קרקס גואטמלי

השבוע הלכנו לקרקס.
גילוי נאות - זו הפעם הראשונה בחיי שהלכתי לקרקס.
קרקס מדראנו היה מופיע שנה אחרי שנה בבאר שבע ובשאר מקומות בארץ, ועדיין מעולם לא הזדמן לי לבקרו. לכן מיותר לציין שמידת ההתלהבות שלי מהחוויה השתוותה כמעט לזו של הבנות. ובעוד בח"לי ואני ראינו בעינינו המנוסות את להטוטי הליצנים והאקרובטים וגיחכנו על "עובדי המשק" שהחזיקו את חבל הלהטוטנים כשאלה טיפסו למרומים ורצו מהר מהר אחורה ומשכו את החבל עימם, בכדי שאלה, הלהטוטנים, יוכלו לטפס לאותו מעלה-מעלה שרצו, בנותיי ראו רק את הלהטוטים והיו מוקסמות.

מוקסמות..

אז מה רואים בקרקס גואטמלי? רואים לולייניות מטפסות על סולמות באוויר, ולוליינים מתעופפים עם בדים בסגנון אלדין והשטיח המעופף. רואים נערות מסובבות חישוקים סביב גופן ונערים מעיפים לפידים ותופסים שוב. כמו פסטיבל חוצות כזה, יום שישי אחר הצהריים בטיילת בתל אביב. ובינתיים מוכרניות מסתובבות ומשדלות ילדים (באמת משדלות! הזאטוטה המסכנה לא ידעה כבר איך להתמודד עם כל השפע שהוצע לה!) לקנות רעשנים זוהרים וצעצועים מסתובבים וחרבות מוארות, סטייל הטיילת באילת בימות הקיץ. מין חוויה על-חושית שכזו. וגם על-כספית כי כמובן שכל המחירים מופקעים וגם לשירותים עולה כסף (אחרי שכבר הוצאנו הון קטן על קניית הכרטיס...).


החלטנו לשבת בכסאות הקדמיים ביותר, אלה שעל הזירה. כסאות מפנקים כאלה של קולנוע, עם מקום לשים שתייה או פופקורן, ועם האפשרות לראות הכל מקרוב קרוב. ובאמת היינו הכי קרובים שאפשר לליצנים, וללוליינים, וגם לנמר היחיד מבין שישה שלא הצליח להתאפק והיה חייב לחרבן דווקא לידנו...





המזל הוא שהנמרים הגיעו בסוף המופע..
אחרת לך שב כל המופע עם חירבון נמר מתחת לאף...



והיה גם קנגורו מתאגרף

ולנושא אחר - לפני 4 שבועות רשמה זלנה מהבלוג zooty owl שהיא מתחילה בפרויקט של סריגה משותפת. מה זה סריגה משותפת? נשים רבות מסביב לעולם שקוראות את הבלוג של זלנה סורגות, כאילו יחד איתה, את אותה השמיכה. היא מפרסמת הדרכה, וכל אחת סורגת בצבעיה האהובים את השמיכה שלה ע"פ ההדרכה. כולן משתפות את העבודה שלהן וכך כולן יכולות לשטוף את עיניהן בדוגמאות שונות של העבודה שלהן, לקבל השראה ובכלל להרגיש יחד. החלטתי הפעם להצטרף לפרויקט כזה. גם כי אולי סוף סוף אסיים שמיכה (זוכרים את שמיכת הטלאים שלי...אז זהו..שהיא עדיין ברשימת הטודו שלי..), גם כי אני אוהבת את הסגנון של זלנה, גם כי אני מרגישה שאני ברמה מספיק טובה בשביל לעמוד בציפיות של עצמי משמיכה כזו וגם, ובעיקר, בגלל שתפסתי את הפרויקט הזה בזמן...
אז כל שבועיים זלנה מפרסמת את ההדרכה לריבוע הבא, כבר סיימנו 2 ריבועים   (14 בעצם, אבל 2 הדרכות), ואנחנו בפתחו של השלישי ששמו - טיק-טק-טו.
הנה העבודות שלי עד כה.



