בח"לי שרכש לי מטחנת בשר חדשה, כי בלעדיה הפלאפל לא היה קיים (סתם, חיפשתי הזדמנות להשוויץ במטחנה החדשה שלי). העיסה הראשונה נראתה ככה:
יאמי!
בשטח הזה, של קריאת מתכונים וטעימתם - נחלתי הצלחה כוללת. לא חוכמה במיוחד, אני טובה בלטעום. הטיגון הראשון נראה ככה:
אתם לא טועים, זה אכן נראה בדיוק כמו העיסה שלמעלה!
כל הכדורים התפרקו לי. לבנות לא היה אכפת, הן מילאו קערות ועירבבו טחינה ונהנו מאוד מעיסת השמן שבצלחת, אבל אני האמנתי שזה לא זה. בכל זאת - המטבח הישראלי נמצא אצלי על הכתפיים! ואי אפשר לעשות פדיחות בשידור טלוויזיוני. אז עשיתי מה שכל יצירתית אחראית עושה - והתקשרתי לליאת. היא שאלה אותי אם חיממתי את השמן כהוגן ואם נתתי לעיסה לנוח לפני הטיגון במקרר. נו, ברור שלא! למי יש סבלנות?? אז שמתי את העיסה במקרר וחזרתי אליה אחרי שעה (כמעט). ואז טיגנתי את זה:
תראו! פלאפל!
ואכן, יצאו כדורים למופת, אבל דחוסים במעט ולא עשויים היטב בפנים. שוב פניתי לליאת, והיא שלחה אותי לחפש כפית מתוחכמת להכנת עוגיות, מה שלא מצאתי, אז במקום זה קניתי כפות מדידה מתכתיות וניגשתי לעבודה שוב, על הבוקר (כי הייתי צריכה לישון על זה), עם עיסה חדשה וכפית חדשה ושמן נקי (כי חשוב שמן נקי, כל הפלאפליות הטובות מתהדרות בשמן נקי). ואז טיגנתי שוב, והכנתי טחינה, וחומוס, וסלט ירקות ותראו! פלאפל!
אנחת רווחה נשמעת בקהל, שוב.
הצילומים קורים מיד עוד רגע, הבנות מקולחות ונקיות ומוכנות ומזומנות עם כל אוצר המילים הרלוונטי (כי הן אלה שידריכו, מה חשבתם שהתנדבתי אני להסביר? פפחחחח!), והפלאפל לדוגמא טעים מאוד. היידה, הפועל! עדכונים בהמשך, תקבלו מהסוכנת שלי <3 עינת. ועוד משהו אחרון: לא שכחתי שפסח אוטוטו. הדחקתי.
עמית, בתי בת ה7 כמעט 8, רוקדת בלט. היא מאוד נהנית ועל אף ששערה הארוך מאוד מאוד מאוד הוא גם מתולתל, היא נעתרת פעמיים בשבוע לנסיונותיי העקרים לגלגלו לגולגול הדוק. החוקים בסטודיו שלה הם מאוד נוקשים - חייב גולגול הדוק, חייב גרביון ורוד ובגד-גוף שחור (אנחנו אף פעם לא עומדים בחוק הזה. צבעוני זה השחור החדש!), וחייב לעשות משכנתא שנייה כדי לשלם עבור ההופעה. אני לא אלאה אתכם בעלויות (כי זה בקצאל), אבל היינו צריכים לשלם על השמלה שנתפרה ביד על ידי תופרת מומחית שהגיעה במיוחד מארה"ב ומותאמת למידותיה של הרקדנית, על כתר הפנינים הלבנות הנלווה לשמלה, על התמונות המקצועיות, על הכרטיסים לשתי הופעות ועל התפאורה. לזה התווסף יום כיף בסלון היופי לפני ההופעה, מתנה וזר לכוכבת לרגל המופע הראשון שלה, ועוד מתנה קטנה לרגל המופע השני. הדברים שאנו מוכנים לעשות בשביל הילדים שלנו..
תפאורה ב$15 לרקדן. רציתי לקחת את הצב הביתה בסוף ההופעה כי שילמתי עליו, אבל היתה מי שהקדימה אותי...
בח"לי ביקש שפעם הבאה שאבקש ממנו לשבת שעתיים וחצי אחרי יום עבודה ולראות מופע בלט, יהיה כשהילדה תופיע עם הבולשוי.
המופע הבא שבח"לי יבוא אליו
בעודנו ממתינים לתחילת המופע השני, רצינו לבדוק קצת את סביבותינו. הילדה רקדה באודיטוריום של אחת האוניברסטאות בעיר הבירה גואטמלה, בצמוד למוזיאון פולקלור מקומי, שהיה כבר סגור, ולכן התרוצצנו בשבילים סביב. גואטמלה סיטי היא עיר מאוד ירוקה, והגנים לא איכזבו.
