רשימת מלאי #4 2014

קצת קשה להאמין, אבל כמעט שנה שלמה עברה מאז שהתחלתי להשתפך מעל גבי הרשת ולהקל בכך ולו במעט על בח"לי, שאחרת היה צריך להקשיב לי מפטפטת ללא סוף. זה לא שאני כבר לא מפטפטת לכיוונו, זה פשוט שעכשיו אני לא נעלבת כשהוא לא מקשיב כי יש לי עוד זוג אוזניים בצד השני. אתם!

ושוב הגיע הרגע הזה, שבו אני עוצרת הכל ומסתכלת על ההווה המיידי, על היומיום ועל עצמי, ובוחנת אותם מקרוב, וכמה זה מתאים שאת רשימת המלאי הזו אני עושה כל כך קרוב לסוף השנה האזרחית! אם בא לכם, כמוני, להביט אחורה גם ולקרוא איך הכל התחיל, אפשר להתחיל כאן.
את רשימת המלאי הבאה נערוך ב2015. התרגשות!
לפני שמתחילים, בסוף הרשימה שלי תמצאו רשימה חדשה נקייה, אותה תוכלו להעתיק ולהשתמש בה אם תרצו, רק אל תשכחו לשתף. יאללה, מתחילים...



עושה: כריות נוי. לקחתי כמה כריות רגילות, חציתי לשתיים ותפרתי אותן לגודל כריות נוי (טוב, לא אני ממש, התופרת. עדיין אין לי מכונת תפירה..). עכשיו אני יוצרת עבורן כיסויים סרוגים.

מבשלת: מרק עדשים ירוקים סמיך ונהדר. הטמפרטורות ירדו כאן במעט וזה נפלא לשבת עם כוס מרק באמצע היום ולהתחמם.

 

שותה: מיץ ג'מייקה, או חמייקה, או היביסקוס. אחד מהמשקאות הפופולריים בגואטמלה זה מיץ מחליטת פרחי היביסקוס. לא רע בכלל.

 

קוראת: שום דבר חדש. עוד פעם סטיבן קינג, עוד פעם דאגלס אדמס. אחד במיטה השני בשירותים.

רוצה: שיעבור החודש הזה בקלילות ובמהירות. ב-10 לינואר ההורים שלי באים לביקור ואני ממש נרגשת.

מסתכלת: על השמיים הנפלאים של גואטמלה. מרחב עצום לבן כחול שמשתנה תדירות בין עונה לעונה ובמהלך היום ואפילו בין אזור לאזור.

משחקת: עם הכלבה החדשה שבח"לי הביא הביתה! קוראים לה חדווה, נעים להכיר.

מחליטה: אילו רהיטים לקנות לבית האירוח בשכונה שלי. הוא נועד לעובדי החברה שמגיעים במהלך השנה לעזור בתחומים שונים.

מאחלת: חג מולד שמח וחנוכה שמח ופליז נאוידאד (feliz navidad), שזה שנה טובה. לכולם.

נהנית: לשמוע את הבנות משוחחות בספרדית. אם יש משהו חיובי ברעיון הרילוקיישן (ויש כמה כאלה), אז זו השפה הנרכשת והביטחון לדבר בה.

מחכה: ל-10 לינואר, כבר אמרתי?

מעדיפה: הפעם לטוס לטיקאל ולא לנסוע לשם ברכב, כי הכבישים בגואטמלה פשוט גרועים. מאוד.

תוהה: אם המדינה שנחזור אליה בעוד כמה שנים תהיה כמו זו שיצאנו ממנה. ההרגשה הכוללת היא שמדינת ישראל עוברת שינוי, אבל כך גם אנחנו. הגיע הזמן להתבגר, לא?!

אוהבת: את השמיכה שסרגתי. עבדתי עליה חמישה חודשים, היא לא מושלמת ויש לי עוד הרבה ללמוד, אבל התוצאה מקסימה בעיניי ואני ממש שמחה בה.

