חג בלבן והדרכה

ושוב הגיע הזמן הזה של השנה; וכל הארץ נצבעת לבן, וגבינות נמכרות באריזות של קילו, וזרי פרחים על הראש הם שוב באופנה, והימים מתארכים ומתחממים, והים מזמין אל גליו את האומה, והגברים התגלחו. ימים יפים.

אני אוהבת את חג שבועות - אני אוהבת את הזיכרונות של חגי המים, כי שמחת בי השואבה וכאלה, אני אוהבת לערוך שולחן בלבן ולהכין פשטידות ופאי חצילים ופלטות גבינות מקושטות בשיבולים. אני אוהבת שמלות לבנות ואת הבנות לבנות וזרי פרחים על הראש (את זה אני אוהבת כל השנה אבל שששש...אל תגלו..).

 

אתם רואים אותי עם זר על הראש?
זה כי אני אוהבת, לא כי שבועות

 למרות כל האמור לעיל, נראה לי שבכל זאת קצת הזדקנתי. לא... אני יודעת... להזדקן זה בראש, ולא קשור ל25 שנותיי (פלוס), אבל השנה הרגשתי שקצת כבד לי הגבינות, וחג המים הוא נחמד כשאתה בן 12, ובמדינה בה אין גשמים טרופיים, וללבוש לבן זה לרווקות. או לאמהות של ילדים בני 10 ומעלה, אחרת תסיימי את היום עם שמלה בצבע חום, והכל בגובה המותן. על זרי הפרחים על הראש אני לא מוותרת, אבל כבר סיכמנו שזה לא קשור.

 

"טעים לי גלידה תות, חלבית.."

 ושלא תבינו אותי לא נכון! ברור שעמדתי וטרחתי יומיים במטבח, והכנתי פאי חצילים, ופאי פיצה, ופשטידות של ברוקולי ושל פטריות, וגביני"ציות, ופלטת גבינות ורק השיבולים היו חסרים, כי בכל זאת אנחנו בגואטמלה ולא בארץ הקודש. ואירחנו, ובירכנו, ולבשנו לבן. אפילו יצאנו בבוקר החג לכיוון בית חב"ד בעיר, כדי לשמוע את עשרת הדיברות וגם קצת עברית. הרי בכל זאת, לבנות שלי עוד אין זיכרונות של הקסם הזה.



וערכנו שולחן חג חגיגי עם מפיות רקומות בפרחים וסלסלות פרחים ופירות

שולחן חג בבית חב"ד, לשם המסורת.

את הבוקר שלאחר החג החלטתי לקחת ברוח חדשה. כי לא מתאים לי זיקנה, בכל זאת - 25! ונמרצת עד מאוד השכמתי והפכתי את שולחן העבודה של הבנות על הרצפה והתחלתי לסדר. אתם מבינים, לפני יומיים, בח"לי היקר שאל את הבנות אם יש להן תיקים שירצו לתרום למישהי מהעבודה שלו. הנפלאות שלי מיד רוקנו את תיקי בית הספר שלהן (אלה שחרשו איתן את הדומיניקנה, ואת ישראל ואת גואטמלה. תיקים ורדרדים על גלגלים), והעניקו אותן בשמחה. והיום עברנו על החוברות והצבעים והמדבקות, ותרמנו קצת ציוד בית ספר ויצירה (חחח...עאלק קצת! שקית זבל מלאה בכל טוב). וכשסיימנו לסדר, אירגנו לנו כלי אכסון נעימים לעין לטושים ולצבעים. מאוד פשוטים להכנה ומאוד יפים.
כבר הרבה זמן לא היתה לנו הדרכה, נכון? איזו התרגשות...

המצרכים הנדרשים - צמר בצבע שאהבתם (לא צריך הרבה, שאריות מתקבלות בשמחה, גם חוט שפגט טוב, למראה אותנטי)
מספריים
דבק
פחית שימורים ריקה ונקייה

לפני שנתחיל - הכינו את משטח העבודה, והניחו עליו שקית ניילון/מגש פלסטיק בשביל שלא יתלכלך מדבק.
אמרנו פשוט נכון? אז ככה - מירחו דבק לאורך פס הדבק המקורי של פחית השימורים (זה שהמדבקה היתה עליו), והתחילו ללפף את החוט סביב לפחית השימורים, הכי צפוף שאתם יכולים. כשתגיעו לסוף, גיזרו את החוט והדביקו שוב את 2 הקצוות שלו - זה שבהתחלה, וזה שבסוף.

