tag:blogger.com,1999:blog-12919012855907307172024-03-19T07:09:07.513-06:00אמא יוצרת Mother Creationחוויות יצירה ולימוד ממרכז אמריקה Experiencing Central Americaאמא יוצרתhttp://www.blogger.com/profile/12229980093524437882noreply@blogger.comBlogger119125tag:blogger.com,1999:blog-1291901285590730717.post-91135817917520899212018-11-10T09:08:00.000-06:002018-11-10T09:08:03.024-06:00מעבר דירה
לכל הקוראים שלום
אני שמחה לבשר כי הבלוג שלי עבר לבית חדש.
אתם מוזמנים להתעדכן על ידי לחיצה על הלינק הבא:
אמא יוצרת ומטיילת, חוויות ממרכז אמריקה
אמא יוצרתhttp://www.blogger.com/profile/12229980093524437882noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1291901285590730717.post-69967758487157966692018-02-07T11:04:00.001-06:002018-02-07T21:29:17.584-06:00יום חופש בהפתעה
יצאתי מהבית מוקדם היום בבוקר.
עברתי אצל הוטרינרית כדי להשאיר אצלה כלבה אחת וחתולה אחת.
ניקיתי את האוטו מהשאריות שהכלבה פלטה.
עברתי בבריסטה האהוב שלי וקניתי קפוצ'ינו.
ואז קיבלתי הודעה, שבעצם השיעור שלי מבוטל להיום.
אז במקום לפנות ימינה לאוניברסיטה, פניתי שמאלה לאחד מהמקומות האחרים שאני אוהבת בעיר - Paseo Cayala. הפסאו הוא מדרחוב רחב ידיים, שדומה לערים ספרדיות ואירופיות אחרות בדרכים אמא יוצרתhttp://www.blogger.com/profile/12229980093524437882noreply@blogger.com2גואטמלה14.6349149 -90.506882414.3890899 -90.82960589999999 14.8807399 -90.1841589tag:blogger.com,1999:blog-1291901285590730717.post-48176358147501961272018-02-03T19:25:00.002-06:002018-02-03T19:42:34.437-06:004 שנים ו14
השבוע היה רווי בחגיגות.
גם חגגתי 4 שנים לבלוג (צהלולים יתקבלו בברכה) וגם חגגתי עם בח״לי 14 שנות נישואין (פה אני מבקשת יותר מצהלולים. לדעתי מחיאות כפיים סוערות יעשו את העבודה). איך אתם חוגגים יום נישואין?
בסרטים ובתוכניות הטלוויזיה, תמיד רואים את הגבר מביא פרחים, האישה מפנקת בארוחה רומנטית לאור נורת. או שלחילופין, הם מתאמים בייביסיטר מראש ויוצאים לארוחה במסעדה יקרה על שפת הים (ואז גם טועים בהםאמא יוצרתhttp://www.blogger.com/profile/12229980093524437882noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1291901285590730717.post-74757539041426988592018-01-30T11:10:00.000-06:002018-01-30T11:10:26.609-06:00Such a perfect day
לקוראים הנאמנים שלי, רשומה זו הולכת להיות שונה.
לשם פרויקט באוניברסיטה, את הרשומה הזו ארשום באנגלית. אל דאגה! אחזור לרשום לכם בשפת האם ברשומה הבאה. עד אז - הצטרפו לסטודנטים שחובשים את ספסל הלימודים איתי וצ'מעו סיפור.
This is another kind of post.
For start - it is in English.
It tells a story of a grown up student, who decided to celebrate her 40th year with entering the world of אמא יוצרתhttp://www.blogger.com/profile/12229980093524437882noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1291901285590730717.post-88327868568984393432018-01-05T16:01:00.003-06:002018-01-29T15:01:45.136-06:00רשימת מלאי ראשונה 2018
לכולם יש דעות ומחשבות על שנת 2017. יש שאומרים שהיא היתה שנה מחורבנת ביותר, יש שיגידו שטוב שעברה.