ריבוע האקונה מטטה

ריבועי פרח

את השמיכה הזו (ששמה "ימים שמחים"), החלטתי לסרוג בגוונים כחולים שמסמלים לטעמי את השלום והשלווה שהייתי רוצה לאחל לעם ישראל. וגם קצת ירוק בשביל התקווה. ככה יוצא שכשאני סורגת, אני חושבת על ימים שמחים שעוד יבואו אלינו. אמן.
מי שרוצה להצטרף גם כן - תמיד אפשר! כל הפרטים, בקישור המצורף.

נשיקות <3 עינת

ועוד משהו אחרון: אותו קרקס מופיע 7 ימים בשבוע, מפעם אחת ועד ארבע (!) פעמים ביום. הוא נמצא כבר חודש בגואטמלה סיטי, ומטייל בכל רחבי גואטמלה. שווה, לא?!


follow up

למקרה שתהיתם מה קרה לפאדיחה השבועית שלי, אז תדעו שלא קרה איתה כלום. פשוט הגעתי לתובנה - לעשות 2 דברים בו זמנית זה אולי מדליק, אבל לא תמיד מסתדר יחד עם דבר שלישי. למשל, אם אני הולכת לטייל עם הכהבלה, שמנסה להגיע לשני צדי המדרכה בו זמנית, ובאותו הזמן מנסה לחייג בטלפון לישראל, יש מצב שאתקע בעץ, כי אי אפשר לשלב את כל זה גם עם היכולת לראות.
פה כבר הגזמתי..

היום, יום ראשון נסענו לבקר את בח"לי בחוות הפרחים המהממת שלו, והשרשנו שרכים לגינה הפרטית שלנו. גם צילמתי מלא תמונות מדליקות אבל לא יהיו תמונות חדשות בבלוג כי הצלחתי לשבור את הטלפון החתיך שלי. ולא, זאת לא פאדיחה, זאת שלומיאליות לשמה. או שזה חוסר היכולת שלי להגיד לעוללה "לא" כשהיא רוצה לשחק לי בטלפון הנייד. תגידו מה שתגידו, אני בעניין של תובנות היום, ולכן, בנימה זאת - להלן דו"ח ההתקדמות שלי ברשימת הטודו.

1. שמיכת הריבועים שלי - ערימת הריבועים הולכת וגדלה.
כבר חשבתי שטעיתי באמצע הדרך בספירת התפרים (עיניים? קשרים? איך קוראים להם בעברית?) ואז החלטתי שככה גם טוב.
2. רקמה!  חילקנו לתתי סעיפים, זוכרים?
א. ברכת הכהנים - סיימתי כבר שורה! החלטתי שבכל שיעור קראטה של יעל אני עושה לפחות אות אחת. למזלי יש לא מעט יודים וווים אז אני מצליחה לעמוד בהחלטה שלי.
ב. מגבות ראש - מתקדם נפלא!
ג. פרויקט 37 הריבועים. בינתיים קניתי את הבד אבל לא מצליחה להתפנות לזה. אולי אתחיל כשבאמת אהיה בת 37...אז יש לי עוד חודשיים!
ד. מפה. עדיין בארגזים בישראל.
3. טלאים. כבודו מונח במקומו. לא הגעתי אליהם בכלל. עצוב. אני בטלאי האחרון.
4. שברים ואחוזים - נפלא! הילדה התחילה ללמוד בהנאה רבה שברים פשוטים וכמובן תופסת את העניין כמו מלכה. מצאתי אתר מגניב עם משחקי חשבון ברמות שונות, ו-2 הבנות (בנות 7 ו-9) יושבות ומשחקות בו בתורות. היום הן אפילו ישבו עם העוללה...למי שמעוניין, יכול למצוא את האתר כאן
5. פרויקט המקלות - מושלם!

וגם הפרויקט שמיד לקחתי אחריו, של מובייל הסוסים גמור ותלוי.

איזה כיף זה לסיים פרויקטים שכאלה. גם כי התוצרת ממש יפה, והבית מודה לה בחפץ לב. וגם כי יש מקום לפרויקט חדש.
6. פאזל. כן...מאז הרשימה לא התחבר ולו חלק אחד נוסף. המקום שהפאזל הזה תופס על השולחן הוא מגוחך לגמרי. איך ממשיכים מפה? מישהו?
7. יום ההולדת של עמית. ירדנו מעניין הבובה. בח"לי טען שיש פה סוג של עבודת אלילים והוא לא מוכן. במקום זה טיפסנו על הר געש והלכנו לסלון יופי ולפארק שעשועים והיא תקבל אופניים כפי שביקשה. היום היא הראתה לי את רשימת המתנות שרצתה לעצמה (סוףסוף..4 ימים אחרי התאריך המבוקש..) ברשימה - בובה לה ולאחותה, חישוק וחצאית חדשה בשבילי. נשמה טהורה.

