יום ראשון של שוק

 

הכי אני אוהבת שוק.

יותר מקניונים, יותר משופינג חלונות ראווה.

עזבו אתכם מזגנים ומוזיקת מעליות - תנו לי צפיפות, מחנק, ריחות וצבע מסביב ואני שמחה. מאוד שמחה.

ולכן כשאסף וורה סיפרו לנו שהם ראו תוכים למכירה בשוק של סאן חואן סקטפקז (San Juan Sacatepequez), ידעתי שזו הזדמנות מצוינת לשכנע את בח"לי היקר ללכת לשוק.



ומה הדבר הראשון שקונים בשוק?
סל!

אל השוק הנפלא הזה כמעט ולא הגענו בגלל שלא מצאנו חניה. וגם בגלל שהמקום נמצא על הר גבוה גבוה, והדרכים אל השוק ומהשוק נראים ככה, כמו בתמונה הזו:

 

 אבל בסוף מצאנו חניה ליד בית הקברות העתיק (אנחנו לא המצאנו את הקבורה בקומות דרך אגב. בגואטמלה קוברים בבתים משותפים כבר מלא שנים), וראינו עשרות אנשים צועדים לעברו עם זרים מושקעים ובגדים בצבעים כתום וסגול, שמזוהים עם המחוז.

 

הנשים בבגדים מסורתיים, הגברים בחליפות.

 

מחכה ליד שוק הפרחים

הפרחים שאני קניתי לעצמי, לבית

 מסתבר שאחת מההתמחויות של המחוז היא גידול פרחים, וכמובן שזו הזדמנות מצוינת בשביל בח"לי לבדוק את איכות הפרחים וליצור קשרים עסקיים.

אני, מה אכפת לי? כשהוא עסוק, הוא שמח וכשהוא שמח אני שמחה.

 

שוק הפרחים

 

סידורי פרחים בשוק הפתוח

יום ראשון זו הזדמנות לכל התושבים באיזור להגיע לעיר, לקנות מוצרי מזון, בגדים מסורתיים, נעליים, חומרי נקיון. למכור תירס, אורז ושעועית, להקשיב לכומר המחזן בקתדרלה המרכזית ולהסתובב עם הילדים והסבתא בשוק ססגוני.

מוצרי חשמל משופצים וכבלים. למי שחסר לו.



 

אין ים ליד סאן חואן, אז אולי אלה דגי נהר וסרטני אגם. בכל מקרה, איכסס..

לא שאלתי אותה מה היא מוכרת, אבל היא היתה נורא יפה בעיניי.

צפיפות נהדרת של שוק

גם את הילדה הזו צילמתי כי היא היתה יפה בעיניי.

זוכרים את הסרטנים ממקודם?
אז זה מה שעושים איתם. סביצ'ה.

גלידה בגביע.

מעיפה את הדבורים מהפירות הממותקים שהיא מוכרת.
וכך, אפופה בדבורים מזמזמות היא החליטה לוותר, ועטפה את הפירות בבד צבעוני.

חצאיות למכירה

חולצות וסינרים.
ממש התאפקתי. כי איך תביא את כולם איתך הביתה?

זוכרים את המירוץ משבוע שעבר? זה שיעל רצה והיתה מאושרת?
אז ביום השוק הזה נתקלנו בחצי מרתון. ככה סתם.

אמא, תראי איזה יופי!
נכון.

בסוף יצאנו כולנו מורווחים. קנינו סל, פרחים הביתה, פירות ישר מהיצרן. הסתובבנו בשוק ססגוני ונפלא ואפילו החניה שלנו היתה מאוד נוחה לכניסה וליציאה. ולא שכחנו את התוכים! זוג חמוד מאוד, שכבר התחלנו ללמד אותם לדבר בעברית.

תראו כמה הוא חמוד

יהיה שמח, כן?

 

בדרך חזרה הביתה עצרנו לשתות פינה קולדה ולאכול טורטייה. גם זה היה כיף.



ולשתות פינה קולדה!

נשיקות <3 עינת

 

 

 

 

ועוד משהו אחרון: בדרך לשם, נתקלנו ביום קדוש לעיר מחוז קטנה, וכיאה לגואטמלה - היה צבעוני ושמח לעין!



