שבת בבוקר, יום יפה

זה נכון שאני פולניה, ואני מוכיחה זאת לעצמי לא אחת בסיטואציות שונות (ומנסה לשלוט בזה כי פרצוף חמוץ לא תמיד משיג את המטרה הרצויה), אבל זאת לא הסיבה שבגללה אני יושבת עכשיו לבד בחושך.
פשוט, בשעה הזאת המוקדמת, כשעוד לא בוקר בחוץ, שקט אצלי הבית וכולם ישנים. בח"לי כבר בעבודה, ואני יושבת עם כוס שנייה של קפה, אורגת עוד ריבוע, מתעדכנת בבלוגים שאני אוהבת לקרוא וממתינה מול החלון הגדול לשמש, שתזרח.
אני מודה על רגעים קטנים כאלה של אושר. לפעמים זה כל מה שאני צריכה כדי שיהיה לי יום שמח.

http://www.andresamadorarts.com/ כאן אפשר למצוא עוד ציורים מדהימים כאלה בחול

 והיום בהחלט מסתמן לו כיום שמח. אני אוהבת את ימי שבת. כל השבוע אנחנו מתרוצצות לחוגים שונים, פעילויות מסוג כזה או אחר וענייני בירוקרטיה (על הבירוקרטיה נדבר ביום אחר), ויום שבת אנחנו נחות. אחד מהיתרונות האדירים של שבוע עבודה של חמישה ימים (הוא כזה כי אנחנו שובתים בשבת והגואטמלים שובתים בראשון) הוא שיש 2 ימי חופש. אז בשבת אנחנו נחות. בראשון אנחנו משתדלים לטייל יחד, כמשפחה. ובשבת, נחות. אמרתי את זה כבר, נכון?
קודם כל, אנחנו לא ממהרות עם הפיג'מות. רק כשאין ברירה והכהבלה כבר עומדת על קצות האצבעות בנסיונות להתאפק (האצבעות שלנו, לא שלה..), ואז אנחנו מתלבשות ויוצאות לטייל בשכונה. איזה יום נפלא היום! השמש חמימה והאוויר נקי. אתמול בלילה ירד קצת גשם אז רענן לנו מסביב.


וגם הכהבלה נהנית מהאוויר הרענן

מטיילות בשכונה, משחקות באור וצל

המטלה יחידה שיש עלינו לעשות (עלינו..חחח....עליי!) היא הכלים של ארוחת השבת. הכיור בבית די קטן ולכן אני עושה כלים בנגלות. לאט לאט. ובין לבין אני יוצרת קצת, וכותבת קצת, ומשטטת באינטרנט קצת, והורגת קצת זבובים. מחבט הזבובים נמצא קבוע לידי ומדי פעם הוא מתנפנף על איזה זבוב. כמו זנב פרה. בטיול היום ראינו שמרססים את השכונה נגד הזבובים, מה שמסביר את הכמויות בבית - כולם נכנסו כדי להינצל מהעשן...
היום נתקלתי במתכון המפתה הזה, אצל לוסי, אחת מהבלוגריות האהובות עליי. בריטית הפעם, לא אוסטרלית. הבנות התלהבו גם ולכן היום הכנו מאפינס. שינינו קצת את המתכון, והשתמשנו במיקס מוכן לפנקייקס במקום קמח תופח (יש לנו ארגז מלא בקמח מוכן לפנקייקס, ופסח מתקרב בצעדי ענק, אז כל המרבה במאפינס ובפנקייקס - הרי זה משובח! מה אתם אומרים, עוגות הולך גם?), והשתמשנו בצימוקים ותמרים יחד עם תפוח עץ מרוסק ויצא לנו ממש ממש טעים. לא מתוק מדי, מאוד רך ואוורירי, הריח שמילא את הבית היה נפלא ונשאר למשך זמן רב גם אחרי שכבר סיימנו לאכול ולא הכנו יותר מדי! 9 מאפינס בינוניים, לא יותר, 4 כבר נאכלו :-) בזמן שהמאפינס נאפו להם בתנור (20 וקצת דקות) אני קיימתי הבטחה מאתמול בלילה והקראתי לבנות פרק בספר שאנו קוראות יחד, כשף של דיו. זה הספר השני בטרילוגיה הנהדרת של קורנליה פונקה. קראנו את לב של דיו פעמיים וראינו את הסרט יותר מפעמיים. מדובר בעצם בסיפור על סיפור (על סיפור?) והסופרת משלבת כזו תשוקה לספרים שזה לגמרי מדבק. הבנות נהנות לקרוא יחד, ולא מעט פעמים הן קוראות לנו (בתורן, ספרים אחרים).