לי אין דעה מגובשת על השנה. סך הכל שנה בסדר. התחלתי ללמוד השנה, ביקרתי במקומות חדשים, ניסיתי קצת דברים חדשים ונכשלתי בחלקם. חלקם היו מוצלחים.
עוד שנה לאוסף.
אבל מה שיש לי - זו רשימת מלאי!! כן, כן, תודו שהתגעגעתם לרשימות המלאי שלי, ולכן הרשימה חוזרת לקראת שנת 2018, ומי שרוצה - מוזמן להצטרף!
יאללה, אמא יוצרתhttp://www.blogger.com/profile/12229980093524437882noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-1291901285590730717.post-9404245944046701062017-12-27T20:34:00.000-06:002018-01-29T15:02:05.044-06:00נסיון, נסיון, 1 2 3
אני אוהבת לנסות דברים חדשים.
אם זה מצליח לי, אני אפילו מגזימה (קצת) וממשיכה ליצור.
ככה יצא ששרפתי את הבלנדר שלנו כשניסיתי (קצת) למחזר נייר וליצור איתו אהיל למנורה. הרטבתי מלא נייר וצבעתי אותו במי סלק ואז החלטתי לטחון אותו היטב היטב בבלנדר. התוצאות היו הרות אסון. לבלנדר.
הנייר גם התעקש לא להתייבש לי בזמן, מה שגרם לפרויקט המיוחל של אהיל לשנות מצב ולנייר לשמש כפריט קישוט במעמד עצמו.
אני לא גאהאמא יוצרתhttp://www.blogger.com/profile/12229980093524437882noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-1291901285590730717.post-22315816486874877412017-12-13T11:52:00.000-06:002018-01-29T15:02:28.701-06:00נרות של חנוכה
לא ייאמן ששוב הגיע חנוכה! אתם זוכרים כמה אני אוהבת את החג הזה, נכון?
אם לא - אתם יכולים לקרוא כאן כמה היללתי אותו, או כאן כמה אני מאמינה בנסים בחג הזה. ולא רק שהיללתי אותו, אלא גם צילמתי הדרכות ליצירה עם הילדים ולמבוגרים ברשומות שלעיל, אז כדאי לכם להציץ.
אחת מההדרכות היא ליצירת נרות צבעוניים וריחניים בצנצנות זכוכית שלא בא לנו לזרוק. כל הנרות כבר בערו אצלנו בבית, ומילאו את הבית בריחות של בית. או אמא יוצרתhttp://www.blogger.com/profile/12229980093524437882noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1291901285590730717.post-28055135280814000332017-11-11T09:36:00.000-06:002018-01-29T15:03:50.400-06:00שבוע טוב
וואו, איזה שבוע מטורף עבר עלינו.
הוא התחיל בכך שחגגנו 4 שנים בגואטמלה.
טוב, לא ממש חגגנו. אפילו לא ציינו את זה.
אולי רק בלב.
טוב, רק אני.
אבל 4 שנים. וואו!
ואז התחיל הבלגן הגדול, כאילו כדי להזכיר לי שהחיים הם חיים, ולא ממש משנה באיזה אזור חיוג או קו רוחב או שפה מדוברת.
תנו לי לנסות ולעשות לכם סדר. איך? ברשימות! הרבה זמן לא היתה לנו רשימה פה.. (ורק לשם הרפרנס, הנה כמה רשימות עבר).
ביום שני אמא יוצרתhttp://www.blogger.com/profile/12229980093524437882noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-1291901285590730717.post-20392236850524806242017-09-06T18:44:00.002-06:002018-01-29T15:04:20.296-06:00למה צריך שיהיה חתול בבית
שבוע שעבר התקשר אליי הוגו. הוגו הוא הבעלים של חנות החיות בה אנחנו קונים מזון ושאר עניינים לבעלי החיים שלנו. החנו גם נותנת שירותי פנסיון, וטרינריה וגרומינג (שזה שם יפה יותר למקלחת לכלב). מדי חודש הוגו או מי מטעמו מתקשר להודיע לנו שהכלבה שלנו מסריחה ושהגיע הזמן לקלח אותה. כזה מין שירות הוא נותן.
