רשימת מלאי #4 2014

קצת קשה להאמין, אבל כמעט שנה שלמה עברה מאז שהתחלתי להשתפך מעל גבי הרשת ולהקל בכך ולו במעט על בח"לי, שאחרת היה צריך להקשיב לי מפטפטת ללא סוף. זה לא שאני כבר לא מפטפטת לכיוונו, זה פשוט שעכשיו אני לא נעלבת כשהוא לא מקשיב כי יש לי עוד זוג אוזניים בצד השני. אתם!

ושוב הגיע הרגע הזה, שבו אני עוצרת הכל ומסתכלת על ההווה המיידי, על היומיום ועל עצמי, ובוחנת אותם מקרוב, וכמה זה מתאים שאת רשימת המלאי הזו אני עושה כל כך קרוב לסוף השנה האזרחית! אם בא לכם, כמוני, להביט אחורה גם ולקרוא איך הכל התחיל, אפשר להתחיל כאן.
את רשימת המלאי הבאה נערוך ב2015. התרגשות!
לפני שמתחילים, בסוף הרשימה שלי תמצאו רשימה חדשה נקייה, אותה תוכלו להעתיק ולהשתמש בה אם תרצו, רק אל תשכחו לשתף. יאללה, מתחילים...



עושה: כריות נוי. לקחתי כמה כריות רגילות, חציתי לשתיים ותפרתי אותן לגודל כריות נוי (טוב, לא אני ממש, התופרת. עדיין אין לי מכונת תפירה..). עכשיו אני יוצרת עבורן כיסויים סרוגים.

מבשלת: מרק עדשים ירוקים סמיך ונהדר. הטמפרטורות ירדו כאן במעט וזה נפלא לשבת עם כוס מרק באמצע היום ולהתחמם.

 

שותה: מיץ ג'מייקה, או חמייקה, או היביסקוס. אחד מהמשקאות הפופולריים בגואטמלה זה מיץ מחליטת פרחי היביסקוס. לא רע בכלל.

 

קוראת: שום דבר חדש. עוד פעם סטיבן קינג, עוד פעם דאגלס אדמס. אחד במיטה השני בשירותים.

רוצה: שיעבור החודש הזה בקלילות ובמהירות. ב-10 לינואר ההורים שלי באים לביקור ואני ממש נרגשת.

מסתכלת: על השמיים הנפלאים של גואטמלה. מרחב עצום לבן כחול שמשתנה תדירות בין עונה לעונה ובמהלך היום ואפילו בין אזור לאזור.

משחקת: עם הכלבה החדשה שבח"לי הביא הביתה! קוראים לה חדווה, נעים להכיר.

מחליטה: אילו רהיטים לקנות לבית האירוח בשכונה שלי. הוא נועד לעובדי החברה שמגיעים במהלך השנה לעזור בתחומים שונים.

מאחלת: חג מולד שמח וחנוכה שמח ופליז נאוידאד (feliz navidad), שזה שנה טובה. לכולם.

נהנית: לשמוע את הבנות משוחחות בספרדית. אם יש משהו חיובי ברעיון הרילוקיישן (ויש כמה כאלה), אז זו השפה הנרכשת והביטחון לדבר בה.

מחכה: ל-10 לינואר, כבר אמרתי?

מעדיפה: הפעם לטוס לטיקאל ולא לנסוע לשם ברכב, כי הכבישים בגואטמלה פשוט גרועים. מאוד.

תוהה: אם המדינה שנחזור אליה בעוד כמה שנים תהיה כמו זו שיצאנו ממנה. ההרגשה הכוללת היא שמדינת ישראל עוברת שינוי, אבל כך גם אנחנו. הגיע הזמן להתבגר, לא?!

אוהבת: את השמיכה שסרגתי. עבדתי עליה חמישה חודשים, היא לא מושלמת ויש לי עוד הרבה ללמוד, אבל התוצאה מקסימה בעיניי ואני ממש שמחה בה.

 













מהרהרת: מה לעשות היום. יש לנו זוג מבקרים צעירים בבית והבטחתי לבנות ללכת לעיר השלג בבירה, אז אולי זה..



מגלשת קרח במרכז העיר
























חושבת על: מתנות לחנוכה ולכריסמס.

בינתיים סרגתי קצת כוכבים לקישוט העץ

צופה: בקלאסיקות קולנועיות עם הבנות שלי - שכחו אותי בבית, המספריים של אדוארד, משפחת אדמס.