אתם רואים את עמית? מדי פעם היא מצופפת את החוטים המלופפים

יעל מסיימת ומדביקה את קצה החוט לפחית

יערה שמחה בפחית שלה מאוד!

וככה זה נראה בסיום העבודה.
פשוט ויפה.

עד החג הבא, שיהיו לכם ימי חול שמחים <3 עינת

ועוד משהו אחרון: לא רק אני התקשיתי לעכל את החג הזה.
בח"לי כתב לכבודו חמשיר, אך אחסוך מכם אותו כי הוא סובב סביב יציאות המעיים שלנו. לא היה קל...
 

יומיום ותרבות פורחת

בשבוע האחרון השתדלנו להיות נורא עסוקים. אתם מבינים, בח"לי היה בחו"ל וכדי שלא נשתגע, היינו חייבים להיות להעסיק את עצמנו (ברור לכם שאני מדברת על עצמי כאן, כן?)

אז מה עשינו?

 

 

יעל נרשמה למירוץ 5 ק"מ. השבוע היא החלה להתאמן.

התחלנו ללמוד דקדוק עברי.
עמית הטתה את השרש י.ש.ב. ונתנה ליעל לבדוק וההיפך.

יערה התאמנה בקראטה.
שבוע הבא היא מקבלת חגורה חדשה.

העברנו את הארנבים לחדר של אריה. בגלל שאריה מאוד שמחה לחברה, אבל כזו של ארנבים היא לאו דווקא לטובת הארנבים, אז העברנו את אריה למרפסת.
במקום שהיו הארנבים - שתלנו עץ וגינת פרחים.

את הרי הגעש פואגו ואקווה (אש ומים) בקושי ניתן לראות בזמן האחרון. הגשמים החזקים של הקיץ (מוזר, נכון?!) התחילו במלוא עוצמתם, ולעומתם הבקרים הם בהירים ונפלאים.

ביקרנו בשבוע האחרון במוזיאון ההיסטוריה של הטבע שצמוד לו נמצא הגן הבוטני. כמו שניתן לראות מהתמונה לעיל - עמית מאוד נהנתה מהחוויה.

הגן נפתח ב-1922, אבל השתילות החלו 50 שנה קודם.

בגן ניתן למצוא פסלים פזורים, מזרקות ושבילים חבויים בינות לירוק עד.

מאחר והגן נמצא באחריות אוניברסיטה, ישנם כל הזמן חידושים בגן, כמו הקיר הפורח הזה.

וכמו הקיר הזה. גם אני רוצה כזה קיר!

במוזיאון עצמו יש יותר חיות מפוחלצות מבכל מקום אחר במרכז אמריקה.
אז צילמתי פרפרים וג'וקים.

למביני דבר, הטוסט הזה מזכיר נשכחות.
למי שלא מבין מה ההתלהבות מטוסט עם ממרח שעועית שחורה (או פריחול, בשפת בני המקום), שידמיין טונה במקום פריחול ויקרא לזה אלרינה, והופ! הנה אני בשנות בחרותי, יושבת במוזה ומתבלת ברוטב מוזה.

הגינה שלי פורחת, ומכאן שהלב שלי שר.

בצבעים מלאי השראה - הרבה ורוד, הרבה סגול, כל הגינה בפריחה



אני מחזירה אתכם רגע כמה תמונות אחורה. זוכרים שסיפרתי לכם שהחלו הגשמים? אז הנה גם הטבע לטובתי, ואפילו להשקות את הגינה הנהדרת שלי אני לא צריכה...



אפילו הכהבלה נהנית מהגינה הפורחת ואוכלת דשא, העז.

חזרנו לשגרה! כבר גזרתי דוגמא לשמלה שלי וגזרתי את הבד, ואז עצרתי הכל ועזרתי לעמית לתפור בובה של טיגר.

 

 

נשיקות <3 עינת

 

ועוד משהו קטן: בזמן האחרון אנחנו רואים פרק אחרי פרק של סדרה מצוינת של סדרה בשם "היה היה פעם" (once upon a time)- גם אני וגם הבנות נהנות ממנה - יש בה מתח, יש בה נסיכות ויש בה קסם. מושלם!