‏הצגת רשומות עם תוויות חינוך ביתי. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות חינוך ביתי. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 12 באוגוסט 2015

פוסט לימודי משהו



"אמא!" קוראת לי האמצעית "כמה זה 7 כפול 3?"
אני, שמאוד מעודדת חשיבת עצמאית ותרגילי חשבון, שלחתי אותה למצוא את התשובה בלוח הכפל שתלוי על הקיר בפינת האוכל. "21!!" לא איחרה התשובה להגיע.
יופי! נכון. ועכשיו, מה קרה שאת רוצה לדעת כמה זה 7 כפול 3 ברבע לשמונה בבוקר, עוד לפני השוקו?
"אה..זה פשוט שכשקמתי באמצע הלילה לעשות קקי, ולקחתי 3 פיסות נייר טואלט, וקיפלתי אותן 7 פעמים וחשבתי לעצמי כמה ריבועים זה יוצא ביחד..."

שיעור לחיים - ללמוד אפשר תמיד ומכל דבר.

למשל - מאז שצ'יקה הגיעה לחיינו, למדתי שתוכים אוהבים לשתות קפה, ושתוכים אוהבים להתקלח, ושלתוכי רטוב שמנפנף בכנפיים יש את אותו האפקט כמו לכלב רטוב שמתנער, ושלא סתם פיראטים מתהלכים עם תוכים על הכתף. מסתבר שזו נקודת מוצא טובה ואהובה על התוכים, וגם שככה קל להם להגיע לתכשיטים מזהב. שהם אוהבים מאוד. וש-אווה!! תוכי שמנסה לאכול לך את השרשרת כשהיא על הצוואר שלך זה כואב.

עוד למשל - למדתי שלא משנה כמה מדויקות ההוראות שלי, הילדה תעדיף לעשות את הדברים בדרכה שלה, גם אם זה אומר ליפול על התחת ולהיפצע, ושאני זו שאיאלץ לרוץ ברחוב בפיג'מה צועקת עד עמקי גרוני כדי לשכנע את הכהבלה לא לתקוף איזה שומר אומלל שבמקרה הלך שם (כהבלה ספציפית, כל ילדה).

למשל נוסף - למדתי שגם אם אחזור ואבקש לאסוף את הבגדים מהרצפה ולשים אותם בסל כביסה, עדיין אצטרך בבוקר לקום להתעמל אל מול זוג גרביים נשכחות (בדרך כלל של האיש, ובדרך כלל לא אכפת לי ממש, אלא אם כן הן ממש משומשות ועומדות בפני עצמן ואז יחד עם כל נשימה מתאמצת גם עולה ריח לא נעים).

למשל אחר - למדתי שאין מספיק שעות ביום. כאילו, ידעתי את זה גם קודם, אבל אני מופתעת לגלות בכל פעם מחדש, איך התוכניות שלי רבות, אך היום כלה. והנה ארגנתי לי ליד המיטה את כל מה שאני צריכה כדי לסרוג (למשל) איזה פרויקט נחשק בסוף היום אך אפעס! להירדם זה עדיף.

למשל קטן - שמחתי ללמוד איך להפעיל רדיו ישראלי בטלוויזיה שלי ולשמוע שירה עברית ברקע של יום. אמנם הבחירות שלי הן לרוב נוסטלגיות, אז אני לא ממש למדה משהו חדש, אבל הבנות שלי לומדות נוסטלגיה עברית.

למשל אחרון - למדתי שלפעמים כדאי רק לנוח. בלי לעשות הרבה כלום.
זה עושה מין ריסטארט למוח. ולנפש.
ואם כבר כלום, אז עדיף עם קפה ועוגת גבינה

נשיקות 3> עינת

ועוד משהו אחרון: אחרי מקלחת, התוכית מתעטשת. סתם, חשבתי שתרצו לדעת.
 

יום רביעי, 20 במאי 2015

יומיום ותרבות פורחת

בשבוע האחרון השתדלנו להיות נורא עסוקים. אתם מבינים, בח"לי היה בחו"ל וכדי שלא נשתגע, היינו חייבים להיות להעסיק את עצמנו (ברור לכם שאני מדברת על עצמי כאן, כן?)
אז מה עשינו?
 
