Such a perfect day

לקוראים הנאמנים שלי, רשומה זו הולכת להיות שונה.

לשם פרויקט באוניברסיטה, את הרשומה הזו ארשום באנגלית. אל דאגה! אחזור לרשום לכם בשפת האם ברשומה הבאה. עד אז - הצטרפו לסטודנטים שחובשים את ספסל הלימודים איתי וצ'מעו סיפור.

קלאסה במרפאת השיניים

מבין שלוש בנותיי, רק הזאטוטה היתה הולכת לישון כל לילה עם בקבוק.
היא היתה מבקשת (או דורשת, או נחושה או מתעקשת, תקראו לזה איך שתקראו) את השוקו שלה והולכת למיטה - לפעמים נרדמת מיד, לפעמים מסיימת את כל הבקבוק, מניחה בצד ונרדמת. כן, אני יודעת, הגזמתי לגמרי. הילדה גדלה בהזנחה פושעת ורשויות הרווחה מתדפקות על דלת ביתי ברגעים אלה. מזל שאני לא בבית.

בכל מקרה, השוקו עשה את שלו, ולזאטוטה בת 4 יש חורים בשיניים.
מיד פניתי למקורות יודעי דבר ושאלתי מי מהם מכיר רופא שיניים שמטפל בילדים. מסתבר שלואיסה, המורה שלי לספרדית, מטפחת אחים ובני דודים, וכולם רופאי שיניים. וכך, ביום רביעי האחרון, התייצבנו זאטוטה אחת ואנוכי במרפאתו של ד"ר פרדרס אשר באחד מהאזורים המפוארים בגואטמלה סיטי.
השכונה בה ממוקמת המרפאה הינה של בתים פרטיים, כבישים רחבים, מדרכות מסודרות, גינון מושקע ושומר בכניסה, באמצעה של העיר הסואנת. בכניסה למרפאה, מדרגות מעוצבות מובילות למעלה, בעיטור של קרמיקה מצוירת ביד וקירות הצבועים בווש חום (זה בעצם צבע חום שעשו עליו וויש). חדר הקבלה היה מפואר גם כן, עם פקידת קבלה מחויכת שהזמינה אותי לשבת על הכורסא הרכה, הרקומה גם היא בגוונים של חום, וכשביקשתי ללכת לשירותים, הכניסה אותי ביראת כבוד לחדר שירותים מעוטר במראות סביב סביב, בו אוכל גם למצוא, בעת הצורך, מי פה ומשחת שיניים. מפנק.
בהגיע תורה של הזאטוטה לשבת על כס הכבוד, נכנסנו לחדר הטיפול, שם פגש אותנו כסא מוכר עד להכאיב בצבע כתום חמרה. מול הכסא הוצב חלון רחב ידיים, ומעברו השני, קיר מעוטר במזרקה מעוצבת בסגנון קולוניאלי. זה כמובן נועד להרגיע את המטופל, היושב על כסא המחמד, ואכן זאטוטתי היתה רגועה. היא ישבה על הכסא בחדווה, צחקקה כאשר הרופא משך אותה עד למשענת הכסא כדי שתגיע עם ראשה למקום הראוי, פתחה את הפה בלי בעיה ולגמרי לא היה לה מושג. היא לא ידעה.
האמת, שהבדיקה הראשונית הזו לא היתה נוראית כל כך. גילינו שיש לה חורים בשיניים (ידענו). גילינו כמה חורים יש לה (לא ידענו). הרופא שם דבק זמני שייבש לה את השיניים ויימנע הגדלה של החורים (היא ירקה דבק למשך 10 הדקות שלאחר מכן). קבענו תור לתחילת הטיפולים לשבוע שלאחר מכן ובאנו לצאת חזרה הביתה, עם דרישה לא לאכול שעתיים שלמות.
כמעט והכתרתי את הביקור כביקור רופא שיניים הכי מוצלח שהיה לי אי פעם. גם כי לא אני זו שישבה על הכסא, וגם כי הוא היה מעוצב, נעים, מפנק. קלאסה.
אבל, רגע לפני שיצאנו מהמרפאה, קרא לי הרופא לחדרו. "אל תגידי שום דבר לגבי הזריקה המרדימה", הוא ביקש ממני, "וגם, החצאית שלך מורמת מאחורה, לא כדאי לך לצאת ככה לרחוב".

