פורים היום!!

"המסיבה מתחילה בחמש!", קראתי לבנות. "בואו להתאפר!".
"מתי יוצאים?" שאל בח"לי. 
"ארבע וחצי," עניתי. "מקסימום רבע לחמש, לא נורא אם נאחר קצת".

כולנו היינו מקולחים בזמן, לבושים בתחפושות המושקעות שלנו בזמן, מאופרים בזמן ואפילו יצאנו בזמן (שזה חמש ורבע). הדרך היתה ריקה לגמרי בזכות הסמנה סנטה, השבוע הקדוש, שבו כל תושבי המדינה הנוצרים (שזה כולם חוץ ממי שהגיע למסיבה) נסעו לטייל בחו"ל, או באנטיגואה, או בכל מקום אחר שהוא לא העיר. תוך 25 דקות הגענו למרכז היהודי, מתפללים לעצמנו שנמצא חניה, כי אנחנו בחצי שעה איחור.

אבל כשירדנו במורד הביש לכיוון החניה המקורה, וראינו שמלבדנו נמצאים בה 2 רכבים בלבד, החלטתי שאולי כדאי שאבדוק שוב את ההזמנה.

"בח"לי..." ציינתי בחיל ורעד. "..נראה לי שהגענו שעה לפני הזמן."

"לא נורא," הוא ציין בתמורה. "אני רגיל שאת עושה לנו פדיחות".

************************************************

ועכשיו נעבור לסיבה האמיתית שהתכנסנו אליה היום - למה התחפשתי??

כולכם בוודאי זוכרים שבשבוע שעבר נחרדתי לגלות שאני לא יודעת למה אתחפש, ואז היתה לי הארה! כיפה אדומה!!

יש לי כיפה אדומה שתפרתי לעצמי לפני עידן ועידנים, ולפני יומיים הגיעו אליי סוף סוף המגפיים האדומים המ-ה-מ-מ-י-ם שלי, והכי כדאי לשלב ביניהם, ואי אפשר וונדר וומן כי את התחפושת הזו גל גדות כבר תפסה.

"אז אני אהיה הזאב??" שאל בח"לי, ואני קיפצצתי בעונג למשמע הידיעה המשמחת והלכתי לחפש לו זנב. אבל בטרם השלמתי את משימת הלבשת האוזניים הסתכלתי בו, וראיתי את מבט ה-פחחחחחח אליו הורגלתי, והחלטתי שהוא יהיה הצייד. צייד לא צריך תחפושת. הוא צריך רק להגיד שהוא צייד. ואת זה כבר דאגתי להגיד לכולם.

המסיבה עצמה היתה נחמדה מאוד, בעיקר כי הבנות זכו בפרס עבור התחפושות שלהן, שהיו 'הום מייד' כפי שיעל טרחה לציין בפני כולם.

אני חושבת שעזרה גם העובדה שכל שאר הילדים התחפשו לאסטרונאוט.

יעל תפרה לעצמה לגמרי לבד

סיפרנו לכולם שזו הנסיכה לאה,
אבל בעצם זו ריי. מסתבר.

אלזה הצטיידה באיפור

היפהפייה הנרדמת הצטיידה באקססוריז

למחרת התחפשנו שוב, ויצאנו למסיבת פורים בבית חב"ד. הפעם בלי הצייד, לכן הרשיתי לעצמי להשתמש לו באוזני הזאב, להגיד לכולם שאני זאב שהתחפש לכיפה אדומה, ולהרגיש נורא נורא מתוחכמת.

יש כיפה אדומה, יש סלסלה
מלאה מזון ושתיה, רק חסר זאב

אבל הכי חשוב - המגפיים!!

בסופו של דבר היה לנו חג מאוד כיף. התחפשנו, חגגנו עם חברים, זכינו בפרסים ובמתנות, ומאוד נהנינו. תודה לכל המארגנים :) נתראה בשנה הבאה?

נשיקות <3 עינת

ועוד משהו אחרון: זוכרים את הרשומה על הפטיפון? אז בשעה טובה ניגשנו לקחת את הפטיפון החדש, ואפילו קנינו שני תקליטים חדשים לאוסף - רדיוהד ורד הוט צ'ילי פפרס. מרגש :)

חג בלבן והדרכה

ושוב הגיע הזמן הזה של השנה; וכל הארץ נצבעת לבן, וגבינות נמכרות באריזות של קילו, וזרי פרחים על הראש הם שוב באופנה, והימים מתארכים ומתחממים, והים מזמין אל גליו את האומה, והגברים התגלחו. ימים יפים.