מקווה: שתיפסק הרוח במהרה ושאין לנו פנצ'ר בבריכה.

מתפעלת: מהאורות סביב. המדינה מתקשטת לכבוד חג המולד והכל נורא שמח וצבעוני. ומהשמחה והחגיגיות סביב.

בחגיגה הזו פגשנו במקרה, חבורת
נגני בית ספר באמצע הרחוב



















זקוקה ל: עוד שעתיים ביום. ושאשאר בהם ערה כי אני רוצה להספיק יותר ונרדמת.

מריחה: ריח של גור. זה לא אחד מהריחות הכי מעולים שיש??

לובשת: מכנסי טריקו נעימים כפיג'מה, אבל מסתובבת איתם כמעט כל היום.

עוקבת אחרי: קבוצת סורגות ברשת שמשתפות הדרכות והשראות.

שמה לב: שהמאמצים שלי להמעיט בצעקות משפיע באופן חיובי מאוד על התקשורת בין הבנות בבית.

יודעת: שהשנים האלה חולפות מהר. הנה הגדולה כבר כמעט בת 10.

לומדת: לשים את עצמי במקום הראשון לפעמים. קצת שכחתי את עצמי בשנים האחרונות ואני חוזרת ולומדת לעשות את זה שוב.

למשל לאכול טוב בחברה טובה

מרגישה: גאווה על שסיימתי את הפרויקט הראשון שלי! כל פעם שאני עוברת ליד החדר ורואה את השמיכה על המיטה, הלב גואה.
  

 

מעריצה: את הבנות שלי, כשהן מיישמות ידע חדש. למשל סריגה.

ממיינת: את המוץ. הרבה פעמים אני נותנת לעייפות ולשיגרה להשתלט על התגובות שלי, במקום להקשיב ללב ולאמת מאחורי הדברים.

קונה: קפסולות קפה של נספרסו. ההורים שלי יביאו איתם את המכונה. אדומה.

מקבלת: את זה שלפעמים גם אני טועה. אבל רק לפעמים.

מסמנת בספר: שקוראת לבנות. כרגע אנחנו בספר השני בסדרת הארי פוטר. יעל גם קוראת לבד והגיעה לספר הרביעי כבר.

לא אוהבת: שהאוטו במוסך. זה מגביל את התנועה וקצת מבאס כי דפקתי את הקרטר..

פותחת: חבילה חדשה של חלבה.

מצחקקת: באושר, כי "מצב האומה" חזרו לעונה שמינית! שיגעון..

מרגישה: את השמש החמה בגב שלי כשאני יושבת לסרוג על הספה הכתומה.

 
מנשנשת: קוראסונים. עם שוקולד וממרח חלבה. אוי ואבוי לי.
 
חושקת: ללכת לקולנוע לסרט של מבוגרים.
 
מייחלת: לשנ"צ.

עוזרת: לחברה טובה לתרגם מאמרים באנגלית.
 
שומעת: סדרת פודקאסטים בשם serial, שייך להפקה של This American Life. כל שבוע פרק חדש, מרתק.


עד כאן רשימת המלאי שלי לרגע זה בחיי שבשנת 2014.
הרשימה עבורכם נמצאת כאן למטה, והיא מהנה מאוד, נסו אותה!

נשיקות <3 עינת


עושה:

מבשלת:

שותה:

קוראת:
רוצה:
מסתכלת:
משחקת:
מחליטה:
מאחלת:
נהנית:
מחכה:
מעדיפה:
תוהה:
אוהבת:
מהרהרת:
חושבת על:
צופה:
מקווה:
מתפעלת:
זקוקה ל:
מריחה:
לובשת:
עוקבת אחרי:
שמה לב:
יודעת:
לומדת:
מרגישה:
מעריצה:
ממיינת:
קונה:
מקבלת:
מסמנת בספר:
לא אוהבת:
פותחת:
מצחקקת:
מרגישה:
מנשנשת:
חושקת: 
מייחלת:
עוזרת:
שומעת:
 
 