אז שבוע שעבר התקשר הוגו להזכיר לנו שהגיע הזמן למקלחת החודשית של הכהבלה.
בישרתי לו את הבשורה המרה.
הוא אמא יוצרתhttp://www.blogger.com/profile/12229980093524437882noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1291901285590730717.post-6269546102039988132017-08-30T18:39:00.000-06:002018-01-29T15:04:44.160-06:00נפלאות האקדמיה
כשהייתי קטנה, למדנו בבית הספר על האימפריה היוונית ועל הנפלאות שהיא הנחילה לעולמנו - האולימפיאדה, הדמוקרטיה, האקרופוליס והאקדמיה. אני זוכרת איך קראתי בשקיקה על המוסד האקדמי הראשון, שקיבל לשורותיו מלומדים וסקרנים בעלי יכולת, ונתן לסקרנות שלהם קורת גג. חשבתי לעצמי, כמה זה נפלא, ללמוד. לשבת עם סקרנים נוספים, כמוני, ולחשוב ביחד. להעשיר את הדעת.
אחר כך גדלתי, וגיליתי שהמוסד האקדמי הוא לא אופורי כפי אמא יוצרתhttp://www.blogger.com/profile/12229980093524437882noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1291901285590730717.post-38054887833338333022017-08-26T18:06:00.002-06:002018-01-29T15:05:12.760-06:00אריה הכלבה
ביום שבת לפני האחרון חזרנו הביתה לבית בלי כהבלה.
חלקכם אולי זוכרים שכתבתי עליה בעבר. מי שקרא זוכר שהכהבלה האהובה שלנו (כלבה+אהבלה=כהבלה) נמצאת איתנו באש ובמים כבר 5 שנים.
בזמן שחיות אחרות לא שרדו את החיים התזזיתיים איתנו, היא תמיד היתה ברקע (ולפעמים גם עזרה לחיות האחרות לעבור לעולם טוב יותר).
כבר 5 שנים, מאז יום ההולדת השביעי של יעל, בכורתי, הכהבלה איתנו. היא הגיעה איתנו מהרפובליקה הדומיניקנית,אמא יוצרתhttp://www.blogger.com/profile/12229980093524437882noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-1291901285590730717.post-70825076091169933812017-07-03T08:21:00.001-06:002018-01-29T15:05:39.451-06:00אופים ונהנים
אמא, אני רעבה!
זה מה שאני שומעת מהבנות שלי בזמן האחרון. וזה לא שאני מרעיבה אותן (ניסיתי, הן עושות יותר מדי רעש, אין בזה יתרון), פשוט שהן התחילו קייטנת ספורט, וכשהן חוזרות הביתה - הן רעבות. לפחות 2 מתוך ה3. השלישית עושה קייטנת בישול, אז היא לא רעבה (אני שוקלת בחיוב לשלוח את שלושתן פעם הבאה לקייטנת בישול, אולי ככה יהיה לי יותר שקט).
ככה נראה הלו"ז של קייטנת הבישול. כל יום הם מכינים אוכל אמא יוצרתhttp://www.blogger.com/profile/12229980093524437882noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1291901285590730717.post-44901110867896811552017-06-05T13:13:00.000-06:002017-06-05T13:13:07.797-06:00מתי בפעם האחרונה עשית משהו לראשונה?
את המשפט למעלה, שמעתי לראשונה מפיו של גבי, המנכ"ל של חברת דנציגר ישראל, שראה אותו כתוב על קיר באחד מבתי המלון מגואטמלה.