אמא, תראי! איצטרובל! ממממ..ההנאות הקטנות של להיות בן 9..
טיול בחורשה בהפתעה
יש אור בקצה המנהרה
לכבוד המופע, נאלצה הכוכבת לשבת בין שעתיים לשלוש כל יום מאחורי הבמה בשביל חזרות (עאלק! ראתה פרוזן בלופ עם חברותיה לקבוצה), ןלכן גם היתה רעבה. ביום הראשון שלחתי אותה עם סנדוויץ', ביום השני עם אגס ולחמניה אפויה, וביום השלישי החלטתי לגוון ולהכין משהו שראיתי ברשת - חביתות בתבנית מאפינס. האמת - חשבתי שזה רעיון ממש מגניב. גם קל לנשיאה, גם קל להכנה, גם ללא שמן - מושלם! התוצאה? פייר, התאכזבתי.
התוצאה העגומה. זה נטעם גרוע יותר ממה שזה נראה.
מה לעזאזל חשבתי לעצמי??
עד כאן זה עוד נראה מבטיח
עגבניות, מוצרלה ועשבי תיבול, בצל ושום עם גרעיני דלעת טחונים. נכון נראה מבטיח?
בסוף אותו יום מיהרנו הביתה והכנו ארוחת ערב גדולה מכל השאריות שהיו במקרר ונותרנו שבעים ומרוצים. לנקות את תבנית המאפינס היה כמעט גרוע כמו התוצאה.
נשיקות <3 עינת
הדובדבן שבקצפת. הרקדנית הכי יפה והכי מוצלחת. אובייקטיבית כמובן.
אהלן! מניש? אני יודעת שמניש זה די מיושן, אבל היה לי פעם חייל שנהג לומר "תיסלם" בכל פעם שרצה לפרגן/לשבח, אז אם לו מותר, אז גם לי! מניש לוקח!
אז מניש?
הבנתי פתע פתאום שכבר עבר די הרבה זמן מאז רשימת המלאי האחרונה. וואו! אנחנו כבר בספטמבר! בכל מקרה, הגיע הזמן לרענן מדפים. מה גם שחודש אלול הגיע השבוע, וזהו חודש מצוין לניקוי נפש, התבוננות פנימה והערכה מחדש.
אז הנה זה בא...
עושה: שמיכת "ימים שמחים" בניצוחה המרהיב של זלנה מ-zooty owl . את השמיכה אני סורגת במקביל יחד עם עוד כמה נשים נפלאות מרחבי הרשת העולמית הרחבה, וכולנו משתפות את ההתקדמות שלנו אצל זלנה באתר. הריבוע הרביעי שלי כבר גמור ואני מחכה למס' 5..
מבשלת: מתכונים שלא ניסיתי קודם. כמו שקשוקת תרד. המתכון הוא בהשראת ניקיB המופלאה, שנתנה לי השראה עם הרבה מתכונים אחרים. אחד מהם הוא הקציצות האפויות..
שותה: קפה. עדיין מחפשים את הקפה המושלם. כרגע שותים קפה שנקרא דיסלדורף אבל מיוצר בגואטמלה. אה! ומצאנו את אחד משדות הקפה של סטארבאקס! נכון שזה מגניב?
קוראת: שוב את הסדרה של ג'ורג' מרטין, שיר על אש וקרח (זו שנתנה את ההשראה לסדרת הטלויזיה הנפלאה "משחקי הכס").
מחליטה: לעבוד על עצמי. זה באמת כבר מוגזם, והבטחתי לעצמי יותר מפעם אחת, אבל אם לא אתחיל להפעיל את השרירים, אצטרך מישהו שיסחב אותם בשבילי. מאחלת: שנה טובה לכוווווווווולם!
נהנית: לראות את הזאטוטה מתנסה לראשונה בצבעי ידיים. גם הכסא נצבע והשולחן וקצת מהרצפה, אבל התוצאה היא הנאה גרידא.
מחכה: לחברים טובים שיבואו בראש השנה לטייל איתנו בגואטמלה, והפעם - בח"לי מצטרף!! שווה לחכות <3
מעדיפה: לא לצעוק. אפילו הצטרפתי לקבוצה בפייסבוק של נשים (בעיקר אבל לא רק) שמחזקות אחת את השניה בתחום הזה. הבנות שלי הצטרפו אליי ואנחנו ממש משתדלות.
תוהה: האם יהיה קפה עם חברה סוף סוף? אשתו של אסף, שעובד עם בח"לי, מצטרפת אליו ביום שבת הקרוב והם עוברים לגור לידינו. *התרגשות..* אוהבת: את הגינה שלי. צוות ההנהלה במשרד של בח"לי עומד במילתו ושולח לי (כמעט) בכל הזדמנות פרחים חדשים. אז יש לי פריחה ורודה וסגולה וכתום ניאון ולבנה ואדומה וצהובה. לצאת החוצה לגינה הפורחת שלי ממלא את ליבי בשיר בכל פעם מחדש.