 













מהרהרת: מה לעשות היום. יש לנו זוג מבקרים צעירים בבית והבטחתי לבנות ללכת לעיר השלג בבירה, אז אולי זה..



מגלשת קרח במרכז העיר
























חושבת על: מתנות לחנוכה ולכריסמס.

בינתיים סרגתי קצת כוכבים לקישוט העץ

צופה: בקלאסיקות קולנועיות עם הבנות שלי - שכחו אותי בבית, המספריים של אדוארד, משפחת אדמס.

מקווה: שתיפסק הרוח במהרה ושאין לנו פנצ'ר בבריכה.

מתפעלת: מהאורות סביב. המדינה מתקשטת לכבוד חג המולד והכל נורא שמח וצבעוני. ומהשמחה והחגיגיות סביב.

בחגיגה הזו פגשנו במקרה, חבורת
נגני בית ספר באמצע הרחוב



















זקוקה ל: עוד שעתיים ביום. ושאשאר בהם ערה כי אני רוצה להספיק יותר ונרדמת.

מריחה: ריח של גור. זה לא אחד מהריחות הכי מעולים שיש??

לובשת: מכנסי טריקו נעימים כפיג'מה, אבל מסתובבת איתם כמעט כל היום.

עוקבת אחרי: קבוצת סורגות ברשת שמשתפות הדרכות והשראות.

שמה לב: שהמאמצים שלי להמעיט בצעקות משפיע באופן חיובי מאוד על התקשורת בין הבנות בבית.

יודעת: שהשנים האלה חולפות מהר. הנה הגדולה כבר כמעט בת 10.

לומדת: לשים את עצמי במקום הראשון לפעמים. קצת שכחתי את עצמי בשנים האחרונות ואני חוזרת ולומדת לעשות את זה שוב.

למשל לאכול טוב בחברה טובה

מרגישה: גאווה על שסיימתי את הפרויקט הראשון שלי! כל פעם שאני עוברת ליד החדר ורואה את השמיכה על המיטה, הלב גואה.
  

 

מעריצה: את הבנות שלי, כשהן מיישמות ידע חדש. למשל סריגה.

ממיינת: את המוץ. הרבה פעמים אני נותנת לעייפות ולשיגרה להשתלט על התגובות שלי, במקום להקשיב ללב ולאמת מאחורי הדברים.

קונה: קפסולות קפה של נספרסו. ההורים שלי יביאו איתם את המכונה. אדומה.

מקבלת: את זה שלפעמים גם אני טועה. אבל רק לפעמים.

מסמנת בספר: שקוראת לבנות. כרגע אנחנו בספר השני בסדרת הארי פוטר. יעל גם קוראת לבד והגיעה לספר הרביעי כבר.

לא אוהבת: שהאוטו במוסך. זה מגביל את התנועה וקצת מבאס כי דפקתי את הקרטר..

פותחת: חבילה חדשה של חלבה.

מצחקקת: באושר, כי "מצב האומה" חזרו לעונה שמינית! שיגעון..

מרגישה: את השמש החמה בגב שלי כשאני יושבת לסרוג על הספה הכתומה.

 
מנשנשת: קוראסונים. עם שוקולד וממרח חלבה. אוי ואבוי לי.
 
חושקת: ללכת לקולנוע לסרט של מבוגרים.
 
מייחלת: לשנ"צ.

עוזרת: לחברה טובה לתרגם מאמרים באנגלית.
 
שומעת: סדרת פודקאסטים בשם serial, שייך להפקה של This American Life. כל שבוע פרק חדש, מרתק.


עד כאן רשימת המלאי שלי לרגע זה בחיי שבשנת 2014.
הרשימה עבורכם נמצאת כאן למטה, והיא מהנה מאוד, נסו אותה!