 
יעל נרשמה למירוץ 5 ק"מ. השבוע היא החלה להתאמן.

התחלנו ללמוד דקדוק עברי.
עמית הטתה את השרש י.ש.ב. ונתנה ליעל לבדוק וההיפך.
יערה התאמנה בקראטה.
שבוע הבא היא מקבלת חגורה חדשה.
העברנו את הארנבים לחדר של אריה. בגלל שאריה מאוד שמחה לחברה, אבל כזו של ארנבים היא לאו דווקא לטובת הארנבים, אז העברנו את אריה למרפסת.
במקום שהיו הארנבים - שתלנו עץ וגינת פרחים.
את הרי הגעש פואגו ואקווה (אש ומים) בקושי ניתן לראות בזמן האחרון. הגשמים החזקים של הקיץ (מוזר, נכון?!) התחילו במלוא עוצמתם, ולעומתם הבקרים הם בהירים ונפלאים.
ביקרנו בשבוע האחרון במוזיאון ההיסטוריה של הטבע שצמוד לו נמצא הגן הבוטני. כמו שניתן לראות מהתמונה לעיל - עמית מאוד נהנתה מהחוויה.
הגן נפתח ב-1922, אבל השתילות החלו 50 שנה קודם.
בגן ניתן למצוא פסלים פזורים, מזרקות ושבילים חבויים בינות לירוק עד.

מאחר והגן נמצא באחריות אוניברסיטה, ישנם כל הזמן חידושים בגן, כמו הקיר הפורח הזה.
וכמו הקיר הזה. גם אני רוצה כזה קיר!
במוזיאון עצמו יש יותר חיות מפוחלצות מבכל מקום אחר במרכז אמריקה.
אז צילמתי פרפרים וג'וקים.
למביני דבר, הטוסט הזה מזכיר נשכחות.
למי שלא מבין מה ההתלהבות מטוסט עם ממרח שעועית שחורה (או פריחול, בשפת בני המקום), שידמיין טונה במקום פריחול ויקרא לזה אלרינה, והופ! הנה אני בשנות בחרותי, יושבת במוזה ומתבלת ברוטב מוזה.
הגינה שלי פורחת, ומכאן שהלב שלי שר.
בצבעים מלאי השראה - הרבה ורוד, הרבה סגול, כל הגינה בפריחה

אני מחזירה אתכם רגע כמה תמונות אחורה. זוכרים שסיפרתי לכם שהחלו הגשמים? אז הנה גם הטבע לטובתי, ואפילו להשקות את הגינה הנהדרת שלי אני לא צריכה...

אפילו הכהבלה נהנית מהגינה הפורחת ואוכלת דשא, העז.
חזרנו לשגרה! כבר גזרתי דוגמא לשמלה שלי וגזרתי את הבד, ואז עצרתי הכל ועזרתי לעמית לתפור בובה של טיגר.
 
 
נשיקות <3 עינת
 
ועוד משהו קטן: בזמן האחרון אנחנו רואים פרק אחרי פרק של סדרה מצוינת של סדרה בשם "היה היה פעם" (once upon a time)- גם אני וגם הבנות נהנות ממנה - יש בה מתח, יש בה נסיכות ויש בה קסם. מושלם!

יום חמישי, 28 באוגוסט 2014

זה לא פוסט על פיצה

מדי כמה שבועות נתקף מי ממשפחתי בוירוס קיבה פעיל.
*ספוילר* השורות הבאות עומדות קצת להגעיל חלק מכם*