על הקשבה והשראה

"אולי נלך מחר למסעדה?" שאלתי בקול שאני מקווה שנשמע לא נואש מדי, אבל מלא בכוונה אמיתית לקצת מנוחה מהטירוף ששרר אצלנו בבית לאחרונה.
"נראה" ענה האיש, ובכך סתם את הגולל.
אנחנו מתרגלים הקשבה. הקשבה זה חשוב, לא רק למקשיב אלא גם למוקשב. לא רק לשמוע מה נאמר, אלא ממש להקשיב. עם הלב והרצון.
לשאלה אם בא לך לצאת למסעדה מחר יש 2 תשובות אפשריות - הראשונה "כן, בטח!", אינה משתמעת לשני צדדים, והכוונה היא שמחר יוצאים בערב, לבושים חגיגית, לאחר שנחנו צהריים והתקלחנו והתבשמנו והתלבשנו ממיטב מחלפותינו ואפילו הצטבענו מעט.
השניה "נראה". נראה מה? מתי אנחנו חוזרים הביתה מהעבודה? מה יש לאכול בבית? נראה אם מתחשק לנו בכלל? בקיצור, לא. כי ההיפך מכן, זה לא.
ולכן, קמתי בשישי בבוקר, התארגנתי ויצאתי למסע קניות מזורז שנועד למלא את המקרר (כי אי אפשר להכין ארוחת שישי בלי מלפפון ועגבניה..). המקרר חדש, אך לא נכנס דרך הדלת ולכן נמצא בסלון. אמנם מקרר יפה מאוד, כסוף 2 דלתות. קלאסי! אבל די צפוף לנו בסלון...אז מאוד שמחתי כשהגיע הטכנאי ופירק אותו לגורמים ודחס אותו דרך הדלת. הזאטוטה ניצלה את המקרר הפרוץ וניכסה לה "שלוק" קפוא. יש לציין שהיא נתנה אחד גם לטכנאי.
בין לבין, אני הכנתי פרגית ממולאת בפלפל קלוי, עוף ממולא בבשר וצנוברים, דג בנייר כסף עם עגבניה ובצל ירוק, גבעטש (המבטא פולני אבל התיבול העיקרי הוא כורכום) וסלט ירקות. בנוסף גם אפיתי חלות, קובנה לשבת וקוראסונים. איך אומרת בכורתי? בקטנה...
כשנכנס בח"לי בערב עם א' ב' וג' (לא מיספור אוטומטי! שמותיהם באמת נפתחים בא' ב' וג'), הוא שאל אותם אם יש מסעדה טובה יותר מזו של אשתו.
האמת, מחמיא. אבל גם לי בא לפעמים ללכת למסעדה...

 

את החמוד הזה מצאנו השבוע בגן השעשועים. "אמא, הוא רעיל! אל תגעי!" זעקה לעברי הסנביץ' האחראית. "טוב," עניתי, "אז אצלם בלי ידיים".



 

השבוע נחתה בשכונה ו', אשתו של א'. הבנות הנרגשות ניגשות אליה מדי יום ביומו לקבלה בהכנסת אורחים מעוררת הערכה. הם כל כך התרגשו מהעובדה שיש קרוב לביתם בית כמעט ישראלי (ו' היא אזרחית אמריקאית במקור) שניתן לבקרו מדי יום ולהרגיש בבית, שיומיים לאחר הנחיתה הן ארזו מזוודות ובהחלטה נחושה להעביר שם את הלילה יצאו מן הבית. במזל תפסתי אותן בדרך והפצרתי בהן לחכות עוד כמה ימים, עד שהזוג הצעיר ימצא לפחות את המצעים שלו במזוודות שטרם נפרקו...

 

המזוודה הזו ארזה את עצמה...

 יתרון גדול לכך שיש בית נוסף בשכונה שמארח את בנותיי, בצירוף עונה גשומה משגעת שמאלצת אותם להתעכב יותר מהמתוכנן, הוא שפתע פתאום מצאתי את עצמי נהנית מאחר צהריים שקט בבית.

תענוג..

 

 

ולסיום, לקראת ראש השנה, הנה כמה מהמשפטים שנתנו לי השראה השנה. אני מקווה שגם אתם תמצאו בהם קצת נחת.

 



החיבוקים שלך הם הבית שלי.
התמונה הזו היא שומר המסך בטלפון שלי, כך שכל פעם שאני מרימה את הטלפון (למשחק בעיקר..), אני מחבקת איזו ילדה.
לרוב זו אחת משלי.

תזכורת. תמידית. חבק יותר צעק פחות.
זה הולך טוב עם ההחלטה הכללית שלי להפסיק לצעוק השנה.
ושיהיה לי בהצלחה.

ואחרון חביב, במילון סריגה באה לפני עבודות הבית.
ותחשבו על זה...