נשיקות <3 עינת


עושה:

מבשלת:

שותה:

קוראת:
רוצה:
מסתכלת:
משחקת:
מחליטה:
מאחלת:
נהנית:
מחכה:
מעדיפה:
תוהה:
אוהבת:
מהרהרת:
חושבת על:
צופה:
מקווה:
מתפעלת:
זקוקה ל:
מריחה:
לובשת:
עוקבת אחרי:
שמה לב:
יודעת:
לומדת:
מרגישה:
מעריצה:
ממיינת:
קונה:
מקבלת:
מסמנת בספר:
לא אוהבת:
פותחת:
מצחקקת:
מרגישה:
מנשנשת:
חושקת: 
מייחלת:
עוזרת:
שומעת:
 
 

הדרכה קולאז' פרחים

הרוחות מתחדשות גם בגואטמלה והעונות מתחלפות.
את העונה הגשומה והחמה (קיץ?) מחליפה עונה קרה ויבשה, יחסית.
סוף סוף רואים כוכבים בלילות ולא מסך עננים מכביד, והשמש זורחת מרבית שעות היום, גם אם היא לא מצליחה לחמם את המים בבריכה שהבנות ניפחו (פפחחחח...הבנות!! נגמר לי האוויר מהבריכה הזו!) כי הרוח הקרה מסיעה את הקרניים החמות הרחק מכאן. כנראה שזה חורף. הטמפרטורות צונחות למינימום של 14 מעלות צלזיוס והימים בהירים בהירים. תענוג צרוף! חבל רק שאת כל הסוודרים שלי השארתי בארץ, כי מי חשב שיהיה כזה קר בחורף בגואטמלה אחרי הקור של ערד?? טוב. אל תתפלאו לשמוע אם בחורף הבא נקנה קמין לחמם את הבית, כי הגוף מתרגל לכל סוגי מזג האוויר, גם המגוחכים ביותר.

מה שכן, הצמחים סביב מתנהגים כאילו האביב הגיע, והכל פורח וצבעוני סביב הבית שלנו, מה שמיד דירבן אותי למהר ולקטוף כמה חופנים כדי ליצור לנו תמונת קולאז' פורחת. את הרעיון לקחתי משיטוט באינטרנט, ששלח אותי לנבור בחנויות יצירה ולקנות טפט שקוף אותו הנחנו על השולחן הפוך (ונעזרנו בנייר דבק להדביק אותו שלא יזוז בכל מגע של שרוול תועה).

הבנות עם הטפטים וערימת הפרחים

במרכז השולחן שמנו את צלחת הפרחים הקטופים והקטומים, כולל כמה עלים בשביל הירוק והבנות החלו להדביק. עמית הניחה פרח פרח בתוך מסגרות של כוכב שציירתי לה לפני כן על הטפט, יעל פירקה עלי כותרת ואבקנים והוסיפה מרקמים וגוונים, ויערה לקחה חפותה והעמיסה. כמובן שעלתה קול זעקה "היא גומרת לנו את כל הפרחים!" אבל מיד אחרי שסיימה את העבודה המאומצת, ירדה מהשולחן והניחה לי להוריד קצת מהמעמסה ולהחזיר קצת פרחים למרכז השולחן.

אחד אחד, בתשומת לב רבה.
רואים את הכוכבים למטה? אותם ציירתי לפני שהורדתי את הדבק.

הטפט של יערה לפני שלב החפותה

איזה פרח לשים עכשיו?
אני יודעת! את כולם!

כשסיימו להדביק, גזרנו פיסת טפט באותו הגודל והדבקנו את שתי הפיסות אחת לשניה, משתדלות להדביק בכל אותם החרכים שנותרו סביב לפרחים.

יעל מדביקה את היצירה של יערה אחרי שדיללנו קצת..

כדי להדביק את 2 הפיסות כמו שצריך השתמשנו במסקינג-טייפ כסוף כדי למסגר את התמונה, חוררנו עם מחורר משרדי ותלינו בחוץ שיתפוס את קרני השמש. חוץ מעמית. עמית הדביקה את שלה על החלון מעל מיטתה כדי שתוכל לקום בבוקר ולראות את הפריחה כל יום.