חמישי תרבות: סתם יום של חול

בלילה הרגשתי שנרדמה לי היד. אז משכתי.
כשיערה התחילה לבכות הבנתי שהיד נרדמה כי היא שכבה עליה, וכשמשכתי - היא כמעט עפה מהמיטה.
כשסוף סוף הצלחתי להרגיע אותה, יעל צעקה 'לא!' מהחדר השני ויערה המודאגת שאלה מה קרה. מאחר ושקט נשמע מהחדר השני, הסקתי שלא מדובר בפורץ או גוף זר כלשהו שתוקף את יעל, אלא שיעל (או יוסף) חלמה שוב חלום, ומכאן הצעקה מקפיאת הדם. בארבע בבוקר בח"לי היקר קם, התארגן ויצא לעוד יום של עבודה.

לאור מאורעות הלילה, זה רק הגיוני שבשעה שבע וחצי בבוקר, כשבנותיי הגיעו אליי למיטה אוחזות יד ביד וקראו בשמחה, 'אמא! היום פסח!', לקח לי זמן לשפשף את המוץ מהעיניים. "מה פתאום?" שאלתי, "ערב פסח זה מחר!". "לא,לא, אמא..את מתבלבלת...פסח זה כבר היום וכבר אפשר לאכול מצה עם שוקולד!". מממ....וואללה...עכשיו זה כבר מובן יותר.
וכך, לא היתה ברירה אלא לפתוח את חבילת המצות וללכלך את השיש והשולחן בשוקולד נוטלה ע"מ להשביע את המסורת היהודית בבנותיי.

חג מצות שמח!

לא, זה לא מהיום. אבל הן רוכנות מעבר לבריכה לחפש צפרדע,
אז זה קשור לפסח, לא?!

ועכשיו לענייני חמישי קולטורה, כי מסורת, כפי ששמתם לב, לא שוברים! שבוע שעבר ניסינו להגיע למוזיאון הילדים. הכי קרוב לקולטורה במוזיאון הזה הוא השם - מוזיאון. חוץ מזה, מדובר במתחם ענק של משחקי מחשבה/אמנות/מיחזור. יש במתחם הזה פעילויות שמלמדות על רפואה, על גואטמלה, על אוירונאוטיקה. מקום מדליק לגמרי! שהיה סגור ביום חמישי האחרון.
ולכן, בלית ברירה, מצאנו את עצמנו בפארק האקולוגי קאיאלה (Cayala), מטיילות בזרזיף הנחל שזורם לאורכו בסוף העונה היבשה, בינות למאות תלמידי בית ספר שבילו שם יום טיול לפני היציאה לחופשת הפסחא. אציין לטובה את בנותיי, שגם במסלול המסכן הזה מצאו את עצמן נהנות - קופצות מעל המים, מתנדנדות על חבלים כקופים, מציירות בחול עם מקלות. ההתלהבות שלהן הדביקה גם אותי, ואירגנתי להן תחרויות זריקת קשים (הן לא הבינו את הרעיון כל כך, ובמקום לזרוק למים ולראות כמה רחוק זורם הקש שלך, זרקו אותם למרחק ותקעו אותם על הגדה הנגדית), מצאתי שקיות ומילאנו אותם במי בוץ חומים ומגעילים, טיפסנו על המתקנים המתפרקים ורדפנו אחרי אפרוחים ותרנגולות. בקיצור - אם לא הייתי צריכה פיפי כל 20 דקות, הבוקר הזה היה מוכרז כהצלחה מסחררת!
את הבוקר סיימנו בארוחת צהריים בפסאג' היוקרתי הצמוד, ובביקור בסניף המקומי של מוזיאון השוקולד. זו קולטורה! 

 








 

כמעט ולא הצלחתי לשכנע אותן
שהמים הם לא לרחצה...

חצי שעה של רכיבת אופניים בפלאזה הזו סידרה לנו גם אחר צהריים נפלא!



מוזיאון השוקולד

עמית בודקת את
מיקומנו במפה

זו מסעדה שם למעלה! לא רבנות.



הרחוב הראשי

אפילו הירידה לחניון
התת-קרקעי
מסוגנן במקום הזה.

קפה בטעמי שוקולד. או שוקולד בטעמי קפה.
או שאולי זה תה?
לא סגורה על זה..

תכשיטים במוזיאון השוקולד

דוכן לממכר ממתקים מקומיים

מגדל השעון



ובנימה אופטימית זו, כל שנשאר עליי לעשות, הוא לאחל לכם חג שמח! נשיקות <3 עינת

 

ועוד דבר אחרון: גם פה האביב פורח והגינה שלי שמחה!