8. פורים! שלשון התחלנו להכין את הכנפיים של התוכי הצבעוני. הדבקנו נוצות על בד לבד עד שנגמר לנו הדבק החם. אתמול התחלנו עם קליאופטרה. מצאנו בד זהב וגזרנו וצבענו והדבקנו פאייטים ענקיים על פי ההדרכה המהממת הזו.
9. היום רוקנתי את המקפיא משקית קפואה של בננות מרקיבות. לא היה מנוס.
עונת הבננות לא נגמרת פה, אז אני לא מצטערת במיוחדץ אני אכין בננות בשוקולד מבננות טריות יותר.

במהלך החודש האחרון נוספו עוד עשיות ומלאכות ותענוגות אחרים כך שאני מסופקת עם ההתקדמת הנפלאה ברשימה. איך אתם עומדים במטלות שלכם?
רק שלא נתעייף אף פעם, אה?!

נשיקות 3> עינת

ועוד משהו קטן: הנה כמה מהדברים שעשינו החודש ולא היו ברשימה...

כוכבי נייר ושוב תודה לאורני וגבי

עיטורי הלב לוולנטיין/שיעור ריקוד של עמית

מתנות לנשים הגדולות בחיי

יצירות של Djeco. אורני, תודה!

 

ברכת הלילה הפרטית

יצירות של Djeco

כובעי ושושני לבד

תרנגולות. איזה כיף לשחק איתן!

כובעי ושושני לבד

פונפונים!! ואפילו יצרנו הדרכה מצולמת..

ומשהו אחרון לסיום - במשך מלא זמן, בערך מאז שהוא יצא, רגע לפני חג המולד, נדנדו לנו הבנות שהן רוצות לראות את הסרט הנפלא Frozen. אז היום ראינו אותו. סיפור מוכר על אהבת אמת עם טוויסט מקסים ושיעור נורא חשוב, בעיקר לאחיות. אנימציה מדהימה, ואפילו העוללה היתה מרותקת למסך. מומלץ למשפחות עם בנות בעיקר, אבל לא רק. 
 

רשימת מלאי #1

מדי פעם בפעם כדאי וראוי לקחת נשימה עמוקה ולעשות רשימת מלאי/מצאי/נוכחות על החיים שלנו.

אז הנה זה מגיע, בהשראת פיפ האוסטרלית , רשימת המלאי הראשונה שלי.

תהנו, ואם בא לכם - תעבירו את זה הלאה...

 

עושה: מתנות לנשים בחיי לכבוד פסח. חבל שאני לא יכולה להראות לכם תמונות, כי זו הפתעה, אבל זה יוצא יפה מאוד מאוד.

 מבשלת: ארוחת שבת. מתוכננים להגיע אורחים השבת והשמחה גדולה. בתוכנית, בין השאר - מוסקה. אני אוהבת חצילים.

 שותה: את הקפה השני שלי הבוקר. בלי חלב, עם שקית אחת של ממתיק.

 קוראת: אניד בלייטון, החמישיה הסודית. סוג של חזרה למקורות. וגם נגמרו לי הספרים בעברית.

 רוצה: שבח"לי ירגיש יותר טוב. הבטן שלו מציקה לו כבר 3 ימים.

מסתכלת: איך הימים הקרים מתחממים אט אט ונעים להיות בחוץ.

 משחקת: בטלפון. אין לי הרבה זמן לזה, אז מנצלת את הרגעים השקטים בשירותים...

 מחליטה: לשפר את הכושר הגופני שלי כבר הרבה מאוד זמן.

מאחלת: יום הולדת שמח לכל האהובים עליי. יש טיפה של עצב בברכה הזו, אבל מתרכזת בשמחה.

נהנית: לראות את הבנות שלי משחקות יחד זו עם זו. גם כשהרעש שהן מייצרות הוא מאוד גדול.

מחכה: בקוצר רוח לאפריל. אז השמיים יתבהרו, האויר יתחמם, וחלק נכבד מהמשפחה האהובה שלנו תבוא לבקר.