 

התוצאה מקסימה בעיניי, ועכשיו רק נותרת השאלה כמה זמן ייקח עד שהפרחים יירקבו שם בפנים :-)

נשיקות <3 עינת

ועוד משהו אחרון: היום בערב מופיעה עמית, בתי האמצעית במופע הבלט הראשון שלה. כפי שכבר ציינתי בעבר, הגואטמלים מאוד אוהבים ארועים מתוכננים היטב וביעילות ומזה שבוע שאנו מטיילות מדי יום לאודיטוריום כדי לשים את הילדה ל3 שעות של חזרות. היום מתוכנן לנו ביקור בסלון היופי, מניקור, תסרוקת בלרינה מקצועית ואיפור קל ואז שעתיים המתנה מורטת עצבים. מחר אני מכינה לה גולגול לבד! 

רשימת מלאי #3 2014

אהלן! מניש? אני יודעת שמניש זה די מיושן, אבל היה לי פעם חייל שנהג לומר "תיסלם" בכל פעם שרצה לפרגן/לשבח, אז אם לו מותר, אז גם לי! מניש לוקח!

אז מניש?

הבנתי פתע פתאום שכבר עבר די הרבה זמן מאז רשימת המלאי האחרונה. וואו! אנחנו כבר בספטמבר! בכל מקרה, הגיע הזמן לרענן מדפים. מה גם שחודש אלול הגיע השבוע, וזהו חודש מצוין לניקוי נפש, התבוננות פנימה והערכה מחדש.

אז הנה זה בא...

עושה: שמיכת "ימים שמחים" בניצוחה המרהיב של זלנה מ-zooty owl . את השמיכה אני סורגת במקביל יחד עם עוד כמה נשים נפלאות מרחבי הרשת העולמית הרחבה, וכולנו משתפות את ההתקדמות שלנו אצל זלנה באתר. הריבוע הרביעי שלי כבר גמור ואני מחכה למס' 5..

 מבשלת: מתכונים שלא ניסיתי קודם. כמו שקשוקת תרד. המתכון הוא בהשראת ניקיB המופלאה, שנתנה לי השראה עם הרבה מתכונים אחרים. אחד מהם הוא הקציצות האפויות..

 

שותה: קפה. עדיין מחפשים את הקפה המושלם. כרגע שותים קפה שנקרא דיסלדורף אבל מיוצר בגואטמלה. אה! ומצאנו את אחד משדות הקפה של סטארבאקס! נכון שזה מגניב?

קוראת: שוב את הסדרה של ג'ורג' מרטין, שיר על אש וקרח (זו שנתנה את ההשראה לסדרת הטלויזיה הנפלאה "משחקי הכס").

 

רוצה: לשמוע בשורות טובות. ולחבק ולנחם אנשים אהובים שכרגע עצוב להם.

מסתכלת: בהנאה על הבנות הבוגרות והמקסימות שלי מוצאות להן רגעים של שקט בין דפי הספרים.

 

משחקת: יותר מדי בטלפון. ממש יותר מדי. עד כדי מדי שהזאטוטה כבר אומרת לי - "אמא, בואירגע..לא אפון!" (או בתרגום חופשי - אמא, בואי רגע, לא טלפון!)

אמא! בואי תראי נמלים/מרבה רגליים/שרשור/חיפושית/כל שרץ זוחל אחר שמעורר בי פלצות

מחליטה: לעבוד על עצמי. זה באמת כבר מוגזם, והבטחתי לעצמי יותר מפעם אחת, אבל אם לא אתחיל להפעיל את השרירים, אצטרך מישהו שיסחב אותם בשבילי.

מאחלת: שנה טובה לכוווווווווולם!

נהנית: לראות את הזאטוטה מתנסה לראשונה בצבעי ידיים. גם הכסא נצבע והשולחן וקצת מהרצפה, אבל התוצאה היא הנאה גרידא.


