יום שישי, 5 בינואר 2018

רשימת מלאי ראשונה 2018

לכולם יש דעות ומחשבות על שנת 2017. יש שאומרים שהיא היתה שנה מחורבנת ביותר, יש שיגידו שטוב שעברה.
לי אין דעה מגובשת על השנה. סך הכל שנה בסדר. התחלתי ללמוד השנה, ביקרתי במקומות חדשים, ניסיתי קצת דברים חדשים ונכשלתי בחלקם. חלקם היו מוצלחים.
עוד שנה לאוסף.
אבל מה שיש לי - זו רשימת מלאי!! כן, כן, תודו שהתגעגעתם לרשימות המלאי שלי, ולכן הרשימה חוזרת לקראת שנת 2018, ומי שרוצה - מוזמן להצטרף!

יאללה, בואו נתחיל.

 עושה: תוכניות.סבא וסבתא באים לבקר, ויש באמתחתי תוכניות רבות. אחת מהן היא לבקר סוף סוף בפארקי המים המפורסמים שתולול ושוקומיל. השמות מצחיקים, הפארקים מגניבים. 
הנה, תראו!

מבשלת: בריא. בלי שמן, עם מלא ירקות. שבוע שעבר הכנתי "עוגת" עלי מנגולד ובשר טחון. יצא מעולה!
שותה: קולה זירו ומים. 3 ליטר מים ביום. או מנסה לפחות. לפעמים פשוט עדיף לשפוך ישר לאסלה.
קוראת: בעיקר פוסטים בפייסבוק. לפעמים את אחד מהספרים שלי שמפוזרים ברחבי הבית. חזרתי לעיין בכתביו של אריק אסימוב. וחלק מהספרים נעלמו לי באמצע הקריאה. 


רוצה: לא רוצה כלום. אני די מרוצה עכשיו ממש. 


מסתכלת: במליוני הזיקוקים שמפוצצים את השמים בתקופה הזו של השנה. מאז ה7 לדצמבר ועד לא מזמן.
 
משחקת: שעות באייפד. זה די התמכרות, יש לומר, כל משחקי החפש את המטמון הללו.

 
מחליטה: לקצץ במאפי הנוטלה-בננה של המאפיה האהובה עליי. גם ככה הכל הולך ישר לתחת.

 
מאחלת: לבתי בכורתי הרבה מזל טוב ואושר. מחר היא חוגגת 13!

 
נהנית: לראות את הגדולות שלי קוראות בספרדית ובאנגלית, ולשמוע את הזאטוטה מקשקשת בספרדית ללא טיפת מבטא זר.

 
מחכה: לאבא ואמא, כבר אמרנו, לא?

 
מעדיפה: שיביאו איתם גם את האחייניות שלי, כי אני מתגעגעת אש.

  
אוהבת: את גואטמלה. אנחנו חיים במקום מוצלח במיוחד. אוהבת את מזג האוויר, את האנשים המחייכים ברחוב. את השירות החם והנופים מעוררי ההשראה.

  
חושבת על: מסיבת יום ההולדת של יעל. היא רוצה עוגית חד קרן ועוד לא מצאתי אבקת מאכל מוזהבת בשביל הקרן.

 
צופה: בסטיבן אמל משחק את החץ הירוק. סדרת אקשן מבית היוצר של DC, שהביאו לנו את וונדר וומן. שווה, ולו רק בשביל סטיבן אמל.

 
מקווה: שהשנה הבאה עלינו לטובה תביא עלינו רק שיפורים והרבה בריאות.

 
מתפעלת: מהמרץ של פוקסי. פוקסי היא כלבת ההאסקי סיבירית החדשה שלנו. רוב הימים היא מבלה במשחק עם אחותה, לנה (צמר), שנמצאת אצלנו דרך קבע, למרות שלא חתמתי על שום הסכם בעניין.

אין מה להגיד, אבל. חמודות אש.

זקוקה ל: מסאג'. לגמרי מסאג'.


מריחה: נרות ריחניים שהכנתי לבד, מהול בריח פיפי של כלבים, כי הגורות שלעיל מתינות בכל פינה.

 
לובשת: מעיל וצעיפים! יש!! קר פה!

 
עוקבת אחרי: החברה שלי ליאת, שגורמת לי לרייר בריש גלי עם האוכל הטעים לאללה שהיא מכינה ומצלמת.

