שנתיים בעיר זרה

 הראשון לנובמבר 2013. ביום הזה ירדנו מהמטוס - אמא אחת, אבא שלה הגיבור, 3 ילדות שלה האהובות וכהבלה אחת.
מאז הרבה מים עברו בנהר, אבל על אמת, כבר סיפרתי פה לא אחת כמה הגשם סוחף וגדול וזורם וגועש. למשל כאן, או כאן. ולמדתי הרבה על גואטמלה מאז.

לכבוד חג העפיפונים שחל כל שנה בראשון לנובמבר.
אמנם לא נשבה רוח, אבל ניסינו

טיילנו בה לא מעט, יחד עם משפחתו של בח"לי (התוכנית להגשמת חלומות), יחד עם משפחתי שלי (והפעם, מזווית קצת שונה), יחד עם חברים אהובים שבאו לבקר (לטיול יצאנו) וגם קצת לבד (בלוג תיירותי לעילא, יום ראשון של נחמה, יומולדת לאבא גיבור ועוד). 

יש מליון תמונות, אבל זו הכי מגניבה כי מתחת לכובע של עמית יש שיער בתספורת נפוחה, כיאה למסורת הגואטמלית הגנדרנית

חגגנו את החגים המקומיים ואת החגים שלנו (חג בלבן, חנוכה, יום העצמאות, פורים).


 










הספקתי בשנתיים האלה להיות בכל השווקים הנחשקים - בצ'יצ'יקסטננגו, בסאן חואן סקאטפקז, באטיטלן, וכמובן שבגואטמלה סיטי ובאנטיגואה (יותר מפעם אחת), ויותר חשוב מזה -  מצאתי את המקום הכי טוב לקנות בו בדים, לקנות חוטים, חומרי יצירה (כי גם קניות זה קולטורה). יש לי את הסופר המועדף עליי, וחנות הבגדים המועדפת על בנותיי, אנחנו יודעים לאן ללכת אם נשרפה נורה או אם נגמר החלב. היום, כבר שנה עם אוטו, אני יודעת איך לתקן פנצ'ר, איך להימנע מפנצ'ר (אין סיכוי..), איך להשתמש בווייז כדי להגיע ממקום למקום ומתי לא להקשיב לווייז ולנסוע בדרכים חלופיות.

פירות, הכי כדאי לקנות ברחוב. חתוכים. בשקית.

אחרי שנתיים פה, הספקנו למצוא לנו חוג תפירה וליצור מ-ל-א דברים - במסרגה, במכונת תפירה, בציור, בהדבקה. כתבנו הדרכות (למשל כאן) וצילמנו סרטונים (כבר נרשמתם לערוץ שלנו? אפשר כאן). למדתי לתפור בגדים, התמקצעתי בסריגה במסרגה אחת, למדנו קצת מקרמה, עבדנו קצת בבצק סוכר וצבענו כלי חרס.

בשנתיים כבר הספקנו לזכות בגביעים, ולהשתתף במופעים, ולהחליף חגורות ולצבור חברים וליזום עסקים ולארח מסיבת פיג'מות ולהתארח במסיבת פיג'מות ואפילו לטוס לחופשה בחו"ל (נו..קנקון זה גם סוג של חו"ל).

 

 

 

 

בשנתיים האלו חגגנו ימי הולדת, וחגגנו שבתות לבד, ועם אורחים, ובמרכז היהודי בעיר הבירה. אכלנו הרבה במסעדות, ובבית, וגם זכינו לכמה פאדיחות קולינריות שלעולם לא יימחו מזכרוני (לצערי, כן? הנה, תציצו כאן, כדי שגם אתם תוכלו להיזכר).

ובלי משים גם ביקרנו בתערוכות

 אז אתמול חגגנו חגיגה קטנה. הוצאנו את המנגל הארגנטינאי שלנו, הבטחנו לילדות המבורגר ונקניקיות, ופתע פתאום הרחוב התמלא בילדי השכונה שישבו מול הבית, ציירו במחברות שלהן וחלקו איתנו את מזוננו. מבלי משים, חגגנו יחד עם השכנים את יום השנה שלנו. התאהבנו.

 

 

 

 

 גואטמלה. המקום בו נוצרים העננים.

 

 

נשיקות <3 עינת

 



רשימת מלאי #3 2014

אהלן! מניש? אני יודעת שמניש זה די מיושן, אבל היה לי פעם חייל שנהג לומר "תיסלם" בכל פעם שרצה לפרגן/לשבח, אז אם לו מותר, אז גם לי! מניש לוקח!

אז מניש?