בדרך כלל בח"לי בעל קיבת הנוצה (מה זה ההיפך מקיבת ברזל? קיבת נוזל? קיבת שמנת? נישאר עם קיבת נוצה לבינתיים..) הוא זה שמתחיל. מתעורר באמצע הלילה ומשלשל עצמו עד לאבדון.
אחריו מצטרפות הבנות - הזאטוטה ברגיל, עושה פיפי (גם לקקי גוש היא קוראת פיפי, העיקר שלא נמהר להחליף טיטול), האמצעית לוקחת איתה פח זבל ליד המיטה ומקיאה לבד, בחושך (...) והגדולה בוכה נחרצות כשהיא רכונה על האסלה ומחכה שאתעורר ואגיע כדי להחזיק לה את השיער (!!). למי שלא יודע, אני מאוד אוהבת את בנותיי, אבל אני גם מאוד אוהבת לישון ולכן הדילמה בין לקום לבכי קורע לב או לקום להקאה שקטה היא קשה מאוד בעיניי. כמובן שאני בסוף קמה לשתיהן, להרגיע את האחת, לשכנע את השניה לדחוף אצבע (זוכרים את זה?) ולהרדים את השלישית שהתעוררה מכל המהומה.
השבוע הסצינריו חזר לאחר ביקור במסעדת פיצה שנחשבת מהטובות באזורנו. זאת הפעם השלישית שלנו. בפעם הראשונה היה טעים. בפעם השניה טענו שההקאות הגיעו בגלל המיץ הטבעי ששתו השתיים. הפעם החלטנו שהספיק לנו ואנחנו לא חוזרים למנה נוספת.
בליל האירוע, בח"לי חזר מאוחר מפגישה עסקית, לאחר שעצר להירדם בדרך מרוב עייפות, היישר לתוך מהומת האלוהים הזו. הוא הצטער שלא נשאר כבר לישון באוטו...

אני רק אשים את זה פה. ככה, בשביל להרגע..

ולעניין אחר, אך קשור. השבוע התבקשתי להכין עוגה לעבודה של בח"לי. לא, אין לו יומולדת (היתה לו כבר לפני שבועיים וחגגנו בסודיות משפחתית), והוא לא עובד בגן ילדים, למרות שהוא טוען שזה לגמרי מרגיש כך. פשוט בגואטמלה, ארץ השעועית והטורטיה, לא יודעים לאפות עוגות. זאת אומרת - במאפיה יודעים. ברור. ואפילו מקשטים אותן עם קצפות וצבעים ושושני סוכר, אבל עוגת ביתית זה משהו שלא מוכר פה. לפחות לא כמו בישראל. ואני, שמאוד אוהבת לאפות ואין לי בשביל מי (הבנות שלי אוהבות רק ללקק את המערבל של המיקסר אבל לא לאכול את העוגה), אופה מדי פעם עוגה, משאירה לנו 1/4 ממנה ומחלקת את כל השאר. וכך גילו בעבודה של האיש את העוגות שלי ומאוד מאוד שמחים לאכול מהן.
לפני שבועיים היה מפגש משמח בביתי של כל צוות הניהול של בח"לי וכולם נהנו מקרואסונים, ומקובנה, ומעוגת גבינה מקושטת.

קרואסון שוקולד, עוגה מעוטרת ופריחולס.

 "תגידו" שאלתי, "איך יכול להיות שאני לא מקבלת עציצי פרחים על בסיס שבועי לפחות??" (והרי בח"לי היקר מגדל פרחים). אז השבוע קיבלתי טלפון מהמשרד - "חשבנו על זה ויש לנו עסקה בשבילך". ממממ....נשמע חשוד, אבל בואו נשמע.. "הרכב כבר עמוס בעציצי דליה בכל הצבעים, ויגיע אלייך בערב לשימושך האישי. בתמורה אנחנו רוצים עוגת שוקולד ליום שישי".

עם כזה יופי, אין לי בעיה להשקיע בעוגה, אפילו עם קצפת
וכך יצא שאני אופה עוגה לעבודה של בח"לי. אין לי בעיה עם זה, להיפך הוא הנכון. רק חבל שאני, בהיותי מי שאני, אוהבת להסתבך עד מעל הראש, ולהחלטה שלי להכין גם קרם שוקולד וגם קצפת לעוגה הזו התווספה התכונה המיותרת שלי של התרגשות יתר וחוסר סבלנות, וכל מה שיצא על העוגה הזו זה קרם שמנת בטעם שוקולד. אמנם טעים מאוד, אבל בהחלט נראה כמו עוגה של גנון...
כשיעל מקשטת זה נראה יופי יופי.
את העוגה שלי לא צילמתי מהפדיחה...