מחכה: לחברים טובים שיבואו בראש השנה לטייל איתנו בגואטמלה, והפעם - בח"לי מצטרף!! שווה לחכות <3

מעדיפה: לא לצעוק. אפילו הצטרפתי לקבוצה בפייסבוק של נשים (בעיקר אבל לא רק) שמחזקות אחת את השניה בתחום הזה. הבנות שלי הצטרפו אליי ואנחנו ממש משתדלות.

תוהה: האם יהיה קפה עם חברה סוף סוף? אשתו של אסף, שעובד עם בח"לי, מצטרפת אליו ביום שבת הקרוב והם עוברים לגור לידינו. *התרגשות..*

אוהבת: את הגינה שלי. צוות ההנהלה במשרד של בח"לי עומד במילתו ושולח לי (כמעט) בכל הזדמנות פרחים חדשים. אז יש לי פריחה ורודה וסגולה וכתום ניאון ולבנה ואדומה וצהובה. לצאת החוצה לגינה הפורחת שלי ממלא את ליבי בשיר בכל פעם מחדש.



אפילו גינת הירק פורחת!

 
מהרהרת: בצב המים היחיד שנשאר. הוא נראה לי בודד משהו, ואולי זו הסיבה שהוא בקושי מוציא את ראשו מתחת למדרגה שלו...

חושבת על: המלחמה שהיתה ותהיה בארץ. על כך שבנותיי לא יודעות איך נראה יירוט ושאף ילד לא צריך לדעת את זה. אני שמחה שאנחנו פה, רחוקים פיזית, אבל הלב עדיין שם, בישראל.

צופה: ביותר מדי סרטוני דרדסים. הזאטוטה כבר החלה לשיר בבית דם-די-דם-דם.

מקווה: שהשנה הבאה תהיה רגועה יותר לכולם, מלאה רק בשיר וצחוק, אמן.

מתפעלת: מרעמים וברקים. העונה הגשומה מכה בנו בכל חוזקה בשבועיים האחרונים ופלאי העולם שניתכים פה הם בהחלט מעוררי התפעלות.

זקוקה ל: מוטיבציה. להתעמל.
 
מריחה: כלבה רטובה. הכהבלה שוב החליטה שלא נאה לה להיכנס למלונה שלה במהלכו של גשם זלעפות, אלא להישאר בחוץ, בחושך ולהירטב. פולניה כבר אמרנו?

לובשת: שוב ושוב את אותם הבגדים. גם כי הם נוחים, וגם כי הרבה זמן לא קניתי לעצמי בגד חדש..

בינתיים אני מתמוגגת עם החולצות החדשות שקניתי לבנות לכבוד ראש השנה

עוקבת אחרי: זלנה, ומל, ולוסי המדהימה.

שמה לב: שהבנות שלי לומדות ממני הכל. גם את הטוב אבל גם את הרע. זה קצת מחשיש, לא?...

יודעת: שאני צריכה לעבוד על עצמי כל יום כדי שהרע שהן לומדות יהיה מזערי.

לומדת: איך לעשות את זה...
 
מרגישה: אהובה.
 
מעריצה: נשים, נקודה פסיק.
 
ממיינת: בין התגובות שלי למצבים ואמירות, לבין האמת שמאחורי האמירות האלה. לפעמים אנחנו מגיבים לפני ששמענו עד הסוף והתגובה שלנו היא מאוד לא לעניין. אפשר להגיד שאני ממיינת את הרציונל מהאמוציונל וזו עבודה לא פשוטה.

קונה: בדים בשוק המרכזי בשביל הריהוט במשרד של בח"לי ונהנית מהצבע שאני רואה בדרך.

מקבלת: תגובות נפלאות מקוראים של הבלוג שלי. תודה לכם! אל תפסיקו :-)

מסמנת בספר: שכבר קראתי את הדמויות שאהבתי ואינם.

לא אוהבת: שהבנות קמות בבוקר במצב רוח. זה קצת מחרבן גם לי את מצב הרוח.

פותחת: שקית חדשה של שמרים היום. בא לי לעשות קרואסוני שוקולד...