הבנתי פתע פתאום שכבר עבר די הרבה זמן מאז רשימת המלאי האחרונה. וואו! אנחנו כבר בספטמבר! בכל מקרה, הגיע הזמן לרענן מדפים. מה גם שחודש אלול הגיע השבוע, וזהו חודש מצוין לניקוי נפש, התבוננות פנימה והערכה מחדש.

אז הנה זה בא...

עושה: שמיכת "ימים שמחים" בניצוחה המרהיב של זלנה מ-zooty owl . את השמיכה אני סורגת במקביל יחד עם עוד כמה נשים נפלאות מרחבי הרשת העולמית הרחבה, וכולנו משתפות את ההתקדמות שלנו אצל זלנה באתר. הריבוע הרביעי שלי כבר גמור ואני מחכה למס' 5..

 מבשלת: מתכונים שלא ניסיתי קודם. כמו שקשוקת תרד. המתכון הוא בהשראת ניקיB המופלאה, שנתנה לי השראה עם הרבה מתכונים אחרים. אחד מהם הוא הקציצות האפויות..

 

שותה: קפה. עדיין מחפשים את הקפה המושלם. כרגע שותים קפה שנקרא דיסלדורף אבל מיוצר בגואטמלה. אה! ומצאנו את אחד משדות הקפה של סטארבאקס! נכון שזה מגניב?

קוראת: שוב את הסדרה של ג'ורג' מרטין, שיר על אש וקרח (זו שנתנה את ההשראה לסדרת הטלויזיה הנפלאה "משחקי הכס").

 

רוצה: לשמוע בשורות טובות. ולחבק ולנחם אנשים אהובים שכרגע עצוב להם.

מסתכלת: בהנאה על הבנות הבוגרות והמקסימות שלי מוצאות להן רגעים של שקט בין דפי הספרים.

 

משחקת: יותר מדי בטלפון. ממש יותר מדי. עד כדי מדי שהזאטוטה כבר אומרת לי - "אמא, בואירגע..לא אפון!" (או בתרגום חופשי - אמא, בואי רגע, לא טלפון!)

אמא! בואי תראי נמלים/מרבה רגליים/שרשור/חיפושית/כל שרץ זוחל אחר שמעורר בי פלצות

מחליטה: לעבוד על עצמי. זה באמת כבר מוגזם, והבטחתי לעצמי יותר מפעם אחת, אבל אם לא אתחיל להפעיל את השרירים, אצטרך מישהו שיסחב אותם בשבילי.

מאחלת: שנה טובה לכוווווווווולם!

נהנית: לראות את הזאטוטה מתנסה לראשונה בצבעי ידיים. גם הכסא נצבע והשולחן וקצת מהרצפה, אבל התוצאה היא הנאה גרידא.


מחכה: לחברים טובים שיבואו בראש השנה לטייל איתנו בגואטמלה, והפעם - בח"לי מצטרף!! שווה לחכות <3

מעדיפה: לא לצעוק. אפילו הצטרפתי לקבוצה בפייסבוק של נשים (בעיקר אבל לא רק) שמחזקות אחת את השניה בתחום הזה. הבנות שלי הצטרפו אליי ואנחנו ממש משתדלות.

תוהה: האם יהיה קפה עם חברה סוף סוף? אשתו של אסף, שעובד עם בח"לי, מצטרפת אליו ביום שבת הקרוב והם עוברים לגור לידינו. *התרגשות..*

אוהבת: את הגינה שלי. צוות ההנהלה במשרד של בח"לי עומד במילתו ושולח לי (כמעט) בכל הזדמנות פרחים חדשים. אז יש לי פריחה ורודה וסגולה וכתום ניאון ולבנה ואדומה וצהובה. לצאת החוצה לגינה הפורחת שלי ממלא את ליבי בשיר בכל פעם מחדש.



אפילו גינת הירק פורחת!

 
מהרהרת: בצב המים היחיד שנשאר. הוא נראה לי בודד משהו, ואולי זו הסיבה שהוא בקושי מוציא את ראשו מתחת למדרגה שלו...

חושבת על: המלחמה שהיתה ותהיה בארץ. על כך שבנותיי לא יודעות איך נראה יירוט ושאף ילד לא צריך לדעת את זה. אני שמחה שאנחנו פה, רחוקים פיזית, אבל הלב עדיין שם, בישראל.

צופה: ביותר מדי סרטוני דרדסים. הזאטוטה כבר החלה לשיר בבית דם-די-דם-דם.

מקווה: שהשנה הבאה תהיה רגועה יותר לכולם, מלאה רק בשיר וצחוק, אמן.

מתפעלת: מרעמים וברקים. העונה הגשומה מכה בנו בכל חוזקה בשבועיים האחרונים ופלאי העולם שניתכים פה הם בהחלט מעוררי התפעלות.