ואחרון חביב - השבוע הלכנו לחפש קרמיקה. שוב. הפעם שילבנו גם לימודים יחד עם העבודה, והבנות החליטוהלעזור לבעלי המקצוע לחתוך, להדביק ולהשלים צבעים במשטחי העיטור. היה מרתק ומעשיר.

 
נשיקות <3 עינת
 
משהו קטן לסיום: לאחרונה אנו שומעים בבית את ברבאבא ללא הפסקה.
אתמול הזאטוטה הפתיעה אותנו לטובה כשלפתע פצחה בשירת "היפו היפו היפו..."
אנחנו בעד שימור מסורת!

יום שישי, 25 ביולי 2014

הילדים. נקודה.

ימים טרופים עוברים עלינו.
אנחנו לא בארץ, הדאגות הן מסוג שונה, קצת פחות קולקטיבי אבל לא פחות ישראלי.
העיניים צמודות לחדשות/פייסבוק/ידיעות מבני משפחה ובתוך כל הפחד והחשש לשלומם, אני קוראת על הרבה נתינה ואהבת חינם וטוב, שאזרחים עושים למען החיילים, למען תושבי הדרום, למען אחרים ולמען עצמם. כי בוא נודה בזה, כשאתה עוזר למישהו מתוך רצון טוב, אתה מרוויח הרבה גם כן. אתה מרוויח את התודה שלו, אתה מרוויח את ההרגשה הטובה, אתה מרוויח נקודות זכות בהערכה העצמית שלך, כי הנה - נתת לאחר לא מוכר, ללא תנאים, מתוך רצון. אתה מרוויח נקודות בחשבון הסופי של הטוב והרע מול בורא עולם (וגם אם אתה לא מאמין, חשבון הנפש שלך מול עצמך יוצא בזכות).

והנה העזרה שלי. היא לא גדולה ממש, אבל אני מקווה שתוכל לתת אור קטן אפילו לאדם אחד. זה יהפוך אותו לאור גדול מבחינתי.
הילדים.
הילדים שלנו בחופש (שלי בחופש תמידי, כן?), הקייטנות לא ממש מתפקדות בחלקים גדולים בארץ, המצב משאיר אותם קרובים לחדרי המיגון, פעילויות רבות מתבטלות כי אי אפשר לצאת מהבית למרחקים גדולים, או כי כל בתי המלון מלאים בתושבי הדרום, או כי אבא במילואים.
ולכן, הנה לפניכם, רשימה של שלל פעילויות שאפשר לעשות עם הילדים, גם בבית, באמצעים פשוטים, לגילאים שונים.

1. פונפון על מזלג. זו פעילות שכבר כתבתי עליה בעבר ויעל אפילו הצטלמה לסרטון הסברה איך עושים אותו. זה קל, זה כיף, זה מתאים לכל הגילאים, ואפשר לקשט את החדר/מקלט/אזור ממוגן בשלל פונפונים צבעוניים ושיהיה שמח.
הנה הקישור לרשימה שמסבירה איך.
 
 
2. פעמוני רוח. גם זו פעילות שמתאימה לכל הגילאים ואינה נזקקת לציוד מיוחד.
ביום בהיר אחד טיילנו ברחוב ואספנו מקלות באורכים שונים. כל הילדים אוהבים לאסוף מקלות...אפשר גם אצטרובלים! בכל מקרה, צבעו אותם בצבעים שמחים! אפשר בגואש, אפשר בספריי צבע. למי שלא אוהב לכלוך הנה טיפ - אני פורשת ניילון ענק (שקית זבל) על השולחן/רצפה, מעליו מגש פלסטיק לכל ילד ובאמצע הצבעים. כל ילד צובע על המגש שלו בלבד והשטח כולו מתקפל אחר כך עם הניילון ישר לפח. אפשר גם על המדרכה בחוץ, ואז זה אפילו יותר קל.
בכל מקרה - אחרי שהצבע התייבש, קושרים את המקלות בחוט ניילון/כל חוט שיש בבית (אני התחכמתי והברגתי לתוך המקלות אביזרי תליה קטנים, אבל לא חובה), וקושרים אותם בשורה לכף עץ ישנה מהמטבח (שגם אותה ניתן לצבוע). קושרים עוד חוט אחד לתלייה, וזהו. מקשטים את החדר/חוץ.
ככה לא מלכלכים את השולחן..
 