מצחקקת: כשהזאטוטה זורקת עצמה על הרצפה בהתקף גיל שנתיים. אני יודעת שצחקוק אולי הוא לא התגובה המתאימה, אבל התיאטריליות המוגזמת שבה הכל נעשה פשוט מצחיקה אותי. מאוד.

מנשנשת: עוגיות שוקולד צ'יפס וM&M שהבנות הכינו השבוע.

חושקת: בעוגת גבינה של אמא שלי. אבל שאמא שלי תעשה אותה ותשב איתי על קפה ועוגה. כזה.

מייחלת: לחופשה בתאילנד בפסח. מדברים על זה בינתיים..

עוזרת: לאסף וורה להיכנס לביתם החדש בצורה הכי חלקה שיכולה להיות. אני זוכרת איך זה להיכנס לבית חדש, במדינה חדשה, והייתי רוצה להקל עליהם.

שומעת: ספר. לא חשבתי שאעשה זאת אי פעם אבל זה די מדליק. "כשף השער" של אורסון סקוט קארד שאהוב עליי במיוחד. רכשתי (בחינם) 30 ימי נסיון דרך אמזון ובזמן שאני סורגת/משחקת בטלפון אני שומעת סיפור. מגניב למדיי. 

 

זהו. תם ונשלם הדין וחשבון לשנה זו עבורי. בא לכם גם? אל תהססו! אני מצרפת עבורכם את הרשימה פה למטה, אתם מוזמנים להעתיק ולהשתמש כאוות נפשכם, ואם מתחשק לכם - אתם יכולים גם לשתף אותי.

עושה:

מבשלת:

שותה:

קוראת:
רוצה:
מסתכלת:
משחקת:
מחליטה:
מאחלת:
נהנית:
מחכה:
מעדיפה:
תוהה:
אוהבת:
מהרהרת:
חושבת על:
צופה:
מקווה:
מתפעלת:
זקוקה ל:
מריחה:
לובשת:
עוקבת אחרי:
שמה לב:
יודעת:
לומדת:
מרגישה:
מעריצה:
ממיינת:
קונה:
מקבלת:
מסמנת בספר:
לא אוהבת:
פותחת:
מצחקקת:
מרגישה:
מנשנשת:
חושקת: 
מייחלת:
עוזרת:
שומעת:

נשיקות וברכות חמות <3 עינת
 

יומיום צבעוני

היום יצאנו לטייל.
וכשאני אומרת "יצאנו" אני מתכוונת אליי, לבתי האמצעית, לבתי הזאטוטה, לכלבה ולארנבון אחד.
חלוקת התפקידים היא מאוד פשוטה - אני אוחזת בכהבלה (שכיאה לאהבלותה לא מפסיקה להסתובב סביבי כסביב חומות יריחו, מחכה שאני אפול), הזאטוטה אוחזת בארנבון והפרימדונה אוחזת בחצאיתה. לא עברו 20 מטר, וכבר קפץ לו הארנבון מבין ידיה הזאטוטיות של הכוכבת, וברח לו מתחת למכונית חונה. יצא המקרה, ומכונית זו חנתה מול ביתם של משפחה מרובת כלבלבים נבחנים ומכוניות חונות. במשך 15 דקות הבאות, מצאתי את עצמי מנסה לכוון את הפרימדונה באיזה יד לאחוז בחצאית כדי שתהיה לה יד פנויה לתפוס את הארנבון, ובינתיים לכוון את הכהבלה שתבריח את הארנבון לכיוון הפרימדונה (והרי רועים גרמניים יכולים לשמש גם ככלבי ציד, לא?). לא עזרה העובדה שהזאטוטה גם הסתובבה סביב הארנבון בנסיונות עקר לתפוס אותו, כי בכל פעם שהיא התקרבה אליו בזעקות גיל הוא ברח לצד השני. כאן ממש התגלה רוחב ליבם של הגואטמלים, ששלושה מהם, אשר עובדים בבנייה בשכונתי, החליטו חוץ מלצחקק על חשבונינו גם להישכב על הכביש סביב האוטו החונה ובמאמצים משותפים תפסו את הארנבון השובב.
הטיול לא נגמר בזה, דרך אגב. הוא נגמר רק אחרי שהגענו לגן השעשועים וחשפנו את הארנבון ליתרונותיה של הנדנדה.