זקוקה ל: מוטיבציה. להתעמל.
 
מריחה: כלבה רטובה. הכהבלה שוב החליטה שלא נאה לה להיכנס למלונה שלה במהלכו של גשם זלעפות, אלא להישאר בחוץ, בחושך ולהירטב. פולניה כבר אמרנו?

לובשת: שוב ושוב את אותם הבגדים. גם כי הם נוחים, וגם כי הרבה זמן לא קניתי לעצמי בגד חדש..

בינתיים אני מתמוגגת עם החולצות החדשות שקניתי לבנות לכבוד ראש השנה

עוקבת אחרי: זלנה, ומל, ולוסי המדהימה.

שמה לב: שהבנות שלי לומדות ממני הכל. גם את הטוב אבל גם את הרע. זה קצת מחשיש, לא?...

יודעת: שאני צריכה לעבוד על עצמי כל יום כדי שהרע שהן לומדות יהיה מזערי.

לומדת: איך לעשות את זה...
 
מרגישה: אהובה.
 
מעריצה: נשים, נקודה פסיק.
 
ממיינת: בין התגובות שלי למצבים ואמירות, לבין האמת שמאחורי האמירות האלה. לפעמים אנחנו מגיבים לפני ששמענו עד הסוף והתגובה שלנו היא מאוד לא לעניין. אפשר להגיד שאני ממיינת את הרציונל מהאמוציונל וזו עבודה לא פשוטה.

קונה: בדים בשוק המרכזי בשביל הריהוט במשרד של בח"לי ונהנית מהצבע שאני רואה בדרך.

מקבלת: תגובות נפלאות מקוראים של הבלוג שלי. תודה לכם! אל תפסיקו :-)

מסמנת בספר: שכבר קראתי את הדמויות שאהבתי ואינם.

לא אוהבת: שהבנות קמות בבוקר במצב רוח. זה קצת מחרבן גם לי את מצב הרוח.

פותחת: שקית חדשה של שמרים היום. בא לי לעשות קרואסוני שוקולד...

מצחקקת: כשהזאטוטה זורקת עצמה על הרצפה בהתקף גיל שנתיים. אני יודעת שצחקוק אולי הוא לא התגובה המתאימה, אבל התיאטריליות המוגזמת שבה הכל נעשה פשוט מצחיקה אותי. מאוד.

מנשנשת: עוגיות שוקולד צ'יפס וM&M שהבנות הכינו השבוע.

חושקת: בעוגת גבינה של אמא שלי. אבל שאמא שלי תעשה אותה ותשב איתי על קפה ועוגה. כזה.

מייחלת: לחופשה בתאילנד בפסח. מדברים על זה בינתיים..

עוזרת: לאסף וורה להיכנס לביתם החדש בצורה הכי חלקה שיכולה להיות. אני זוכרת איך זה להיכנס לבית חדש, במדינה חדשה, והייתי רוצה להקל עליהם.

שומעת: ספר. לא חשבתי שאעשה זאת אי פעם אבל זה די מדליק. "כשף השער" של אורסון סקוט קארד שאהוב עליי במיוחד. רכשתי (בחינם) 30 ימי נסיון דרך אמזון ובזמן שאני סורגת/משחקת בטלפון אני שומעת סיפור. מגניב למדיי. 

 

זהו. תם ונשלם הדין וחשבון לשנה זו עבורי. בא לכם גם? אל תהססו! אני מצרפת עבורכם את הרשימה פה למטה, אתם מוזמנים להעתיק ולהשתמש כאוות נפשכם, ואם מתחשק לכם - אתם יכולים גם לשתף אותי.

עושה:

מבשלת:

שותה:

קוראת:
רוצה:
מסתכלת:
משחקת:
מחליטה:
מאחלת:
נהנית:
מחכה:
מעדיפה:
תוהה:
אוהבת:
מהרהרת:
חושבת על:
צופה:
מקווה:
מתפעלת:
זקוקה ל:
מריחה:
לובשת:
עוקבת אחרי:
שמה לב:
יודעת:
לומדת:
מרגישה:
מעריצה:
ממיינת:
קונה:
מקבלת:
מסמנת בספר:
לא אוהבת:
פותחת:
מצחקקת:
מרגישה:
מנשנשת:
חושקת: 
מייחלת:
עוזרת:
שומעת:

נשיקות וברכות חמות <3 עינת
 

קרקס גואטמלי

השבוע הלכנו לקרקס.
גילוי נאות - זו הפעם הראשונה בחיי שהלכתי לקרקס.
קרקס מדראנו היה מופיע שנה אחרי שנה בבאר שבע ובשאר מקומות בארץ, ועדיין מעולם לא הזדמן לי לבקרו. לכן מיותר לציין שמידת ההתלהבות שלי מהחוויה השתוותה כמעט לזו של הבנות. ובעוד בח"לי ואני ראינו בעינינו המנוסות את להטוטי הליצנים והאקרובטים וגיחכנו על "עובדי המשק" שהחזיקו את חבל הלהטוטנים כשאלה טיפסו למרומים ורצו מהר מהר אחורה ומשכו את החבל עימם, בכדי שאלה, הלהטוטנים, יוכלו לטפס לאותו מעלה-מעלה שרצו, בנותיי ראו רק את הלהטוטים והיו מוקסמות.