 
3. מוביילים. ואם כבר אספנו מקלות, ניקח שניים מהם ונקשור אותם יחד באיקס. עליהם אפשר לתלות מכל הבא ליד - מטוסי נייר, בקבוקי פלסטיק צבועים, חרוזים, פעמונים. אפשר גם לגזור ניירות צבעוניים ולהכין לנו סוכה בתוך הבית מדגלונים וקישוטים, כדי לשמח את הלב.
הנה כמה רעיונות.
 

אצטרובלים בהיכון

 
 

מטוסי נייר

בובות בד וסרטים צבעוניים

 
 
הנה דוגמא איך לשמור
על נקיון. שקית ניילון
על השולחן
 

 
 
 

בקבוקי פלסטיק חתוכים וצבועים
 
 

 


 
 4. ניסויי מדע. כי זה משעמם רק ליצור וליצור כל הזמן... (סתם, תנו לי כל היום לצייר ולגזור ולהדביק ואני מאושרת, אבל לא כולם כמוני)
הבנות שלי בנות 7 ו-9, והן מאוד נהנות ללמוד דרך ניסויים. כשהן היו קטנות יותר הן נהנו להסתכל ולראות איך, היום הן גם לומדות את הלמה.
הנה כמה קישורים לניסויים שערכתי עם הבנות, סרטונים והסברים.
סרטוני מדע: אפשר לשלב את הילדים בצילום. הם נהנים מאוד לצלם אחד את  השני ולהיות במאי סרטים ליום אחד. פה ניתן לראות קסם בלון בבקבוק וניסוי הבלון והשמרים.
כרומטוגרפיה: ניסוי נחמד מאוד בפירוק צבעים למרכיבים שלהם. ברשומה הזו ישנו הסבר וקישורים להסברים נוספים.
חמוציות מרקדות: הנה סרטון של עמית מסבירה איך לגרום לחמוציות או צימוקים לרקד. מקסים. ותודה למכון דוידסון למדע.
מה שוקל יותר? קילו נוצות או קילו פלסטלינה? את כל התשובות והסבר איך לבצע את הניסוי ניתן למצוא בקישור הבא.
 
5. מיטת מים. טוב, לא ממש מיטה. יותר כרית..מאחר ולא ניתן ללכת לבריכה (או שניתן אבל מפחיד), וחם והמים מאוד יקרים בישראל, אז מילאנו מים בשקיות זבל גדולות והשתוללנו עליהן עד שהתפוצצו. ואז סתם נרטבנו כי כיף. עוד פרטים לגבי איך ומה, כאן.
 
6. בישול. כי גם אנחנו זקוקות לקצת הפוגה. תשלחו את הילדים למטבח!
זוכרים את הספר "ילדים מבשלים" של רות סירקיס? נראה לי שכולנו גדלנו עליו. אני זוכרת הכי טוב את הביצים הממולאות...אבל הבנות כבר גדלו קצת והיום הן מכינות דברים יותר מורכבים מסנדביץ' מחייך. כמובן תוודאו שהילדים יודעים מה הם רוצים להכין, ושכל המרכיבים קיימים. אפשר לערוך איתם את רשימת הקניות בהתאם למתכון אותו הם רוצים להכין, ולבנות איתם תפריט שבועי. הכל בהתאם לגיל המדובר. תנורים וסכינים - לשיקולכם, זה בסדר גם רק להחליט על ירקות בסלט, לשטוף אותם או לערבב.
הנה כמה רעיונות לבישולי ילדים.
 