 
שמה לב: לחילופי העונות והקמטים החדשים שהם עושים לי בפנים. מעריכה כל קמט.


יודעת: מספיק ספרדית כדי להבין על מה מדברים בשיעורים שלי באוניברסיטה. yay me!

 
לומדת: עיצוב מוצר, למי ששאל.

 
מרגישה: אהובה.

 
מעריצה: את האמהות שמצליחות גם לנהל משק בית, גם לעבוד וגם ללמוד. אין מאושרת ממני שיש מי שמקפל לי את הכביסה.

 
ממיינת: בגדים ונעליים של הילדות, כי הן לא מפסיקות לגדול.

 
קונה: צמר כדי לסיים את השמיכה של סופי. אני לקראת סיום וחסר לי ממש קצת. שזה הכי מרגיז, כי עשיתי חישובים וחשבתי שיש לי מספיק.


מקבלת: שאולי לא חישבתי נכון...

   
פותחת: את השנה בחיוך והתרגשות לקראת שנת לימודים חדשה.


 
מצחקקת: מהסרטון שכולם אהבו לצפות בחנוכה, על הסופגניות שהולכות ישר לתחת. לא מצחיק, באמת גדל לי התחת. מדדתי.


מרגישה: תפוסה משיעורי עיצוב הגוף שאני הולכת אליהם, בעיקר אחרי חגיגות חנוכה. 


מנשנשת: קיווי ותפוחי עץ. רק לא סופגניות.

 
חושקת:  במקלחת חמה על הבוקר. 3 ימים שמתקנים לנו בשכונה את המשאבה ומנקים את הבאר, ושעות המים בברזים הצטמצמו לבין 4 ל5 וחצי בבוקר. או במילים אחרות - לא רלוונטיות עבורי.


מייחלת: לבתי בכורתי שתהיה שנה מוצלחת במיוחד מבחינת לימודים. התחלנו ללמוד במערכת של בית ספר אונליין, וכמות החומר והקצב עלו. היא תצטרך למצוא את הישבן שלה מחדש, כי כרגע יש לה שם בעיקר קוצים.


עוזרת: לחברות וחברים לתכנן מסלולי טיול בגואטמלה ונהנית מזה מאוד. זה כיף להמליץ על מקומות אוהבים.


שומעת: סיפורים בטלפון, audio books רולז! שומעת כרגע את 'סיפורה של שפחה'. המחשבה שזו מציאות שתיתכן מערערת את שלוות רוחי.


וזהו, עד כאן 2017, בואי נשחק 2018! אם תרצו, תמצאו כאן למטה רשימה ריקה שתוכלו להעתיק ולמלא, או לקרוא ולחשוב או מה שבא לכם, ואם בא לכם לשתף אותי - אשמח לשמוע!
עושה:
מבשלת:
שותה:
קוראת:
רוצה:
מסתכלת:
משחקת:
מחליטה:
מאחלת:
נהנית:
מחכה:
מעדיפה:
תוהה:
אוהבת:
מהרהרת:
חושבת על:
צופה:
מקווה:
מתפעלת:
זקוקה ל:
מריחה:
לובשת:
עוקבת אחרי:
שמה לב:
יודעת:
לומדת:
מרגישה:
מעריצה:
ממיינת:
קונה:
מקבלת:
מסמנת בספר:
לא אוהבת:
פותחת:
מצחקקת:
מרגישה:
מנשנשת:
חושקת: 
מייחלת:
עוזרת:
שומעת:

 
נשיקות <3 עינת

יום רביעי, 27 בדצמבר 2017

נסיון, נסיון, 1 2 3

אני אוהבת לנסות דברים חדשים.
אם זה מצליח לי, אני אפילו מגזימה (קצת) וממשיכה ליצור.
ככה יצא ששרפתי את הבלנדר שלנו כשניסיתי (קצת) למחזר נייר וליצור איתו אהיל למנורה. הרטבתי מלא נייר וצבעתי אותו במי סלק ואז החלטתי לטחון אותו היטב היטב בבלנדר. התוצאות היו הרות אסון. לבלנדר.
הנייר גם התעקש לא להתייבש לי בזמן, מה שגרם לפרויקט המיוחל של אהיל לשנות מצב ולנייר לשמש כפריט קישוט במעמד עצמו.
אני לא גאה בתוצאה.
אבל! היתה לי הזדמנות לשחק עם שרף (רסינה, אפוקסי, יו ניים איט) עוד קצת ובתהליך גם למדתי לערוך וידאו.