מהנופים הנשקפים בזמן טיול בשכונה

ואז אני מגיעה הביתה והנפש מתמלאה ממראה הפריחה בגינה שלי.

וזה מה שעושות הבנות אחרי טיול מתיש כזה...


 הייתי עסוקה בימים האחרונים ביצירה. לפני כמה שנים, כשהתחלתי לרקום וליצור בחוט ומחט, בח"לי ייעץ לי לארגן את כלי היצירה שלי כמו בארגז כלים, שיהיה לי נוח. ובאמת יצרתי לי ארנק למחטים ולסיכות ולחוטים. היום, כשהתחלתי לסרוג, הארנקון לא מספיק גדול (...) ולכן סרגתי תיק לחוטי הצמר. הוא יצא גדול מדי לטעמי, אבל צבעוני ושמח ומאוד שימושי. מה דעתכם?

עכשיו נחים בתיק החוטים של הפרויקט האחרון, יחד עם כל החלקים שיתחברו בסוף ליצירת מופת. למי שרוצה לדעת מה זה - שימתין בסבלנות.

הצצה לתחילת הפרויקט הבא

עמיתי יצרה שרשרת צמר לעצמה, אליה חיברנו פרח ססגוני בעיצובה. היא מאוד מרוצה ממנה, כפי שניתן לראות בתמונה.








ברשימה האחרונה שלי סיפרתי לכם על הדלי והפיילה בימות השמש הנעימים, והשמטתי פעילות משגעת שקדמה להם - פעילות שק האשפה...
הכל התחיל בשיטוט יומיומי באינטרנט, שם קיבלתי את הרעיון להכין מזרן מים משקית ניילון. הרעיון היה להשתמש ביריעת פלסטיק אדירה, שלא היתה לי, ולכן התפשרתי בשקיות זבל אותם אטמנו כמעט עד הסוף עם מסקינגטייפ, מילאנו במים וסגרנו סופית. התוצאה - כריות מים קרירות, שאחרי כמה קפיצות נקרעו והחלו להשפריץ מים. להזדמנות הזו בנותיי חיכו והחלו להשפריץ אחת על השניה ולשפוך על עצמן שקיות מים אדירות. היו אלה 30 דקות של תענוג והנאה צרופה עבורן, ולראות אותן מתגלגלות על הדשא וקופצות על שקיות האשפה היה ממש מגניב גם עבורי...


מתגלגלות
 

והתמונות לפניכם!


קופצות





רטובות...

 

לפעם הבאה כבר קניתי שקיות אשפה גדולות יותר...


ורגע אחד לפני הסוף - הבנות מגלות סולידריות לבני הדודים שלהם בארץ, שגרים באור-הנר. למי שלא מכיר, קיבוץ אור הנר הוא קיבוץ בשער הנגב, פאתי עזה, שמורכב ברובו מעולים מארגנטינה. מה שאומר - שאתמול, ערב שידור גמר המונדיאל, יצאנו ורכשנו חולצות תואמות כדי לעודד את בני הדודים המופגזים ולהחזיק אצבעות לקבוצה המועדפת. יאללה, מסי, תן בגול!



נשיקות <3 עינת


ועוד דבר אחד אחרון; חלקכם הפולני אולי זוכר את הרגשת החמיצות - גם מאכזבה וגם פיזית - של הביס המיוחל מאבטיח אדום, שהתגלה כאבטיח מוחמץ.
השבוע שיחזרתי את הרגע כשטעמתי לראשונה קרטיב אהוב בגואטמלה - מנגו ירוק. עם תבלין מלוח. איכסה. יעל שאלה למה אני מתעקשת לאכול קרטיב בטעם נזלת...