השמש נכנסת בחלון הגדול מאחוריי
וזה זמן מושלם לקצת ריבועים
 

תראו איזו ערימה יפה וצבעונית.
עושה חשק להתכרבל, נכון?

ומה הבנות עושות היום? רוכבות על האופניים (של עמית, החדשות, זוכרים?), צופות בסרטים, מאפרות אחת את השנייה (שיגעון פורים מקובל על כולנו למשך כל השנה, אבל בקצב הזה האיפור ייגמר עוד לפני החג..), משחקות אחת עם השניה (יעל ועמית) וישנות (יערה). בקיצור - לא הרבה והרבה מאוד ומה שבא להן. איזה כיף שבת!

<3 נשיקות, עינת

ועוד משהו קטן: החלטתי לשדרג קצת את התמונות בבלוג ואני משתמשת במצלמה אמיתית כזו, לא בזאת של הטלפון הנייד (מה גם שהטלפון עוד שבור..).
מוצלח יותר, לא?





 


 

על אהבה ומלחמה

ימים מאוד עסוקים עוברים עלינו. וכולם מאוד נעימים.
היום התקדמנו מאוד עם התחפושות לפורים. יעל כבר כמעט ציפור מושלמת. גזרנו משולש לבד לבן באורך של הזרועות שלה, והדבקנו נוצות צבעוניות עם דבק סיליקון. לזרועות תפרנו גומי עבה אליו נכנסות הידיים ובצוואר תפרנו סרט תחרה יפה וקשרנו כמו גלימה.
את המסכה קנינו מוכנה, כי יעל מצאה מסכה עם נוצות טווס והתלהבה מאוד, אל לא ויתרנו על העשייה ויעל הדביקה עוד נוצות צבעוניות שיהיה שמח.
היכונו...ספוילר..ככה התחפושת נראית בינתיים.

בינתיים היא נהנית לקפץ בבית כמו תרנגולת ולקרוא קרע!קרע! כמו עורב ולטעון שהיא תוכי. המממממ....

 

התחפושת של עמית (קליאופטרה) כבר נמדדה ונגזרה, אבל עוד לא נתפרה (אני זוכרת שכבר ציינתי פעם כמה הייתי שמחה למכונת תפירה, נכון?). חסר לי חוט לבן. ונחש קוברה כדי שנוכל לצבוע אותו בזהב ולהדביק לה על הכתר.

 

אבל לפני התחפושות, התעסקנו היום באהבה ומלחמה. אהבה - למאפים. הוצאתי בבוקר מהמקפיא את הבצק שנשאר מהחלות של שבת, ואפיתי לחמניות נפלאות לארוחת עשר לבנות (עאלק לבנות....חופשי אני טוחנת לחמניה עכשיו, שמתבוססת לה במיץ של סלט ירקות טרי. אבל גם אני בת, אז מותר לי!) והבנות אפו עוגיות בצורות ע"פ המתכון של קרין גורן, רק שבמקום שמן השתמשנו בחמאה, ובמקום קינמון (כי בח"לי לא אוהב) השתמשנו בקקאו. יצא מעולה! מילאנו קופסא ענקית בעוגיות, וגם מצאנו קופסא צבעונית ומילאנו בעוגיות סוכריות ושוקולדים ו-וואללה! (במבטא צרפתי) יש משלוח מנות ראשון! הכל טוסט.

 

הריח בבית היה מעורר תיאבון ומתוק מתוק. אני אוהבת ריח של אפיה בבית. לדעתי זה ריח שעושה בית.

אבל כנראה גם לדעתם של מליוני הזבובים שהחליטו להתביית אצלנו, ומכאן המלחמה. למי שרוצה לדעת יותר, מוזמן לקרוא בבלוג של יעל על המלחמה הזו. 

מגעיל לגמרי - חלק מקורבנות המלחמה

 

וזה היה היום שלנו עד כה. אנחנו עכשיו באמצע היום. עוד שעה וחצי הולכות לחוג בריכה (כל הבנות שוחות), ואחר כך ליעל יש תור למספרה לעשות "בומבה" (שזה מין גל כזה בשיער שנשאר תקוע. יעל והשטויות שלה, ואני נגררת אחריה ועוד בהתלהבות!), ואז לקנות לעמית אופניים ליום ההולדת - ראיתי שווין מהממות בסגול וורוד עם שוונצים בידיות ותיק במקדימה על הרמה, אבל אל תספרו לה, זה סוד...

נשיקות <3 עינת

ועוד משהו קטן: מישהו יודע איפה חוגגים עדלאידע בגואטמלה? המידע עדיין לוטה בערפל...