קלאסה.

עד לפדיחה הבאה, נשיקות <3 עינת

פוסט הפולניה

קודם כל, נראה לי שאני חייבת לכם התנצלות.
כי הנה אני, הכותבת בלוג לעת תחביב, חיה את חיי ומבלה את חוויותיי, ולא משתפת אתכם בגרוש! וזה לא שאני לא חושבת עליכם. הו לא..כרטיס הזיכרון בטלפון שלי מלא בתמונות שכולן נלקחו מתוך מחשבה עליכם בלבד, ואיך אצרף אותם לבלוג מרנין ואתם תשבו בבית, או במשרד, או בדרך לאנשהו, מול המחשב או הטלפון, ותצחקו כל כך, שאדם זר שיעבור במקרה מול דלת המשרד שלכם יחשוב שאתם קצת דפוקים בראש כי אתם צוחקים בקול לעצמכם. לבדכם.
ואז מגיע הערב, ואני, בחוצפתי הרבה, הולכת לישון.
כאילו, מה?? מה לישון? איפה המחויבות? והרצון הטוב? וההתחשבות בכם, שחיים לכם בציפיה עמוקה לקרוא על הפדיחה האחרונה שלי (כמו לכתוב נגזרת למכנסיים במקצועיות רבה, ואז לגלות שתפרתי את שתי הרגליים אחת לשניה ויצרתי חצאית), או על איזו חוכמה של זאטוטה בת 3 (אמא, אני יכולה לאכול בכוח? שאלה והשפריצה מרק לכל עבר), או על איזו תובנה חדשה לגבי המקומיים (כי זמן בחירות עכשיו, ומלבד שלטי הבחירות הרגילים, שמעטרים כל עמוד/קיר/אבן שפה/הלך מסכן שעמד רגע אחד יותר מדי, ישנם גם שלטים המבקשים מהאלוהימה שלהם שיעזור להם לבחור נכון ולמגר את השחיתות במדינה. כבוד).
הרי החיים אינם חיים בלי שאהגה את הגיגיי מעל גלי הרשת. החיים שלכם, זאת אומרת. שלי דווקא די סבבה.

אז מה אני רוצה מכם בעצם?
שאלה טובה.
קודם אני רוצה להגיד לכם תודה, על שלא התייאשתם, וגם בימים של דילול בלוגי (יש כזה מושג, נשבעת לכם!) עדיין אתם חושבים עליי (פחחח..עאלק!) או לפחות ניגשים לבדוק מה חדש, ואיזה רעיון אווילי חדש התחשק לי לעשות (מכנסצאית למשל היה רעיון ממש טפשי, נאלצתי לשבת חצי שיעור ולפרום).
ורציתי להתנצל על שלא שיתפתי אתכם בסתם הגיגים בזמן האחרון אלא הלאתי את חלקכם בהדרכות שדורשות מכונות תפירה וכאלה. אני מתנצלת מעומקי ליבי ומבטיחה לכם שאעשה זאת שוב. כי אם אני נהנית אז בטוח יהיה מי שייהנה גם כן (שלום לך :-))
ולכן גם מבקשת מכם להמשיך ולקרוא, כי מדי פעם גם תבוא רשומה כזאת, שעוסקת בעיקר בהלקאה עצמית. ואת זה הכי כיף לקרוא, הרי.
ולסיום סיומת - בואו תשמעו שיר מגניב ששמעתי לאחרונה, ותגידו לי אם לא בא לכם להתאהב קצת שוב.

נשיקות <3 עינת

ועוד משהו אחרון: במקור הרשומה הזו היתה צריכה להיות מעוטרת בתמונות של התוכית צ'יקה והיא ספוגת מים אחרי מקלחת, ככה בשביל ההומור הנמוך, אבל המערכת החדשה של מייקרוסופט לא מאפשרת לי, אז עד העדכון החדש - ראו עצמכם כמודרי תמונות. 

