שבוע אקסטרים

ביום ראשון האחרון בח"לי היקר קם עם כאב שיניים.
מעבר לעובדה שריחמתי עליו, ודאגתי למצוא לו רופא שיניים דובר אנגלית שמקבל מקרי חירום (שהסתבר גם שמבין עברית, או לפחות יודע לשאול בעברית 'כואב?'), פינה קטנה אצלי צהלה ושמחה כי הכאב הזה הדיר אותו מהעבודה, ואנחנו זכינו ליום משותף עם אבא. אושר גדול (וסליחה לך, אישי, על כי אני שמחה ביום כאבך). השיחה התנהלה בערך ככה:
אני "מה? שש בבוקר? ואתה בבית? אז למה אתה מתלבש?"
הוא "כי אני הולך לעבודה"
אני "מה פתאום?"
הוא "למה? מה חשבת לעשות היום?"
אני, חושבת ממש ממש מהר "הבנות רצו ללכת לXפארק" (שזה נכון בכללי, אבל עדיין היתה הברקה יוצאת מהכלל, בהתחשב בעובדה שהשעה היתה שש בבוקר). וכך נסענו לXפארק. שוב.
אני אומרת שוב מאחר וזו לא הפעם הראשונה שלנו בXפארק. זו הפעם השלישית. הפעם הראשונה היתה בימינו הראשונים בגואטמלה, כשחיפשנו מה לעשות עם הילדות בסופי השבוע ושיטוטינו האינטרנטיים הביאו אותנו לשם. בפעם השנייה, גילינו שהמקום שייך למשפחה מהקהילה היהודית, והוזמנו למסיבת יום ההולדת של בנותיהם. והפעם השלישית היתה ביום ראשון האחרון, לאחר שהבנות שכנעו אותנו שהן כבר שכחו איזה מתקנים יש בפארק ושהן כבר גבוהות מספיק בשביל לעשות את כל המתקנים שהן שכחו מהם. 

ובכן, לא. הן לא גבהו מספיק בשביל לעבור שלב, אבל לשמחתנו היו מתקנים חדשים בפארק, וילדות האקסטרים שלנו היו מאושרות.


השור הזועם!!



נדנדה כמו בחלומות.
כזו שעושה 360 מעלות.
על אמת. פעמיים.

אמא, זו צניחה חופשית!
וואו! וקפצת ככה? התגברת על הפחד?
כן! טוב, הוא קצת דחף אותי למטה..

יציבה כמו בלרינה!

לא, זה לא בפארק,
זו ילדת האקסטרים שלי
מודדת אופנועים.

הן טיפסו על קיר הטיפוס, קפצו בטרמפולינה, רכבו על רולרבליידס, קפצו במתנפחים (טוב, רק יערה), ורצו הלוך ושוב לשירותים (טוב, רק אני).
אני מניחה ששנה הבאה נבוא שוב, כי הבנות שוב ישכחו ויגבהו.

******

 

ולעניין קצת שונה. מדי בוקר אני יוצאת לטייל עם שלוש הכלבות בחיי.

הן מאוד דומות, שלושתן, לשלוש כוכבות האקסטרים מהקטע למעלה.

אריה, הכהבלה, היא הבכורה. היא הממושמעת מבין השלוש רק בזכות הנסיון שלה, לא כי היא באמת יודעת מה זה אומר. היא שולטת בשתיים האחרות ביד רמה, ויותר מפעם אחת עזרה לי למשוך את אחיותיה הצעירות לבצע את המהלך הנכון. שהוא ללכת בטיול הבוקר, ולא לעמוד נטוע.

וזה מביא אותנו לחדווה, ציידת האריות, שעל אף גילה הצעיר (שנה), גדולה כמעט כמו אריה. אריה הכהבלה, לא החתול. חדווה בילתה מחצית מחייה במכלאות וטרינריה. בפעם הראשונה היא קפצה מהאוטו בזמן נסיעה, ושברה את רגל שמאל בשני מקומות. עצם העובדה שמצאנו אותה, הוא סוג של נס חנוכה, זוכרים?  

בפעם השניה, היא שוב קפצה מאוטו בזמן נסיעה. הפעם היא גירדה את כל הצד הימני של גופה ונאלצה לעבור טיפולי השתלת עור. Oh Joy!

היא עכשיו בבית ההבראה הפרטי שלנו, מטופלת בהפרעות הקשב שלה ע"י האריה הפרטית שלנו, ומחלימה באיטיות. כפי שמסתמן, היא סוג של כלבה חולמנית כזו. היא נותנת לבכירה להגיד לה מה לעשות, ומטרטרת את הצעירה ממנה כדבעי.

ועכשיו בואו נדבר על הכלבה השלישית, קשת. השובבה. החביבה עד כאב, הקופצנית, והמתוקה. מאוד מתוקה.