למעשה, המשפט כל כך השפיע עליו, שבאחד החגים קיבלו כל העובדים בחברה ספל קרמיקה ועליו חרוט המשפט הזה, שלא נשכח לשאול את עצמנו בכל בוקר - מתי לאחרונה עשינו משהו בפעם הראשונה.
בתמונה - ספל קרמיקה בפוזה מגרה
אני מניחה שהכוונה שלו היתה שונה, אבל אני תמיד חייבת לקחת את הרעיונות אמא יוצרתhttp://www.blogger.com/profile/12229980093524437882noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1291901285590730717.post-20581216923089125412017-05-25T13:57:00.000-06:002017-05-25T13:57:43.044-06:00מתנת בת המצווה
כבר הרבה זמן רציתי לכתוב על מתנת בת המצווה של יעל.
כמו שאתם ודאי זוכרים, בכורתי חגגה השנה 12 חורפים (אפשר לקרוא על זה כאן). הרבה חשבתי איך לחגוג לה.
עצם העובדה שאנו לא חיים בישראל צמצמה לי את האפשרויות - אין מסיבה באולם, אין בוק תמונות או שאר הדברים שעושות בנות מצווה בישראל.
מאחר ואנו לא חברות בקבוצת התרבות הישראלית שבמרכז הקהילתי בגואטמלה סיטי, נפסלה האפשרות לחגוג יחד עם בנות גילה ו"לעלות אמא יוצרתhttp://www.blogger.com/profile/12229980093524437882noreply@blogger.com6tag:blogger.com,1999:blog-1291901285590730717.post-2577172942679868592017-05-20T12:38:00.001-06:002017-05-20T12:38:39.540-06:00יום האם 2017
כשהיינו ילדים, יום האם היה מאורע מכונן.
זה היה יום שבו ישבנו בגן או בבית הספר, וציירנו/כתבנו/הדבקנו/שוררנו משהו לאמא. זה היה מלווה בטקס שבו כל האמהות ישבו מסביב, והיינו מזמרים להן - אמא יקרה לי, יקרה.
זה היה מתוק ומרגש, בעיקר לאמהות, ומילא גם את ליבן וגם את המגירות בבית ביצירות ומחברות שירים (שחלקן נשמרות עד היום אצל אמהות משקיעות במיוחד).
מאז החג התפתח בארץ והפך ליום המשפחה, וגם אני הפכתי לאמא אמא יוצרתhttp://www.blogger.com/profile/12229980093524437882noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-1291901285590730717.post-53920949551084056792017-02-07T10:19:00.001-06:002017-02-07T10:19:56.441-06:00קינון למתקדמים
ברשומה האחרונה שלי ציינתי, בקטנה, שאני מעצבת את הבית.
וזה נכון.
לא מזמן סגרנו 3 שנים בגואטמלה, וכנראה שהחלטתי שנגמר זמן הסתגלות והגיע זמן התמקמות. מה גם שהילדות גדלות, ואני כבר לא חוששת (יותר מדי) מכתמי שוקולד על הספות. אני עדיין מסלקת את הכלבה מהספות מדי פעם, אבל מאז שהתחלנו עם האנטיביוטיקה היא כבר לא משתינה על הספה בסלון (אני מבינה אתכם אם בא לכם להגיד איכסה). לאור כל העובדות הללו, יצאתי למסעאמא יוצרתhttp://www.blogger.com/profile/12229980093524437882noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1291901285590730717.post-77910265290449176932017-02-05T07:45:00.003-06:002017-02-05T07:45:56.883-06:00לילה ראשון בלי אמא
כשכל אחת מהבנות שלנו נולדו, שמנו עריסה קטנה צמודה למיטה שלנו, כדי שאוכל להניק ולהסניף ב-3 החודשים הראשונים לחייה.
אחר כך, לפי הספר, העברנו אותן לחדר משלהן, ואני הייתי מתרוצצת בין החדרים.