שובו של הגרעכץ

הגרעכץ הגדול תקף בלילה בשתי חזיתות.
הראשונה, בכורתנו, העירה אותי בשלוש לפנות בוקר, שאחזיק לה את השיער כי היא צריכה לדחוף אצבע. אחרי דקה וחצי של נסיונות עקרים שלחתי אותה למיטה.
5 דקות לאחר מכן נשמעה זעקה מכיוון חדר האורחים (מתבצע ניסוי. תזכירו לי לחזור לזה) "לא שוב פעם!" והבכורה התגלגלה לחדרי כדי לקחת אותי לשירותים. אמרתי לה שתמצא את הדרך לבד. בינתיים הזאטוטה ביקשה לעבור אליי למיטה, כי כואבת לה הבטן. היא גם קדחה מחום. ובעודי מחבקת אותה, קראתי לבכורה שתשתמש בדרכיה של אחותה האמצעית, ותלך לישון עם פח זבל לידה, למקרה שהצורך יעלה, ושתנסה לישון קצת. אבל שתיקח את הפח הכחול, כי הפח הורוד נמצא למראשותיה של האמצעית שכבר יומיים לא מרגישה טוב.
בינתיים הזאטוטה ביקשה לעשות קקי. נשאתי אותה על זרועותיי לשירותים, שם עשתה פיפי וחזרה למיטה. 5 דקות התהפכות לאחר מכן, התלוננה שכואבת לה הבטן, אז שוב צעדתי איתה לכיוון השירותים, אך הפעם - ללא תוצאות בשטח. שטיפת פנים קלה וחזרה למיטה. 5 דקות התהפכות לאחר מכן, היא ביקשה לחזור למיטה שלה.
אנחנו מפריעים לה לישון.

רעש פח מתגלגל עולה מן החדר הסמוך.

הניסוי
יעל רוצה לישון בחדר לבדה. מכיוון שחדר האורחים שלנו פנוי כרגע, הצענו לה לעשות ניסוי ושבוע אחד לישון בנפרד. בלילה הראשון, עמית ביקשה ממנה שתישאר לידה עד שתירדם. שתיהן נרדמו.
בלילה השני הן כבר ישנו בחדרים נפרדים.
בלילה השלישי עמית לא הרגישה טוב.
בלילה הרביעי יעל טענה שבגלל שהיא לא ישנה עם עמית, אז עמית חלתה, כי היא מושכת אליה בדרך כלל את כל המחלות והעקיצות בחדר, ובלעדיה עמית חשופה.
לך תתמודד עם הגרעכץ.

ובכלל אני טוענת שזה קשור לעובדה שאתמול הן שיחקו עם בלוני מים והיתה בריזה קלילה בחוץ. אבל ככה אני יוצאת פולניה, אז אשב בחושך ואשתוק.

נשיקות <3 עינת

ועוד משהו אחרון: השעה 4 וחצי בבוקר. באמת חושך פה.

רשימת מלאי #3 2014

אהלן! מניש? אני יודעת שמניש זה די מיושן, אבל היה לי פעם חייל שנהג לומר "תיסלם" בכל פעם שרצה לפרגן/לשבח, אז אם לו מותר, אז גם לי! מניש לוקח!

אז מניש?

הבנתי פתע פתאום שכבר עבר די הרבה זמן מאז רשימת המלאי האחרונה. וואו! אנחנו כבר בספטמבר! בכל מקרה, הגיע הזמן לרענן מדפים. מה גם שחודש אלול הגיע השבוע, וזהו חודש מצוין לניקוי נפש, התבוננות פנימה והערכה מחדש.

אז הנה זה בא...

עושה: שמיכת "ימים שמחים" בניצוחה המרהיב של זלנה מ-zooty owl . את השמיכה אני סורגת במקביל יחד עם עוד כמה נשים נפלאות מרחבי הרשת העולמית הרחבה, וכולנו משתפות את ההתקדמות שלנו אצל זלנה באתר. הריבוע הרביעי שלי כבר גמור ואני מחכה למס' 5..