אני אוהבת את חג שבועות - אני אוהבת את הזיכרונות של חגי המים, כי שמחת בי השואבה וכאלה, אני אוהבת לערוך שולחן בלבן ולהכין פשטידות ופאי חצילים ופלטות גבינות מקושטות בשיבולים. אני אוהבת שמלות לבנות ואת הבנות לבנות וזרי פרחים על הראש (את זה אני אוהבת כל השנה אבל שששש...אל תגלו..).

 

אתם רואים אותי עם זר על הראש?
זה כי אני אוהבת, לא כי שבועות

 למרות כל האמור לעיל, נראה לי שבכל זאת קצת הזדקנתי. לא... אני יודעת... להזדקן זה בראש, ולא קשור ל25 שנותיי (פלוס), אבל השנה הרגשתי שקצת כבד לי הגבינות, וחג המים הוא נחמד כשאתה בן 12, ובמדינה בה אין גשמים טרופיים, וללבוש לבן זה לרווקות. או לאמהות של ילדים בני 10 ומעלה, אחרת תסיימי את היום עם שמלה בצבע חום, והכל בגובה המותן. על זרי הפרחים על הראש אני לא מוותרת, אבל כבר סיכמנו שזה לא קשור.

 

"טעים לי גלידה תות, חלבית.."

 ושלא תבינו אותי לא נכון! ברור שעמדתי וטרחתי יומיים במטבח, והכנתי פאי חצילים, ופאי פיצה, ופשטידות של ברוקולי ושל פטריות, וגביני"ציות, ופלטת גבינות ורק השיבולים היו חסרים, כי בכל זאת אנחנו בגואטמלה ולא בארץ הקודש. ואירחנו, ובירכנו, ולבשנו לבן. אפילו יצאנו בבוקר החג לכיוון בית חב"ד בעיר, כדי לשמוע את עשרת הדיברות וגם קצת עברית. הרי בכל זאת, לבנות שלי עוד אין זיכרונות של הקסם הזה.



וערכנו שולחן חג חגיגי עם מפיות רקומות בפרחים וסלסלות פרחים ופירות

שולחן חג בבית חב"ד, לשם המסורת.

את הבוקר שלאחר החג החלטתי לקחת ברוח חדשה. כי לא מתאים לי זיקנה, בכל זאת - 25! ונמרצת עד מאוד השכמתי והפכתי את שולחן העבודה של הבנות על הרצפה והתחלתי לסדר. אתם מבינים, לפני יומיים, בח"לי היקר שאל את הבנות אם יש להן תיקים שירצו לתרום למישהי מהעבודה שלו. הנפלאות שלי מיד רוקנו את תיקי בית הספר שלהן (אלה שחרשו איתן את הדומיניקנה, ואת ישראל ואת גואטמלה. תיקים ורדרדים על גלגלים), והעניקו אותן בשמחה. והיום עברנו על החוברות והצבעים והמדבקות, ותרמנו קצת ציוד בית ספר ויצירה (חחח...עאלק קצת! שקית זבל מלאה בכל טוב). וכשסיימנו לסדר, אירגנו לנו כלי אכסון נעימים לעין לטושים ולצבעים. מאוד פשוטים להכנה ומאוד יפים.
כבר הרבה זמן לא היתה לנו הדרכה, נכון? איזו התרגשות...

המצרכים הנדרשים - צמר בצבע שאהבתם (לא צריך הרבה, שאריות מתקבלות בשמחה, גם חוט שפגט טוב, למראה אותנטי)
מספריים
דבק
פחית שימורים ריקה ונקייה

לפני שנתחיל - הכינו את משטח העבודה, והניחו עליו שקית ניילון/מגש פלסטיק בשביל שלא יתלכלך מדבק.
אמרנו פשוט נכון? אז ככה - מירחו דבק לאורך פס הדבק המקורי של פחית השימורים (זה שהמדבקה היתה עליו), והתחילו ללפף את החוט סביב לפחית השימורים, הכי צפוף שאתם יכולים. כשתגיעו לסוף, גיזרו את החוט והדביקו שוב את 2 הקצוות שלו - זה שבהתחלה, וזה שבסוף.

אתם רואים את עמית? מדי פעם היא מצופפת את החוטים המלופפים

יעל מסיימת ומדביקה את קצה החוט לפחית

יערה שמחה בפחית שלה מאוד!

וככה זה נראה בסיום העבודה.
פשוט ויפה.

עד החג הבא, שיהיו לכם ימי חול שמחים <3 עינת

ועוד משהו אחרון: לא רק אני התקשיתי לעכל את החג הזה.
בח"לי כתב לכבודו חמשיר, אך אחסוך מכם אותו כי הוא סובב סביב יציאות המעיים שלנו. לא היה קל...