בלילה הרגשתי שנרדמה לי היד. אז משכתי.
כשיערה התחילה לבכות הבנתי שהיד נרדמה כי היא שכבה עליה, וכשמשכתי - היא כמעט עפה מהמיטה.
כשסוף סוף הצלחתי להרגיע אותה, יעל צעקה 'לא!' מהחדר השני ויערה המודאגת שאלה מה קרה. מאחר ושקט נשמע מהחדר השני, הסקתי שלא מדובר בפורץ או גוף זר כלשהו שתוקף את יעל, אלא שיעל (או יוסף) חלמה שוב חלום, ומכאן הצעקה מקפיאת הדם. בארבע בבוקר בח"לי היקר קם, התארגן ויצא לעוד יום של עבודה.
לאור מאורעות הלילה, זה רק הגיוני שבשעה שבע וחצי בבוקר, כשבנותיי הגיעו אליי למיטה אוחזות יד ביד וקראו בשמחה, 'אמא! היום פסח!', לקח לי זמן לשפשף את המוץ מהעיניים. "מה פתאום?" שאלתי, "ערב פסח זה מחר!". "לא,לא, אמא..את מתבלבלת...פסח זה כבר היום וכבר אפשר לאכול מצה עם שוקולד!". מממ....וואללה...עכשיו זה כבר מובן יותר.
וכך, לא היתה ברירה אלא לפתוח את חבילת המצות וללכלך את השיש והשולחן בשוקולד נוטלה ע"מ להשביע את המסורת היהודית בבנותיי.
חג מצות שמח!
 |
לא, זה לא מהיום. אבל הן רוכנות מעבר לבריכה לחפש צפרדע,
אז זה קשור לפסח, לא?! |
ועכשיו לענייני חמישי קולטורה, כי מסורת, כפי ששמתם לב, לא שוברים! שבוע שעבר ניסינו להגיע למוזיאון הילדים. הכי קרוב לקולטורה במוזיאון הזה הוא השם - מוזיאון. חוץ מזה, מדובר במתחם ענק של משחקי מחשבה/אמנות/מיחזור. יש במתחם הזה פעילויות שמלמדות על רפואה, על גואטמלה, על אוירונאוטיקה. מקום מדליק לגמרי! שהיה סגור ביום חמישי האחרון.
ולכן, בלית ברירה, מצאנו את עצמנו בפארק האקולוגי קאיאלה (Cayala), מטיילות בזרזיף הנחל שזורם לאורכו בסוף העונה היבשה, בינות למאות תלמידי בית ספר שבילו שם יום טיול לפני היציאה לחופשת הפסחא. אציין לטובה את בנותיי, שגם במסלול המסכן הזה מצאו את עצמן נהנות - קופצות מעל המים, מתנדנדות על חבלים כקופים, מציירות בחול עם מקלות. ההתלהבות שלהן הדביקה גם אותי, ואירגנתי להן תחרויות זריקת קשים (הן לא הבינו את הרעיון כל כך, ובמקום לזרוק למים ולראות כמה רחוק זורם הקש שלך, זרקו אותם למרחק ותקעו אותם על הגדה הנגדית), מצאתי שקיות ומילאנו אותם במי בוץ חומים ומגעילים, טיפסנו על המתקנים המתפרקים ורדפנו אחרי אפרוחים ותרנגולות. בקיצור - אם לא הייתי צריכה פיפי כל 20 דקות, הבוקר הזה היה מוכרז כהצלחה מסחררת!
את הבוקר סיימנו בארוחת צהריים בפסאג' היוקרתי הצמוד, ובביקור בסניף המקומי של מוזיאון השוקולד. זו קולטורה!
| |
כמעט ולא הצלחתי לשכנע אותן
שהמים הם לא לרחצה... |
 |
| חצי שעה של רכיבת אופניים בפלאזה הזו סידרה לנו גם אחר צהריים נפלא! |
 |
| מוזיאון השוקולד |
 |
עמית בודקת את
מיקומנו במפה |
 |
| זו מסעדה שם למעלה! לא רבנות. |
 |
| הרחוב הראשי |
 |
אפילו הירידה לחניון
התת-קרקעי
מסוגנן במקום הזה. |
 |
קפה בטעמי שוקולד. או שוקולד בטעמי קפה.
או שאולי זה תה?
לא סגורה על זה.. |
 |
| תכשיטים במוזיאון השוקולד |
 |
| דוכן לממכר ממתקים מקומיים |
 |
| מגדל השעון |
ובנימה אופטימית זו, כל שנשאר עליי לעשות, הוא לאחל לכם חג שמח! נשיקות <3 עינת
ועוד דבר אחרון: גם פה האביב פורח והגינה שלי שמחה!