בתמונה למטה אתם יכולים לראות את השלוש משחקות יחד. אריה נובחת עליהם מה לעשות, חדווה שרועה על גבה ומקבלת את כל מה שיעשו לה וקשת מנסה לאכול לחדווה את הזנב, כי זה מה זה מגניב לעצבן את אחותך הגדולה..

בדיוק כמו הבנות שלי האמיתיות.

 

****

 

ועניין אחרון חביב - הנה כמה יצירות חדשות שלנו בבית.

 

 

חצאית מס' 1

חצאית מס' 2

רטטוי כמו בסרטים.
יצא מעולה! רק חבל שעמית לא אוהבת פלפלים מבושלים,
אז רק לה היה לא טעים.

פונצ'ו מדליק לילדה מגניבה

עיטור עוגה בבצק סוכר, עבודה משותפת של הבנות

ולבסוף, היצירה הזו, החליטה סוף סוף
 ללבוש את שמלת יום ההולדת שלה.
חודש וחצי אחרי יום ההולדת.
ביום חול. לשום אירוע. סתם ככה.
שמלה.

נשיקות <3 עינת

ועוד משהו אחרון: ההורים שלי באים בעוד שבוע.
Happy times!



קיום הבטחות

איזה בוקר נפלא קידם את פנינו היום! יצאנו לטייל עם הכהבלה וחיפשנו את פיות הבוקר שפיזרו אגלי טל על העלים (קוראים להן טל, באמת!).

 הבנות רכבו על האופניים והצ'וצ'ו (הבימבה של העוללה)

וכשחזרנו הביתה שמחנו גם מהפריחה והירוק בתוך הבית! אתם מבינים, בח"לי לא מביא לי פרחים. הוא מביא לי עציצים :-) תראו איזה יופי!

להתעורר בבוקר לתוך פריחה כזו מאוד משמח אותי. הפרחים מכניסים חמצן הביתה, ולא רק פיזית. הרבה מהיצירה נובע מהם, מהצחוק, מהחיוך. זוכרים את חנה מ"קרובים קרובים"? אז ככה. רק חסר לי לדבר איתם...

ועכשיו - לקיום הבטחות. (שזה נושא שאנחנו חוזרים ומדברים עליו כל פסח. הבטחות צריך לקיים! אחרת יפלו עליך עשר מכות...)























את שרשרת אורות הפיות שלעיל הכנתי עם הבנות ביום משועמם אחד.
ו..זו ההדרכה שהבטחתי! האמת שאין הרבה להסביר, העבודה היא מאוד פשוטה.
מה שצריך זה נייר משי, מספריים, נייר דבק וסבלנות.
וכדאי שתהיה לכם בבית גם שרשרת נורות קטנטנות כאלו, כמו שהנוצרים שמים סביב לעץ בחג המולד.
כמובן שעזרה לנו מאוד העובדה שאנחנו חיים בארץ נוצרייה (נוכרייה..נוצרייה..חרוז..), ושבחג המולד כולם קישטו את הבית מבחוץ ופשוט לא היה לנו נעים להיות שונים כל כך (וגם הבנות כמובן מאוד מאוד מאוד! התלהבו), ולכן גם לנו יש כזו. נוסיף את העובדה שאני פולנייה שלא מבזבזת, בת של ג'וניור אימפרוביסור (אבא שלו היה המאסטר) והופ! הנה מיחזרנו!
בהתחלה גזרנו מנייר המשי מלא עיגולים בקוטר 5 ס"מ. כמובן שלא דייקנו לגמרי, כי אי אפשר לדייק כששלוש זוגות ידיים עובדות, אבל זה לא משנה.
דחפנו את העיגולים סביב לנורות. נייר המשי הוא עדין ונקרע בלי בעיה, מה שמאוד עוזר לדחוף אותו עם מעט כח. תוכלו לראות בתמונות שחיזקנו בעזרת נייר דבק מסביב לעיגול מלמטה וזהו! למרות שחשבנו לעשות פרחי פיות בצבעים אחידים, בסוף השתעממנו מזה ושילבנו צבעים (כמו בפרחים של אבא) ויצא מקסים! הבעיה היחידה היא שגם העוללה מאוד אוהבת אותם ותולשת אותם בשמחה בכל פעם שחולפת לידם...מזל שיש הרבה!

ועכשיו - הצצה נועזת למתנות החג!!

כאן יעל ועמית מכינות את חלקן - הן החליטו להכין אחת לשניה. בסוד.

וכאן עוד מקבץ של עבודות למתנות חג. הכל כבר מיועד - אי אפשר לבחור :-)
אבל יש עוד זמן לבקשות מיוחדות, אז קדימה נשים! מה החלום שלכן?

 נשיקות <3 עינת

ועוד משהו קטן: לא רק אני אוהבת את הפרחים בבית והעוללה לא תולשת רק פרחי נייר שהיא רואה. והמבין יבין.. :-(