הדרכה קולאז' פרחים

הרוחות מתחדשות גם בגואטמלה והעונות מתחלפות.
את העונה הגשומה והחמה (קיץ?) מחליפה עונה קרה ויבשה, יחסית.
סוף סוף רואים כוכבים בלילות ולא מסך עננים מכביד, והשמש זורחת מרבית שעות היום, גם אם היא לא מצליחה לחמם את המים בבריכה שהבנות ניפחו (פפחחחח...הבנות!! נגמר לי האוויר מהבריכה הזו!) כי הרוח הקרה מסיעה את הקרניים החמות הרחק מכאן. כנראה שזה חורף. הטמפרטורות צונחות למינימום של 14 מעלות צלזיוס והימים בהירים בהירים. תענוג צרוף! חבל רק שאת כל הסוודרים שלי השארתי בארץ, כי מי חשב שיהיה כזה קר בחורף בגואטמלה אחרי הקור של ערד?? טוב. אל תתפלאו לשמוע אם בחורף הבא נקנה קמין לחמם את הבית, כי הגוף מתרגל לכל סוגי מזג האוויר, גם המגוחכים ביותר.

מה שכן, הצמחים סביב מתנהגים כאילו האביב הגיע, והכל פורח וצבעוני סביב הבית שלנו, מה שמיד דירבן אותי למהר ולקטוף כמה חופנים כדי ליצור לנו תמונת קולאז' פורחת. את הרעיון לקחתי משיטוט באינטרנט, ששלח אותי לנבור בחנויות יצירה ולקנות טפט שקוף אותו הנחנו על השולחן הפוך (ונעזרנו בנייר דבק להדביק אותו שלא יזוז בכל מגע של שרוול תועה).

הבנות עם הטפטים וערימת הפרחים

במרכז השולחן שמנו את צלחת הפרחים הקטופים והקטומים, כולל כמה עלים בשביל הירוק והבנות החלו להדביק. עמית הניחה פרח פרח בתוך מסגרות של כוכב שציירתי לה לפני כן על הטפט, יעל פירקה עלי כותרת ואבקנים והוסיפה מרקמים וגוונים, ויערה לקחה חפותה והעמיסה. כמובן שעלתה קול זעקה "היא גומרת לנו את כל הפרחים!" אבל מיד אחרי שסיימה את העבודה המאומצת, ירדה מהשולחן והניחה לי להוריד קצת מהמעמסה ולהחזיר קצת פרחים למרכז השולחן.

אחד אחד, בתשומת לב רבה.
רואים את הכוכבים למטה? אותם ציירתי לפני שהורדתי את הדבק.

הטפט של יערה לפני שלב החפותה

איזה פרח לשים עכשיו?
אני יודעת! את כולם!

כשסיימו להדביק, גזרנו פיסת טפט באותו הגודל והדבקנו את שתי הפיסות אחת לשניה, משתדלות להדביק בכל אותם החרכים שנותרו סביב לפרחים.

יעל מדביקה את היצירה של יערה אחרי שדיללנו קצת..

כדי להדביק את 2 הפיסות כמו שצריך השתמשנו במסקינג-טייפ כסוף כדי למסגר את התמונה, חוררנו עם מחורר משרדי ותלינו בחוץ שיתפוס את קרני השמש. חוץ מעמית. עמית הדביקה את שלה על החלון מעל מיטתה כדי שתוכל לקום בבוקר ולראות את הפריחה כל יום.

 

התוצאה מקסימה בעיניי, ועכשיו רק נותרת השאלה כמה זמן ייקח עד שהפרחים יירקבו שם בפנים :-)

נשיקות <3 עינת

ועוד משהו אחרון: היום בערב מופיעה עמית, בתי האמצעית במופע הבלט הראשון שלה. כפי שכבר ציינתי בעבר, הגואטמלים מאוד אוהבים ארועים מתוכננים היטב וביעילות ומזה שבוע שאנו מטיילות מדי יום לאודיטוריום כדי לשים את הילדה ל3 שעות של חזרות. היום מתוכנן לנו ביקור בסלון היופי, מניקור, תסרוקת בלרינה מקצועית ואיפור קל ואז שעתיים המתנה מורטת עצבים. מחר אני מכינה לה גולגול לבד!