כשנולדה יערה, עוד גרנו בבית הראשון שלנו. בית קטן של 60 מטר רבוע, 2 חדרי שינה, ובח״לי התעקש שאין מקום בחדר הילדות למיטה נוספת, ובכלל הזאטוטה קטנה מדי, ובואי נשאיר אותה במיטה שלנו עוד קצת כי היא פיצקית וחמודה ממש.אמא יוצרתhttp://www.blogger.com/profile/12229980093524437882noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1291901285590730717.post-28791357097238983092017-01-04T06:23:00.002-06:002017-01-04T06:25:36.055-06:00פרח של אהבה
בהריון הראשון שלי לא יכולתי להריח שזיפים מסוכרים. מדוע נאלצתי להריח אותם זו שאלה אחרת לגמרי, אבל הם עשו לי בחילה נוראית.
אהבתי לישון. וואו, כמה ישנתי! הייתי חוזרת מהעבודה בשתיים בצהריים ונשכבת על הספה לנוח מעט, עד שבח"לי חזר מהעבודה בשש. כל יום.
הלכתי מלא. לגור בערד נותן לך את האפשרות לצעוד. גם בעבודתי במוזיאון הזכוכית רחב הידיים התהלכתי הרבה בין מבקרים והדרכות וגמעתי מרחקים.
בברית המילה של אמא יוצרתhttp://www.blogger.com/profile/12229980093524437882noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1291901285590730717.post-29339044867111227702016-12-21T19:28:00.000-06:002016-12-21T19:28:10.663-06:00נרות חנוכה, הדרכה מצולמת
בטח כבר סיפרתי פעם את הסיפור הזה, אבל לא אכפת לי - תקשיבו בכל זאת.
את חנוכה הראשון שלי כאדם בוגר פגשתי ביום הראשון בעבודה חדשה, 2 רגעים אחרי השחרור. התקבלתי לעבוד כסייעת בגן ילדים בקיבוץ עין גדי, והיום הראשון היה נר ראשון של חנוכה. והנה אני, משוחררת צעירה בת 21, יום ראשון בעבודה, 12 ילדים מתוקים מתוקים (יום ראשון, כן?), 24 הורים נרגשים אותם אני פוגשת לראשונה, צריכה להדליק נר ראשון של חנוכה - אמא יוצרתhttp://www.blogger.com/profile/12229980093524437882noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1291901285590730717.post-58384065945940629722016-12-05T13:48:00.000-06:002016-12-05T13:48:09.717-06:00שלוש שנים, אבל מי סופר?
השבוע מלאו שלוש שנים לשהותינו בגואטמלה.
הרבה דברים קרו בשלוש שנים הללו, טיילנו, בילינו, גדלנו, התרחבנו, הצטמצמנו וחווינו חוויות שלא היינו חווים בשום מקום אחר.
ומאחר ואני מאוד אוהבת רשימות, והבטחתי לכם שאכתוב קצת ברצף (עאלק "לכם". לבח"לי, שקורא) אז הכנתי לכם רשימה של חוויות שרק גואטמלה היתה יכולה לספק לנו. אני אמספר את החוויות, בעיקר כדי שיהיה לי מספר בסוף, לא לפי סדר החשיבות.
1. טיפוס על אמא יוצרתhttp://www.blogger.com/profile/12229980093524437882noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1291901285590730717.post-75101417080472158882016-11-04T13:39:00.000-06:002016-11-04T13:39:22.743-06:00פוסט אחרי החגים
באמא, לפעמים אני מגזימה על באמת.
כאילו, יש לי מלא!!! לספר, ויש יגידו גם שיש לי את הזמן, אבל בזמן האחרון כל מה שהתחשק לי זה לראות ברצף את בנות גילמור (איך לא סיפרתם לי שזו סדרה כזו מגניבה???!? שיים!), ואת הסדרה החדשה 'מטומטמת' (ככה קוראים לה, זה לא אני, זה בעברית וזו סדרה מצוינת! רק לא לראות ליד הילדים, כי יש מלא קללות), וגם סתם לשחק במחשב או בטלפון במשחקים אוויליים שלא תורמים לי בכלום.