מוקסמות..

אז מה רואים בקרקס גואטמלי? רואים לולייניות מטפסות על סולמות באוויר, ולוליינים מתעופפים עם בדים בסגנון אלדין והשטיח המעופף. רואים נערות מסובבות חישוקים סביב גופן ונערים מעיפים לפידים ותופסים שוב. כמו פסטיבל חוצות כזה, יום שישי אחר הצהריים בטיילת בתל אביב. ובינתיים מוכרניות מסתובבות ומשדלות ילדים (באמת משדלות! הזאטוטה המסכנה לא ידעה כבר איך להתמודד עם כל השפע שהוצע לה!) לקנות רעשנים זוהרים וצעצועים מסתובבים וחרבות מוארות, סטייל הטיילת באילת בימות הקיץ. מין חוויה על-חושית שכזו. וגם על-כספית כי כמובן שכל המחירים מופקעים וגם לשירותים עולה כסף (אחרי שכבר הוצאנו הון קטן על קניית הכרטיס...).


החלטנו לשבת בכסאות הקדמיים ביותר, אלה שעל הזירה. כסאות מפנקים כאלה של קולנוע, עם מקום לשים שתייה או פופקורן, ועם האפשרות לראות הכל מקרוב קרוב. ובאמת היינו הכי קרובים שאפשר לליצנים, וללוליינים, וגם לנמר היחיד מבין שישה שלא הצליח להתאפק והיה חייב לחרבן דווקא לידנו...





המזל הוא שהנמרים הגיעו בסוף המופע..
אחרת לך שב כל המופע עם חירבון נמר מתחת לאף...



והיה גם קנגורו מתאגרף

ולנושא אחר - לפני 4 שבועות רשמה זלנה מהבלוג zooty owl שהיא מתחילה בפרויקט של סריגה משותפת. מה זה סריגה משותפת? נשים רבות מסביב לעולם שקוראות את הבלוג של זלנה סורגות, כאילו יחד איתה, את אותה השמיכה. היא מפרסמת הדרכה, וכל אחת סורגת בצבעיה האהובים את השמיכה שלה ע"פ ההדרכה. כולן משתפות את העבודה שלהן וכך כולן יכולות לשטוף את עיניהן בדוגמאות שונות של העבודה שלהן, לקבל השראה ובכלל להרגיש יחד. החלטתי הפעם להצטרף לפרויקט כזה. גם כי אולי סוף סוף אסיים שמיכה (זוכרים את שמיכת הטלאים שלי...אז זהו..שהיא עדיין ברשימת הטודו שלי..), גם כי אני אוהבת את הסגנון של זלנה, גם כי אני מרגישה שאני ברמה מספיק טובה בשביל לעמוד בציפיות של עצמי משמיכה כזו וגם, ובעיקר, בגלל שתפסתי את הפרויקט הזה בזמן...
אז כל שבועיים זלנה מפרסמת את ההדרכה לריבוע הבא, כבר סיימנו 2 ריבועים   (14 בעצם, אבל 2 הדרכות), ואנחנו בפתחו של השלישי ששמו - טיק-טק-טו.
הנה העבודות שלי עד כה.



ריבוע האקונה מטטה

ריבועי פרח

את השמיכה הזו (ששמה "ימים שמחים"), החלטתי לסרוג בגוונים כחולים שמסמלים לטעמי את השלום והשלווה שהייתי רוצה לאחל לעם ישראל. וגם קצת ירוק בשביל התקווה. ככה יוצא שכשאני סורגת, אני חושבת על ימים שמחים שעוד יבואו אלינו. אמן.
מי שרוצה להצטרף גם כן - תמיד אפשר! כל הפרטים, בקישור המצורף.

נשיקות <3 עינת

ועוד משהו אחרון: אותו קרקס מופיע 7 ימים בשבוע, מפעם אחת ועד ארבע (!) פעמים ביום. הוא נמצא כבר חודש בגואטמלה סיטי, ומטייל בכל רחבי גואטמלה. שווה, לא?!