סנדביץ' פשוט הופך לחגיגה לעיניים
 עם חותכני עוגיות

 

יעל פותחת מופלטות



 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עמית הכינה עכברי תפוח אדמה
מקסימים במילוי גבינות, אפויים בתנור
(התפודים רוככו קודם בתנור כשעה)
 
 

תראו איזה חמודים!
עם בצל ירוק ועגבניות 

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עמית מעכה אבוקדו וחתכה ירקות
לארוחת בוקר מפנקת
יעל הכינה לנו פסטה ברוטב עגבניות.
אליפות!
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לעוד רעיונות ליצירה ושעשוע עם ילדים, אל תתביישו לדפדף בבלוג שלי כי יש מלא רעיונות שונים ומשונים, וקצרה היריעה מלהכיל את כולם.
אני מקווה שעזרתי למישהו עם הרעיונות הללו, אני מקווה יותר שהלחימה תסתיים בקרוב ושכל חיילינו יחזרו הביתה בשלום, אמן.
 
נשיקות <3 עינת
 
 
 

יום שישי, 11 ביולי 2014

סרטוני מדע

הרבה עבר עלינו בזמן האחרון.
יצרנו הרבה, למדנו הרבה ובעיקר נהננו ממזג אוויר שמשי שהפתיע את כולנו.
מה זאת אומרת נהננו? במדינה טרופית, בה חצי שנה יורד גשם כמעט רציף, אין בעיה של מים.
אז כשיש שמש - לובשים בגד ים ופותחים את הצינור. "אמא! תקני לנו בריכה!" באות אליי בדרישות חוזרות ונשנות בנותיי המקסימות, ואני, בתמורה, שולחת אותן להביא דלי ופיילה ועונה להן, "בסדר, בהזדמנות.."
כי האמת - למי יש כוח למלא בריכה, ולדאוג שלא יתלכלכו המים (כי לך תאלץ ילד אקטיבי או רק להישאר במים או רק להישאר בחוץ או לפחות לא להיכנס לבוץ בדרך..), ולרוקן בריכה, ולאכסן בריכה, ולנקות בריכה.
הרבה יותר קל עם דלי ופיילה.
כשהן יהיו בנות 12 נתמודד.

אז במה היינו עסוקות בזמן האחרון?

כחלק מהמשלוח האבוד שהגיע אלינו לאחר פרק זמן בלתי נתפס, הגיעו גם קופסאות הפלא והקסם של המדען המטורף. מאחר ובנותיי כבר יודעות לקרוא, והסקרנות שלהן מאוד יקרה לליבי, אני מאפשרת להן לבצע ניסויים רבים בשם המדע והיצירה, והפעם הוספנו נופך - הן גם צילמו אחת את השנייה! וכך למדנו גם פרק בקולנוענות :-)
ו...אקשן!


 
 
בסרטון הראשון יעל מדגימה איך בלון מתנפח מכוחן של נפיחות שמרים (...).
בסרטון השני, עמית מבצעת עלינו קסם משעשע, לימי הולדת וסתם דקות שעמום בממ"ד.
 
יעל סיימה השבוע את פרויקט כוכבי הלכת שלה. ואיזה פרויקט זה היה! הכל התחיל לפני שלושה שבועות, כשראתה בחנות כלי הכתיבה חבילה של דפים נוצצים בצבעי זהב וכסף והחליטה שהיא חייבת שיהיו לה כאלה בבית. אז הסכמתי רק בתנאי שהדפים ינוצלו עד תומם. משמע - שתהיה משמעות נוספת לקנייתם מלבד היותם מבריקים. לקח לה זמן להפנים שהפעם לא אוותר לה, ובשעה טובה היא סיימה לגזור ולמלא ולחבר את כל כוכבי הלכת ע"פ מפת אטלס למערכת השמש. "יופי! איך את רוצה לתלות אותם?" . "זו כבר לא בעיה שלי, " ענתה לי המהממת "תעשי איתם עכשיו מה שאת רוצה. לי הם יצאו כבר מכל החורים".
 
אז בפעם הבאה אשתף אתכם בפרויקט הבא שלי; תליית מערכת השמש מדפים מבריקים...
 
 
נשיקות ותשמרו על עצמכם <3 עינת
 
ועוד דבר אחרון: אנחנו משתפים את הילדות במה שקורה בארץ, ומצליחים לשמור על מפלס חרדות נמוך. זה לא אומר שבפעם הבאה שהן יפגשו ערבי, הן לא יתנו לו אחת בין הרגליים...