אז אמא יוצרתhttp://www.blogger.com/profile/12229980093524437882noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1291901285590730717.post-26864619986026700022016-08-31T14:11:00.002-06:002016-08-31T14:48:51.926-06:00קלאסה במרפאת השיניים
מבין שלוש בנותיי, רק הזאטוטה היתה הולכת לישון כל לילה עם בקבוק.
היא היתה מבקשת (או דורשת, או נחושה או מתעקשת, תקראו לזה איך שתקראו) את השוקו שלה והולכת למיטה - לפעמים נרדמת מיד, לפעמים מסיימת את כל הבקבוק, מניחה בצד ונרדמת. כן, אני יודעת, הגזמתי לגמרי. הילדה גדלה בהזנחה פושעת ורשויות הרווחה מתדפקות על דלת ביתי ברגעים אלה. מזל שאני לא בבית.
בכל מקרה, השוקו עשה את שלו, ולזאטוטה בת 4 יש חוריםאמא יוצרתhttp://www.blogger.com/profile/12229980093524437882noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1291901285590730717.post-3113723281784432172016-07-27T06:14:00.000-06:002016-07-27T06:14:49.406-06:00שלום כתה א'
אני עומדת בצד ומתבוננת.
כבר כמעט חודשיים שאני מגיעה לשיעורי הזומבה בג'ים שלנו, פעמיים בשבוע. אני פוגשת שם את אותן הנשים, מברכת אותן בבוקר טוב, אפילו מחליפה צ'וקלה עם מי שעומדת לידי (chocala - כיף) כששיר מסוים עושה לכולנו טוב על הלב וזכרנו את כל הצעדים.
אבל בהפוגות שבין השירים, כשקבוצות קבוצות חוברות להן יחדיו ומשוחחות שיחות חולין, או מתלוצצות על ענייני דיומא, אני עומדת מהצד.
זה לא שאני אמא יוצרתhttp://www.blogger.com/profile/12229980093524437882noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1291901285590730717.post-52205695094181395062016-06-04T20:36:00.001-06:002016-06-04T20:36:26.249-06:00להיות אמא ישראלית בחו"ל
פסח בא והלך.
יום השואה ויום הזיכרון ויום העצמאות חלפו גם הם.
יש משהו בשהות בגולה שמרחיק אותך ומקרב אותך בו זמנית לאירועים מכוננים בתרבות היהודית-ישראלית. מצד אחד אין לי דגלי ישראל בכל פינת רחוב, אין שירי יום זיכרון ברדיו, אין סגירת בתי עסק או חגיגות על במות במרכז העיר.
מצד שני - יש רצון עז לשמר את המסורת, מתוך אחריות אמהית לילדות שלי ומתוך אהבת המסורת. אז נפגשים עם ישראלים, ומדליקים נר אמא יוצרתhttp://www.blogger.com/profile/12229980093524437882noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-1291901285590730717.post-85370298515962201882016-04-20T14:10:00.000-06:002016-04-20T14:10:26.644-06:00מה בין יהודים לישראלים? אוכל כמובן!
ביום ראשון האחרון אירחנו במרכז היהודי תערוכת עבודות יצירה לכבוד קק"ל.
הנה משהו שלא הכרתי בו קודם. אני חיה עכשיו ב"תפוצות". ולכן אני נפגשת עם פעילויות של ארגונים שונים ומשונים שמיועדים ל'יהודי התפוצות'. שזו אני.
אז אם נתעלם רגע מתחושת הגלותיות הזו, שקיימת רק עבור 'יהודי התפוצות', ולא עבור אף מהגר ממדינות אחרות, הפעילות ביום ראשון היתה ממש מקסימה.
הילדות התבקשו ליצור שלט מעץ של קק"ל, לפי אמא יוצרתhttp://www.blogger.com/profile/12229980093524437882noreply@blogger.com3