מעדיפה: שהמשפחה תגור קצת יותר קרוב, ואז נוכל לבקר אלו את אלו יותר מרק פעם אחת בשנה.

 תוהה: בפרקטיקה של הביקור המיוחל.

 אוהבת: את הסלסילה החדשה שקניתי לי. אני מניחה בה את כל העבודות בעשייה שלי ומתהלכת איתה ברחבי הבית. כיף גדול.

 מהרהרת: כל הזמן, על הכל. אני בכל זאת ממוצא פולני...

חושבת על: איך לבנות ספריה בבית. גבס? בלוקים ועץ? הספרים עוד מעט יגיעו, אני מקווה. 

צופה: בכל העונות של ד"ר האוס שוב. אוהבת מאוד את יו לורי והדמות שלו מרתקת. חוץ מזה, הוא מזכיר לי את בח"לי בראייה הישירה שלו על החיים ובדרך הסקת המסקנות. 

מקווה: שהספרים יגיעו כבר.

מתפעלת: מהחיוך של העוללה ומהמהירות שבה היא לומדת לדבר.

זקוקה ל: שיחה ארוכה ארוכה עם חברה טובה.

מריחה: סלק מתבשל. עדיף מסלק שרוף, לא?

לובשת: פיג'מה. הכי כיף בפיג'מה.

עוקבת אחרי: נשים אוסטרליות. לא יודעת למה, אבל הבלוגריות שנותנות לי הכי הרבה השראה בזמן האחרון מגיעות מהיבשת שם למטה.

שמה לב: איך הבכורה מתבגרת במחשבה ובהתנהגות.

יודעת: שבח"לי אוהב אותי מאוד אבל עדיין הייתי רוצה שיביא לי פרחים מדי פעם. הוא מגדל אותם, הרי!

לומדת: לסרוג, ומתנסה בדוגמאות חדשות כל הזמן. 

מרגישה: שאני לוחצת לפעמים יותר מדי.

מעריצה: את הבנות שלי שמצליחות להפתיע אותי ביכולות שלהן.

ממיינת: בגדים. מה כבר קטן מדי, מה יכול לעבור הלאה.

קונה: צבעי מאכל. אני רוצה להכין צבעי ידיים.

מקבלת: סיפוק כשאני עושה עוד ריבוע בשמיכה או מסיימת עוד אות ברקמת ברכת הכהנים.

 מסמנת בספר: יותר נכון מסמנת בחוברות הרקמה והסריגה שלי דברים שהייתי רוצה לעשות פעם, כשאגדל.

 לא אוהבת: לכעוס.

 פותחת: את הבוקר עם בח"לי, גם כשזה מוקדם מאוד.

מצחקקת: כשאני רואה מצב האומה. גורי אלפי מאוד מצחיק אותי.

מרגישה: ברת מזל שיש לי משפחה תומכת ובריאות.

 מנשנשת: תמרים קולומביאניים. הם לא מתוקים כמו המג'הול.

 חושקת: במכונת תפירה.

 מייחלת: ליום חופש. שקט כזה, בלי צריך ורוצה וזקוק.

 עוזרת: לבת של העוזרת שלי להיות מלכת הקרנבל הכי יפה השנה!

שומעת: דרך היוטיוב את כל מה שWOTE מנגנים.

 

נהנית: לראות את הפרחים פורחים בגינה הקטנה שלנו.

 

וזוהי רשימת המלאי שלי לעכשיו.

 

תודה שעשיתם אותה יחד איתי.

נשיקות 3> עינת

 

ועוד משהו קטן: לבנות יש קנרית חדשה. כבר דיברנו פעם על אוספים? הנה זה מתחיל...