 

נשיקות <3 עינת

 

ועוד דבר אחרון:  בשבוע האחרון, לאחר מאורעות הפיצה, צירפה בתי האמצעית לערימת הבובות שעל מיטתה גם דלי ורוד. היא טוענת שעוזרת לה לישון הידיעה, שקרוב קרוב אליה יש לה איפה להקיא...

תודה

לפני כשבוע הבחנתי בדאגה שהבנות מגלות סימני קיטור בתדירות גבוהה מן הרגיל. לכולנו יש זמנים כאלה, בהם נראה כאילו שום דבר לא הולך לנו לפי התוכנית, או כאילו כל העולם עושה לנו דווקא. ברגעים כאלה כל מה שאנחנו רוצים זה להתלונן, ולהפנות אצבע מאשימה כלפי העולם ושוכניו. ובנותיי, כצאצאיות גאות למין הפולני (ולא משנה כמה האחוז הוא מזערי, הגן הפולני שולט) יודעות לקטר יופי. אז זהו, שבדיוק ברגעים האלה, הייתי רוצה שידעו לראות גם את הטוב, ושידעו להעריך אותו.
ולכן, כל ערב, החלנו מתכנסים יחדיו וכל אחד אומר על מה היה רוצה להודות היום. אנחנו חושבים על הדברים הקטנים והגדולים שאנחנו רוצים להודות עליהם ופורקים! וכמה זה כיף לשמוע מהן תודות!

נפגשים בארוחת הערב ומודים

הנה מקבץ:

תודה על שאת אמא שלי (יעל מפרגנת מכל הלב ..ולא לחינם זו התודה שהכי מחממת לי את הלב)

 

איך אפשר להתעלם מכל המתיקות הזו??
אני נמסה בכל פעם מחדש <3

תודה על שיש לנו את יערה, כי היא כזו חמודה ומתוקה.

 

 

תודה על זה שסיימתי את התנור שלי (לעמית היה רעיון והיא הביאה אותו לביצוע מרהיב!)

 

אפילו חלון ווילון מעל התנור יש...

 

תודה על שיעל קיבלה חגורה צהובה בקראטה כי זה שימח אותה (עמית מודה)

תודה על ששיחקנו בחוץ והייתי שוערת בכדורגל. (המונדיאל משפיע על יעל, פירוט בהמשך)

 

תודה שלא ירד גשם ויכולנו לשחק עם החברים.

מקסים, נכון?

אנחנו הוספנו גם -

 

תודה על כך שחברה של יעל צחקה עליה כשנפלה, כי אז יכולתי לראות איך עמית מגנה על אחותה בחירוף נפש.

 

תודה לאמא שעוזרת לי לקום בבוקר (בח"לי...)

 

תודה לאישי שממשיך לאתגר אותי (לקום כל בוקר בארבע וחצי למשל...).

 

והאתגר האחרון - עיצוב המשרד שלו בחווה

תודה לעמית שעשתה כלים וליעל שעזרה לשכנה לנקות את הגינה וליערה שעזרה לי בגינה (!), וכל זה מרצונן, מבלי שהתבקשו לכך.

 

תודה לצחי שנתן לי את הרעיון הנפלא לבנות משגרי מרשמלו

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תודה לוטרינרית שעזרה לדולסה לה גורדה לגלות את מינה ולהבין שבעצם הוא חיים. או דולסה אל גורדו.

 

תודה על ארוחות ערב משותפות

 

במיוחד כאלה שמחכות לבשר שבח"לי מינגל כרגע...

 



תודה לחמותי על שלימדה אותי להכין קובה סלק.
בח"לי ליקק את האצבעות!

 

מפגש התודות הזה ממלא אותי בשמחה כל ערב, וממשיך לתדלק אותי גם במהלך היום. אני מחפשת את המקומות עליהם אני רוצה להודות. את האנשים שעשו לי טוב, ואת אלה שעשו לי רע - כי מהרע גם צומח טוב. ומלבד הרצון שלי ללמד את הבנות להעריך את הטוב, אני מרגישה שגם אני מתרגלת פה דרך חיים.

נשיקות <3 עינת

ועוד משהו קטן: במסגרת חגיגות המונדיאל, בכל צומת מתנפנפות להן חולצות בשלל צבעים של קבוצות הנבחרות, ורוכלים מציעים שלל תחפושות ודגלים ועוגיות דגלים. גם יעל נכנסה לרוח הספורט וביקשה חולצה. "של מי?" שאלתי. "של ארר..." מלמלה הבכורה שלי "ארג..ארנג..ארטנגי...של ברזיל!"