 מבשלת: מתכונים שלא ניסיתי קודם. כמו שקשוקת תרד. המתכון הוא בהשראת ניקיB המופלאה, שנתנה לי השראה עם הרבה מתכונים אחרים. אחד מהם הוא הקציצות האפויות..

 

שותה: קפה. עדיין מחפשים את הקפה המושלם. כרגע שותים קפה שנקרא דיסלדורף אבל מיוצר בגואטמלה. אה! ומצאנו את אחד משדות הקפה של סטארבאקס! נכון שזה מגניב?

קוראת: שוב את הסדרה של ג'ורג' מרטין, שיר על אש וקרח (זו שנתנה את ההשראה לסדרת הטלויזיה הנפלאה "משחקי הכס").

 

רוצה: לשמוע בשורות טובות. ולחבק ולנחם אנשים אהובים שכרגע עצוב להם.

מסתכלת: בהנאה על הבנות הבוגרות והמקסימות שלי מוצאות להן רגעים של שקט בין דפי הספרים.

 

משחקת: יותר מדי בטלפון. ממש יותר מדי. עד כדי מדי שהזאטוטה כבר אומרת לי - "אמא, בואירגע..לא אפון!" (או בתרגום חופשי - אמא, בואי רגע, לא טלפון!)

אמא! בואי תראי נמלים/מרבה רגליים/שרשור/חיפושית/כל שרץ זוחל אחר שמעורר בי פלצות

מחליטה: לעבוד על עצמי. זה באמת כבר מוגזם, והבטחתי לעצמי יותר מפעם אחת, אבל אם לא אתחיל להפעיל את השרירים, אצטרך מישהו שיסחב אותם בשבילי.

מאחלת: שנה טובה לכוווווווווולם!

נהנית: לראות את הזאטוטה מתנסה לראשונה בצבעי ידיים. גם הכסא נצבע והשולחן וקצת מהרצפה, אבל התוצאה היא הנאה גרידא.


מחכה: לחברים טובים שיבואו בראש השנה לטייל איתנו בגואטמלה, והפעם - בח"לי מצטרף!! שווה לחכות <3

מעדיפה: לא לצעוק. אפילו הצטרפתי לקבוצה בפייסבוק של נשים (בעיקר אבל לא רק) שמחזקות אחת את השניה בתחום הזה. הבנות שלי הצטרפו אליי ואנחנו ממש משתדלות.

תוהה: האם יהיה קפה עם חברה סוף סוף? אשתו של אסף, שעובד עם בח"לי, מצטרפת אליו ביום שבת הקרוב והם עוברים לגור לידינו. *התרגשות..*

אוהבת: את הגינה שלי. צוות ההנהלה במשרד של בח"לי עומד במילתו ושולח לי (כמעט) בכל הזדמנות פרחים חדשים. אז יש לי פריחה ורודה וסגולה וכתום ניאון ולבנה ואדומה וצהובה. לצאת החוצה לגינה הפורחת שלי ממלא את ליבי בשיר בכל פעם מחדש.



אפילו גינת הירק פורחת!

 
מהרהרת: בצב המים היחיד שנשאר. הוא נראה לי בודד משהו, ואולי זו הסיבה שהוא בקושי מוציא את ראשו מתחת למדרגה שלו...

חושבת על: המלחמה שהיתה ותהיה בארץ. על כך שבנותיי לא יודעות איך נראה יירוט ושאף ילד לא צריך לדעת את זה. אני שמחה שאנחנו פה, רחוקים פיזית, אבל הלב עדיין שם, בישראל.

צופה: ביותר מדי סרטוני דרדסים. הזאטוטה כבר החלה לשיר בבית דם-די-דם-דם.

מקווה: שהשנה הבאה תהיה רגועה יותר לכולם, מלאה רק בשיר וצחוק, אמן.

מתפעלת: מרעמים וברקים. העונה הגשומה מכה בנו בכל חוזקה בשבועיים האחרונים ופלאי העולם שניתכים פה הם בהחלט מעוררי התפעלות.

זקוקה ל: מוטיבציה. להתעמל.
 
מריחה: כלבה רטובה. הכהבלה שוב החליטה שלא נאה לה להיכנס למלונה שלה במהלכו של גשם זלעפות, אלא להישאר בחוץ, בחושך ולהירטב. פולניה כבר אמרנו?