יום האב

אתמול בח"לי הגיע מוקדם מהעבודה.
בחיי המשפחה החקלאית שלנו, לראות את אבא באור יום זהו אירוע מכונן, ואכן כל בנות הבית היו נרגשות עד מאוד.
מיד התחילו להירקם התוכניות - מה נעשה עם אבא היום? ואבא תראה! ואבא תשמע!
ההתרגשות היתה כל כך גדולה וההשתוללות כל כך אמיתית, שברגע מסוים אף נפלט להן שעם אמא משעמם.
וזה לא שנעלבתי. ממש לא! להיפך! (רגע..תנו לפולניה להשתחרר..זהו. הלכה) החלטתי לנצל את המומנטום ומייד ניגשתי למלאכת העבודה.
על אף שרשימת הטודו שלי ארוכה עם מלאכות יצירה כאלה ואחרות, הנחתי הכל בצד (וקשה היה לי להניח את מחט הקרושה כי הריבועים ממש ממכרים..) והתחלתי להכין את המתנות לפסח. יסלחו לי כל האבות שקוראים בבלוג (יש כאן כאלה?), אבל את המתנות השנה אני מכינה רק לאמהות. יש לי הערכה גדולה לאבות בכלל ולאבא הפרטי שלי בפרט. אבל זה לא קשור. פשוט יש לי הערכה גדולה יותר לנשים שבחבורה. מתוך הזדהות.
אנחנו רבות פעלים. הרבה פעמים בח"לי צחק עליי שאני לא מצליחה לסיים מטלות, שעוד לא סיימתי אחת וכבר אני מתחילה אחרת. מה שהוא לא מבין זה איך אני משתלטת על כמה משימות בבת אחת ולמה בעצם. זה כמו סיפור הלמה התרנגולת חוצה את הכביש, או למה כלבים מלקקים את עצמם. כי אנחנו יכולות.
לדוגמא - אתמול כשישב אבא עם בתו להרכיב מודל של מטוס קרב, בת אחרת הסתובבה להם מתחת לרגליים עם בקבוק בושם של ילדות ושפכה את תכולתו על הרצפה. אני לא אומרת שאם המצב היה שונה, ואני הייתי זו שיושבת עם האחת כשהשניה מסתובבת, אז הבושם לא היה נשפך, פשוט הוא לא היה נספג. וגם לא הייתי מופתעת. זה נכון שיש יתרון אדיר לסוג כזה של מיקוד, אבל אם היה לי אחד כזה, לא הייתי מסוגלת לשים סיר על האש, בדרך כלל שניים, לתכנן את היציאה לחוגים כולל תיק מקלחת ותספורת בלרינה, לקלח את העוללה, להכין סנדביצ'ים ומים, לערוך שולחן לארוחת צהריים ולסרוג עוד ריבוע לשמיכה, הכל בו זמנית.
יחד עם זאת, אם היה לי אחד כזה, אולי לא הייתי שוכחת את התנור דולק ויוצאת מהבית...
אבל יותר מהפעלים הרבים שאנחנו חולשות עליהם, אנחנו רבות הכלה. אנו מכילות את ילדינו, ואת זוגנו, ואת ההורים שלנו, ואת ההורים שלו, והכל האחים. אנחנו דואגות גם לאוכל וגם ללבוש ולחינוך ולמשחק. אנחנו דואגות גם לעבר ולעתיד. וחושבות גם על הצחוק והבכי. ושומרות על חום ועל קור. ותמיד שמות את עצמנו במקום האחרון ברשימה. בדרך כלל מתוך בחירה מודעת וברצון. אני באמת הולכת לישון שמחה עם הידיעה שנתתי לבני ביתי את מה שהם זקוקים לו.
ולכן את המתנות השנה אני מעניקה רק לאמהות (טוב, ולבנות שלהן גם, כדי להכין את המצע לשנים לבוא...). כדי להגיד להן תודה, ושמעריכים אותן, ושצריך לפעמים לשים אותן במקום הראשון, כי את יום האם לקחו...

מה אני מכינה? זה סוג של הפתעה, אבל אני יכולה לתת לכן טעימה:

אני אעדכן אתכן בהמשך איך זה מתקדם, בנות!



ולמשהו טיפה שונה. כחלק מתוכניות הבידור ל"יום" החופש עם אבא, ישבנו אתמול יחד וראינו את cirque du soleil בדיוידי. אני אישית מעולם לא הייתי בקרקס, על אחת כמה וכמה אחד כזה. אני מאוד אוהבת לוליינות ולראות אנשים שמצליחים למתוח את יכולות הגוף שלהם לרמה כזו של אמנות, אבל לא ציפיתי לזה! המופע היה עשיר בצבעים חיים ושמחים, תלבושות ססגוניות וייחודיות, בדמיון עשיר (היו שם שחייניות שנראו כמו דגי זהב וליצנים חסרי פנים ומעופפים וגלים וים ושמים), במוסיקה נהדרת (beatles LOVE), בתפאורה דינמית (היו שם קרבות שהתנהלו על הקירות!) והלוליינות! וואו! קפיצות באוויר, טרפז, ריקוד במים, העושר לא נגמר. לא נהניתי ככה הרבה זמן. ולפי רמת הריכוז של הבנות, גם הן נהנו. בח"לי נרדם מול הטלוויזיה, אבל זה לא חדש...
אז למי שעוד לא ראה - מומלץ בחום! מופע מדהים של קרקס אנושי ויצירתי.