יום שלישי, 1 ביולי 2014

תודה



לפני כשבוע הבחנתי בדאגה שהבנות מגלות סימני קיטור בתדירות גבוהה מן הרגיל. לכולנו יש זמנים כאלה, בהם נראה כאילו שום דבר לא הולך לנו לפי התוכנית, או כאילו כל העולם עושה לנו דווקא. ברגעים כאלה כל מה שאנחנו רוצים זה להתלונן, ולהפנות אצבע מאשימה כלפי העולם ושוכניו. ובנותיי, כצאצאיות גאות למין הפולני (ולא משנה כמה האחוז הוא מזערי, הגן הפולני שולט) יודעות לקטר יופי. אז זהו, שבדיוק ברגעים האלה, הייתי רוצה שידעו לראות גם את הטוב, ושידעו להעריך אותו.
ולכן, כל ערב, החלנו מתכנסים יחדיו וכל אחד אומר על מה היה רוצה להודות היום. אנחנו חושבים על הדברים הקטנים והגדולים שאנחנו רוצים להודות עליהם ופורקים! וכמה זה כיף לשמוע מהן תודות!
נפגשים בארוחת הערב ומודים

הנה מקבץ:

תודה על שאת אמא שלי (יעל מפרגנת מכל הלב ..ולא לחינם זו התודה שהכי מחממת לי את הלב)
 
איך אפשר להתעלם מכל המתיקות הזו??
אני נמסה בכל פעם מחדש <3

תודה על שיש לנו את יערה, כי היא כזו חמודה ומתוקה.


 
 
תודה על זה שסיימתי את התנור שלי (לעמית היה רעיון והיא הביאה אותו לביצוע מרהיב!)
 
אפילו חלון ווילון מעל התנור יש...



 

תודה על שיעל קיבלה חגורה צהובה בקראטה כי זה שימח אותה (עמית מודה)



תודה על ששיחקנו בחוץ והייתי שוערת בכדורגל. (המונדיאל משפיע על יעל, פירוט בהמשך)
 
תודה שלא ירד גשם ויכולנו לשחק עם החברים.


מקסים, נכון?

אנחנו הוספנו גם -
 
תודה על כך שחברה של יעל צחקה עליה כשנפלה, כי אז יכולתי לראות איך עמית מגנה על אחותה בחירוף נפש.
 
תודה לאמא שעוזרת לי לקום בבוקר (בח"לי...)
 
תודה לאישי שממשיך לאתגר אותי (לקום כל בוקר בארבע וחצי למשל...).
 
והאתגר האחרון - עיצוב המשרד שלו בחווה

תודה לעמית שעשתה כלים וליעל שעזרה לשכנה לנקות את הגינה וליערה שעזרה לי בגינה (!), וכל זה מרצונן, מבלי שהתבקשו לכך.
 
תודה לצחי שנתן לי את הרעיון הנפלא לבנות משגרי מרשמלו
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
תודה לוטרינרית שעזרה לדולסה לה גורדה לגלות את מינה ולהבין שבעצם הוא חיים. או דולסה אל גורדו.

 

תודה על ארוחות ערב משותפות
 
במיוחד כאלה שמחכות לבשר שבח"לי מינגל כרגע...
 

תודה לחמותי על שלימדה אותי להכין קובה סלק.
בח"לי ליקק את האצבעות!
 
מפגש התודות הזה ממלא אותי בשמחה כל ערב, וממשיך לתדלק אותי גם במהלך היום. אני מחפשת את המקומות עליהם אני רוצה להודות. את האנשים שעשו לי טוב, ואת אלה שעשו לי רע - כי מהרע גם צומח טוב. ומלבד הרצון שלי ללמד את הבנות להעריך את הטוב, אני מרגישה שגם אני מתרגלת פה דרך חיים.

נשיקות <3 עינת

ועוד משהו קטן: במסגרת חגיגות המונדיאל, בכל צומת מתנפנפות להן חולצות בשלל צבעים של קבוצות הנבחרות, ורוכלים מציעים שלל תחפושות ודגלים ועוגיות דגלים. גם יעל נכנסה לרוח הספורט וביקשה חולצה. "של מי?" שאלתי. "של ארר..." מלמלה הבכורה שלי "ארג..ארנג..ארטנגי...של ברזיל!"