אז יש לנו כבר 3 דברים שניסיתי לאחרונה, חלקם אפילו די הצליחו, בחלקם נחלתי אכזבה מרה.
לזו האחרונה, הצטרף הנסיון האחרון שלי לשרוף פלסטיק. אז כן, בלשרוף אני מוצלחת (קצת), אם באוכל ואם בבלנדרים (על אוכל שרוף אפשר לקרוא כאן), אבל לא האמנתי שעד כדי כך.

הכל התחיל בתמונה ורעיון שרץ לי הרבה זמן בראש. לפני מלא זמן הכנו מחזיקי מפתחות מפלסטיקים שחיממנו בתנור והתכווצו בקסם. גליונות הפלסטיקים המיוחדים נגמרו כבר מזמן, אבל התמונה הזו הבטיחה שאפשר גם מפלסטיק ממוחזר!


פלסטיקים כאלה יש לי מלא, מקייטנת המאפים של עמית (זוכרים?) והשבוע החלטתי סוף סוף לנסות. הושבתי את הבנות מול חוברות המנדלה לצביעה והספרים שלהן, שיבחרו ציור אהוב, יעתיקו ויצבעו, גזרנו וחוררנו חור בקצה והרמנו ציפיות לתקרה.


עמית בחרה דרקון

יערה בחרה בובות קוקשי

יעל בחרה דג

 אממה? כגוגל הציפיות כך גודל האכזבות? נו, בעיקר שלי. הבנות בעיקר גיחכו לנוכח התוצאה וחזרו לראות סרטונים ביוטיוב שמלמדים איך עושים סליים מגלונים של דבק. 

סבבה



פחות סבבה

מה זה לעזאזל?!

לא ויתרתי, נסיון נוסף יתקיים בהמשך. אולי הפעם גם אקרא את ההוראות ביתר תשומת לב...

נשיקות<3 עינת

ועוד משהו אחרון: הילדים בשכונה נמצאים בחופשת חורף/כריסמס/קיץ וכל היום נמצאים אצלי בבית בין 4 ל-8 בנות מהשכונה, אוכלות לעייפה. תודה לאל על המצאת הפילסברי!

אוכל להמונים



יום רביעי, 13 בדצמבר 2017

נרות של חנוכה

לא ייאמן ששוב הגיע חנוכה! אתם זוכרים כמה אני אוהבת את החג הזה, נכון?
אם לא - אתם יכולים לקרוא כאן כמה היללתי אותו, או כאן כמה אני מאמינה בנסים בחג הזה. ולא רק שהיללתי אותו, אלא גם צילמתי הדרכות ליצירה עם הילדים ולמבוגרים ברשומות שלעיל, אז כדאי לכם להציץ.
אחת מההדרכות היא ליצירת נרות צבעוניים וריחניים בצנצנות זכוכית שלא בא לנו לזרוק. כל הנרות כבר בערו אצלנו בבית, ומילאו את הבית בריחות של בית. או של חנות לנרות, תלוי איך מסתכלים על זה.
ולכן כשבח"לי הציע שהשנה, במקום לקנות נרות לחנוכיות, אולי נכין לבד בבית, לא התפלצתי על המקום אלא חשבתי על זה ברצינות.
"בנות!" קראתי להן בשבת בערב. "מחר אני מעירה אתכן מוקדם, אנחנו נוסעות לאנטיגואה!" התלהבתי. ונשארתי עם ההתלהבות בצד שלי של השיחה, כי התגובות היו לא נלהבות בלשון המעטה. אבל אמא!!!! מחר יום שבת!! אפשר לישון עד מאוחר!!! (מוזמנים להוסיף עוד כמה סימני קריאה כאוות נפשכם).
ולזה עניתי ב-פחחחחח, כי לישון עד מאוחר זה התחביב האהוב על הבנות שלי, והחינוך הביתי לרוב מאפשר להן להתחיל את הבוקר גם ב9.
ועדיין, למרות המחאות, יצאנו למחרת בבוקר לחפש את חנות הנרות שהעליתי בחכתי אחרי שיטוטים מרובים (של 20 דקות שלמות) ברחבי האינטרנט. תבקשו ממני לחפש עכשיו את המקום - אני לא אצליח. המקום שמצאנו חבוי עד כדי כך, שכדי למצוא אותו פיזית, הסתובבנו ברחוב וחיפשנו נר גדול תלוי מלמעלה.