נשיקות, <3 עינת

ועוד דבר קטן: קיבלנו מתנות מהדוד מאמריקה! סתם, לא מהדוד והוא לא מאמריקה - בעל הבית בא לבקר והביא מתנות מישראל - אבל זה נשמע יותר טוב, הדוד מאמריקה...
בכל מקרה, וואו!

תראו איזה ערכות מדהימות!



יעל מיד ישבה לעבוד

 וגם! פתי-בר ושקדי מרק. תענוג!
אורני וגבי - שיחקתם אותה, תודה!

עדכון לגבי ערכות היצירה המדהימות - קודם כל, קיבלנו עוד! וואו לגמרי, לאר הכרתי את החברה הזו קודם, אבל שווה להציץ במוצרים שלהם כאן
והנה, כך זה נראה תלוי בבית 

 

 

מגניב, נכון?

 

מובייל סוסים - פרויקט לילדים

 

הנה חלף לו סוף השבוע, וכפי שהבטחתי - הרי לכם מובייל סוסים!



 

מבט על מעל מיטתה של יעל
 

 

מבט מעל מיטתה של עמית
 

והנה הסוסונים הקטנים במבט מקרוב
 

 

היה ממש ממש כיף להכין אותו!

קודם גזרתי מבד לבד 8 סוסונים - 4 ורודים ו4 לבנים. את הדוגמא ציירתי לבד, אבל אפשר גם לחפש באינטרנט דוגמא של סוס, להדפיס, לגזור ולהשתמש כשבלונה.

שימו לב שסוס אחד מכל זוג יש להפוך לצידו האחר. הבנות קישטו כל זוג סוסים על פי רצונן. השתמשנו בצבעי טוליפ וכפתורונים. אפשר להוסיף פאייטים וחרוזים ומה שבא להם.

 

 

נכון שהם יצאו יפה? גם אני חושבת!

 

 

הסוסים של יעל
 

הסוסים של עמית



 

כשסיימו לצייר, הדביקו לבבות על סרטים. גם פה, אפשר להוסיף חרוזים על חוט. אצלי פשוט לא אוהבים כל כך להחשיל (הטעות בגוף הסרט..)

 



 

 

בשלב הזה הן נעזרו קצת בי - לקחנו חוט צמר וסרט והצמדנו לסוסים - חוט אחד (מגולגל, אחר כך גזרנו) בשביל הרעמה וחוט אחד קצת ארוך יותר בשביל הזנב. הצמדנו אותם עם סיכות בין 2 הסוסונים והתחלנו לתפור אותם יחד - התחלנו מהבטן וסיימנו בבטן, לא לפני שהשארנו פתח למילוי חומר רך ונעים (מעט, כדי שתיראה בטן) ורק אז סגרנו.

ואז הגיע החלק המעניין. אחרי שכל הדבק והצבע יבשו והסוסים והסרטים המקושטים היו מוכנים, לקחנו טבעת רקמה. הנחנו סרטים צבעוניים ואת הסרטים עם הסוסים והקישוטים בצורה מפוזרת (עמית עזרה לי והחזיקה את הטבעת השניה בזמן שהשחלתי את הסרטים. קצת טריקי כל העניין...) וסוגרים היטב עם הטבעת השנייה.

קושרים חוט לתליה - וזהו! תולים בחדר האהוב עליכם, כמו שאני עשיתי :-)

 

 

 



חוץ מזה, היתה שבת מאוד רגועה, והצלחתי אפילו להירדם מול דיוידי חדש שרכשתי ללימוד סריגת קרושה.
מה אתם אומרים על אוסף החוטים שרכשתי יחד איתו? נכון צבעים מהממים? זו תהיה שמיכה נפלאה!

הדיוידי החדש יחד עם הריבוע החדש שבעשייה

עד הפעם הבאה, נשיקות! <3 עינת

 

ועוד משהו קטן..ככה נראו הילדות שלי כשביקשתי מהן לנקות את כלוב הארגזים היום....ממממ...מים....