אפילו גינת הירק פורחת!
מהרהרת: בצב המים היחיד שנשאר. הוא נראה לי בודד משהו, ואולי זו הסיבה שהוא בקושי מוציא את ראשו מתחת למדרגה שלו... חושבת על: המלחמה שהיתה ותהיה בארץ. על כך שבנותיי לא יודעות איך נראה יירוט ושאף ילד לא צריך לדעת את זה. אני שמחה שאנחנו פה, רחוקים פיזית, אבל הלב עדיין שם, בישראל.
צופה: ביותר מדי סרטוני דרדסים. הזאטוטה כבר החלה לשיר בבית דם-די-דם-דם.
מקווה: שהשנה הבאה תהיה רגועה יותר לכולם, מלאה רק בשיר וצחוק, אמן.
מתפעלת: מרעמים וברקים. העונה הגשומה מכה בנו בכל חוזקה בשבועיים האחרונים ופלאי העולם שניתכים פה הם בהחלט מעוררי התפעלות.
זקוקה ל: מוטיבציה. להתעמל. מריחה: כלבה רטובה. הכהבלה שוב החליטה שלא נאה לה להיכנס למלונה שלה במהלכו של גשם זלעפות, אלא להישאר בחוץ, בחושך ולהירטב. פולניה כבר אמרנו?
לובשת: שוב ושוב את אותם הבגדים. גם כי הם נוחים, וגם כי הרבה זמן לא קניתי לעצמי בגד חדש..
בינתיים אני מתמוגגת עם החולצות החדשות שקניתי לבנות לכבוד ראש השנה
שמה לב: שהבנות שלי לומדות ממני הכל. גם את הטוב אבל גם את הרע. זה קצת מחשיש, לא?...
יודעת: שאני צריכה לעבוד על עצמי כל יום כדי שהרע שהן לומדות יהיה מזערי.
לומדת: איך לעשות את זה... מרגישה: אהובה. מעריצה: נשים, נקודה פסיק. ממיינת: בין התגובות שלי למצבים ואמירות, לבין האמת שמאחורי האמירות האלה. לפעמים אנחנו מגיבים לפני ששמענו עד הסוף והתגובה שלנו היא מאוד לא לעניין. אפשר להגיד שאני ממיינת את הרציונל מהאמוציונל וזו עבודה לא פשוטה.
קונה: בדים בשוק המרכזי בשביל הריהוט במשרד של בח"לי ונהנית מהצבע שאני רואה בדרך.
מקבלת: תגובות נפלאות מקוראים של הבלוג שלי. תודה לכם! אל תפסיקו :-)
מסמנת בספר: שכבר קראתי את הדמויות שאהבתי ואינם. לא אוהבת: שהבנות קמות בבוקר במצב רוח. זה קצת מחרבן גם לי את מצב הרוח. פותחת: שקית חדשה של שמרים היום. בא לי לעשות קרואסוני שוקולד... מצחקקת: כשהזאטוטה זורקת עצמה על הרצפה בהתקף גיל שנתיים. אני יודעת שצחקוק אולי הוא לא התגובה המתאימה, אבל התיאטריליות המוגזמת שבה הכל נעשה פשוט מצחיקה אותי. מאוד.
מנשנשת: עוגיות שוקולד צ'יפס וM&M שהבנות הכינו השבוע. חושקת: בעוגת גבינה של אמא שלי. אבל שאמא שלי תעשה אותה ותשב איתי על קפה ועוגה. כזה. מייחלת: לחופשה בתאילנד בפסח. מדברים על זה בינתיים..
עוזרת: לאסף וורה להיכנס לביתם החדש בצורה הכי חלקה שיכולה להיות. אני זוכרת איך זה להיכנס לבית חדש, במדינה חדשה, והייתי רוצה להקל עליהם. שומעת: ספר. לא חשבתי שאעשה זאת אי פעם אבל זה די מדליק. "כשף השער" של אורסון סקוט קארד שאהוב עליי במיוחד. רכשתי (בחינם) 30 ימי נסיון דרך אמזון ובזמן שאני סורגת/משחקת בטלפון אני שומעת סיפור. מגניב למדיי.
זהו. תם ונשלם הדין וחשבון לשנה זו עבורי. בא לכם גם? אל תהססו! אני מצרפת עבורכם את הרשימה פה למטה, אתם מוזמנים להעתיק ולהשתמש כאוות נפשכם, ואם מתחשק לכם - אתם יכולים גם לשתף אותי.