רואים שם נר מצד שמאל? גם אני לא.
הגענו לחנות משפחתית קטנה, מלאה בנרות תלויים באוויר בגודל אימתני וסלים מלאים בברווזוני שעווה. זאטוטה מיד התישבה על הרצפה והתחילה לשחק, והגדולות קלטו בחושים החדים שלהן נביחות כלב ויצאו בדרישה לראות את הכלב. אף אחת מהן לא שמה קצוץ על הנרות שמסביב. חוץ ממני. אני פצחתי בסדרת שאלות לגבי חומרים ותהליך ולמידה. לכל אלה קיבלתי תשובה שלילית. מסתבר, שה"מפעל" משמר סוד משפחתי כבר למעלה מ100 שנה, ואף אחד מלבד הדורות הבאים לא ידע לעולם על סוד הכנת הנרות. אבל למה ציפיתי? גם מיקום החנות הוא סוד כמוס.
מה שכן, הבעלים מאוד התלהבה מסיפור החנוכה שלנו, וביקשה שנכתוב לה ברכה בעברית בספר המבקרים שלה, ושאלה אם אפשר חיבוק ואפילו הזילה דמעה מהתרגשות שהעם הנבחר מבקר בחנותה ומברך אותה. בתמורה, קנינו 2 נרות עבים מחומר גלם משובח ויצאנו מהחנות נרגשים.
כאילו, אני יצאתי נרגשת.
הבנות יצאו חסרות סבלנות ושאלו אם אפשר כבר לחזור הביתה כי אנטיגואה משעממת והן כבר היו פה מלא פעמים והן מכירות אותה בעל פה.
אז חזרנו הביתה, והתחלנו לעבוד.
השלב הראשון - לחתוך את הנר כדי להמיס אותו בכלים נפרדים ולצבוע כל אחד מהם בנפרד. צבעי שעווה עובדים הכי טוב עם צביעת שעווה (כי כאילו, דא!). אחרי שגירדתי בקושי רב חצי נר, גיליתי שיותר קל יהיה לי להמיס אותו בשלמותו ולשפוך לכלים את הכמות הנדרשת. את הכלים שמתי במחבת חשמלית מלאה במים, כדי שיישארו בטמפרטורה קבועה ושהשעווה לא תישרף.


2 נרות עבים וסליל כותנה אחד
15 דקות לקח לי לחצוב את המעט הזה מהנר. אבל בזבזתי קצת זמן בלחפש את זווית הצילום המושלמת, אז אולי גם קצת בגלל זה. 


הכלים בתוך המים

הכוסות הן כוסות נחושת, מה שמצטלם נורא יפה, אבל רעיון ממש גרוע כי לנקות אותם היה בלתי אפשרי. עדיף זכוכית.
אחרי שהשעווה הומסה כליל, הגיע הזמן לקפל חוטי כותנה ולחתוך אותם לאורך הרצוי. חוט כפול ייתן לנו בערה טובה יותר. הכנתי נייר אפיה על משטח העבודה והתחלתי לטבול. החוטים עברו כמה טבילות כדי ליצור עובי רצוי של נר, כשבין כל שכבה המתנתי מעט בכדי שהשעווה תתקרר קצת.





וכך, לאט לאט, החלו הנרות להתהוות ולהתעבות. הבנות צצו במטבח, כל אחת בתורה, לטבילה קצרה בשעווה. כל אחת טבלה בערך 3 פעמים.
אחרי שעתיים וחצי בערך (אבל מי סופר), 50 נרות היו שמחים ומוכנים לבעור להם בחנוכיות שלנו.


"וואו, אמא!" נכנסה עמית למטבח וראתה את התוצאה. "זה ממש קל להכין נרות! תראי כמה עשית בכלום זמן!" נכון, אמרתי. פעם הבאה - שעתיים עבודה עלייך!


הנרות שלנו דולקים בכל החנוכיות שבבית. חנוכיה לכל ילד.

שיהיה לכולנו חג של אור ושמחה ואהבה. חג חמים ונעים עם המשפחות שלנו והאהובים עלינו, חג של חוויות חדשות וזכרונות נעימים.

נשיקות <3 עינת