 

 



על תוכניות ומעשים

 

כוונותיי היו אמיתיות וכנות – לשבת עם גליל הצמר החדש, בצבע ירוק עדין ורך רך, ולסרוג איתו ריבוע אחד בלבד.

אבל.. כוונות לחוד ומעשים לחוד!

חזרנו מהעיר (היום הלכנו לחדש פספורט!) בשתיים, ישר לחוג השחיה של הבנות. הן הולכות פעמיים בשבוע, כדי שאם יתגלה הכישרון, אז הוא יתגלה מוקדם. אולי אפילו אצל יערה והיא עוד לא בת שנה וחצי. מפגרים אבל אופטימיים  J הביתה נכנסנו בארבע וחצי.

 מיד אירגנו את התיקים והעמדתי קפה. קפה! איזו מחשבה נחמדה אחרי יום ארוך כל כך! כל מה שרציתי היה לשבת עם כוס קפה חם ועם גליל צמר רך בצבע ירוק. אבל עד שהקפה יהיה מוכן, אפשר כבר להתחיל להוציא פרודוקטים לארוחת הערב מחר. יש לנו אורחים לארוחת שבת. אז מה בתוכנית? סלטים (סלק – יש, כרוב וגזר – יש, מטבוחה – עוד לא, פלפל קלוי וחציל – יש), עוף ואורז אדום, צלי בשר, ירקות בתנור, דג ברוטב, מרק פטריות וחלות. בקטנה.. ואם אני כבר פה, אז אפשר כבר לאדות תרד בשביל הקציצות לארוחת הערב. היום החלטתי להשתגע קצת וצבעתי את הקציצות בסגול על ידי 2 כפות סלק – חמודות נכון?

 

קציצות עוף וסלק משתזפות להנאתן

 

וגם יצאו מאוד טעימות. אני מכינה אותן בתנור בלי טיפה אחת של שמן ולכן הן גם בריאות יותר. ובינתיים הקפה כבר מוכן, אבל מעבד המזון כבר על השיש אז אפשר לקצוץ את הפלפל והשום ולהעמיד את המטבוחה על האש. וכדאי גם לסדר את הערימות לפי נושאים, סתם, שיהיה נחמד בעיניים. ודי! עכשיו זמן קפה..

ובאמת ישבתי 5 דקות ונהנתי מהלגימה, אבל אז נזכרתי שהקציצות כבר 20 דקות בתנור, וכדאי לבדוק אותן. וגם הבנות מחכות לארוחת הערב שלהן, כי עד מחר זה הרבה זמן, וצריך גם היום לאכול. אז הנחתי את הקפה בצד וניגשתי להכין להן צלחות (היום היה פינוק ערב סרט והן אכלו נקניקיה בלחמניה), ואם אני כבר במטבח, אז כדאי לנצל חלק מהבננות הבשלות מדי ולהכין עוגה לשבת (בננות עם חלבה ושוקולד צ'יפס. יאמי יאם!), ולהכין את התבנית של העוף עם האורז האדום, ולתבל את הבשר בתוך שקית קוקי (ופה אשבח את חמותי שבלי התבלינים שלה, לאוכל לא היה טעם של בית), ולהוריד את המטבוחה מהגז, ולהכין סלט ירקות, ולהוציא את העוגה ולהכניס את העוף ולסדר שולחן ובינתיים יערה התעוררה מתנומת אחרי הבריכה שלה והבנות סיימו לראות סרט ובח"לי חזר מהעבודה ואני שכחתי שרציתי קפה.

וככה נגמר לו היום. אמנם הספקתי רק שורה אחת בריבוע הירוק, אבל ארוחת ערב שישי כמעט מוכנה ויש לי סיבה טובה ללכת לישון עם חיוך.

הפונפון החמוד שיעל חיברה לטרנינג שלה

הבנות למדו אתמול להכין פונפונים על מזלג והבית מתמלא אט אט בפונפונים בכל הצבעים.









                       

עמית והפונפון המקסים שהיא הכינה אתמול

עד הפעם הבאה, נשיקות <3 עינת

ועוד קטן לסיום - רק הבנות שלי מסוגלות להשתמש בצינור שמע ולהכניס לשם את הרגליים כדי לבדוק אם הוא מעביר גם ריח..