לובשת: שוב ושוב את אותם הבגדים. גם כי הם נוחים, וגם כי הרבה זמן לא קניתי לעצמי בגד חדש..

בינתיים אני מתמוגגת עם החולצות החדשות שקניתי לבנות לכבוד ראש השנה

עוקבת אחרי: זלנה, ומל, ולוסי המדהימה.

שמה לב: שהבנות שלי לומדות ממני הכל. גם את הטוב אבל גם את הרע. זה קצת מחשיש, לא?...

יודעת: שאני צריכה לעבוד על עצמי כל יום כדי שהרע שהן לומדות יהיה מזערי.

לומדת: איך לעשות את זה...
 
מרגישה: אהובה.
 
מעריצה: נשים, נקודה פסיק.
 
ממיינת: בין התגובות שלי למצבים ואמירות, לבין האמת שמאחורי האמירות האלה. לפעמים אנחנו מגיבים לפני ששמענו עד הסוף והתגובה שלנו היא מאוד לא לעניין. אפשר להגיד שאני ממיינת את הרציונל מהאמוציונל וזו עבודה לא פשוטה.

קונה: בדים בשוק המרכזי בשביל הריהוט במשרד של בח"לי ונהנית מהצבע שאני רואה בדרך.

מקבלת: תגובות נפלאות מקוראים של הבלוג שלי. תודה לכם! אל תפסיקו :-)

מסמנת בספר: שכבר קראתי את הדמויות שאהבתי ואינם.

לא אוהבת: שהבנות קמות בבוקר במצב רוח. זה קצת מחרבן גם לי את מצב הרוח.

פותחת: שקית חדשה של שמרים היום. בא לי לעשות קרואסוני שוקולד...

מצחקקת: כשהזאטוטה זורקת עצמה על הרצפה בהתקף גיל שנתיים. אני יודעת שצחקוק אולי הוא לא התגובה המתאימה, אבל התיאטריליות המוגזמת שבה הכל נעשה פשוט מצחיקה אותי. מאוד.

מנשנשת: עוגיות שוקולד צ'יפס וM&M שהבנות הכינו השבוע.

חושקת: בעוגת גבינה של אמא שלי. אבל שאמא שלי תעשה אותה ותשב איתי על קפה ועוגה. כזה.

מייחלת: לחופשה בתאילנד בפסח. מדברים על זה בינתיים..

עוזרת: לאסף וורה להיכנס לביתם החדש בצורה הכי חלקה שיכולה להיות. אני זוכרת איך זה להיכנס לבית חדש, במדינה חדשה, והייתי רוצה להקל עליהם.

שומעת: ספר. לא חשבתי שאעשה זאת אי פעם אבל זה די מדליק. "כשף השער" של אורסון סקוט קארד שאהוב עליי במיוחד. רכשתי (בחינם) 30 ימי נסיון דרך אמזון ובזמן שאני סורגת/משחקת בטלפון אני שומעת סיפור. מגניב למדיי. 

 

זהו. תם ונשלם הדין וחשבון לשנה זו עבורי. בא לכם גם? אל תהססו! אני מצרפת עבורכם את הרשימה פה למטה, אתם מוזמנים להעתיק ולהשתמש כאוות נפשכם, ואם מתחשק לכם - אתם יכולים גם לשתף אותי.

עושה:

מבשלת:

שותה:

קוראת:
רוצה:
מסתכלת:
משחקת:
מחליטה:
מאחלת:
נהנית:
מחכה:
מעדיפה:
תוהה:
אוהבת:
מהרהרת:
חושבת על:
צופה:
מקווה:
מתפעלת:
זקוקה ל:
מריחה:
לובשת:
עוקבת אחרי:
שמה לב:
יודעת:
לומדת:
מרגישה:
מעריצה:
ממיינת:
קונה:
מקבלת:
מסמנת בספר:
לא אוהבת:
פותחת:
מצחקקת:
מרגישה:
מנשנשת:
חושקת: 
מייחלת:
עוזרת:
שומעת:

נשיקות וברכות חמות <3 עינת