באחד האמשים (ותודה לאפרים קישון על ההשראה) ישבו בנותיי ורשמו 2 רשימות.
האחת - של חובותיהן בבית, והשניה - של זכויותיהן.
למי שעוד לא יודע, אנחנו מחנכים את בנותינו בבית. חלק מהאני המאמין שלנו הוא שעלינו כהורים מוטלת האחריות ליצירת מבוגרים אחראיים, מודעים, רגישים, יצירתיים. בעצם כל מה שהיינו רוצים לראות אצל השכנים שלנו, אנחנו מנסים להעביר לילדינו כדרך חיים.
לי אישית נמאס לשמוע יותר מדי אנשים סביבי שטוענים שלא מקבלים את הזכויות שלהם, אבל שכחו שקודם מוטלות עליהן גם קצת חובות...
ולכן - רשימת החובות והזכויות בבית, כי גם להוקיר את הזכויות שלך זה חשוב!
ומה כתבו בנותיי היקרות? בזכויות הן רשמו את כל מה שצפוי - בעלי החיים שברשותן, הצעצועים והמשחקים הרבים שלהן, האפשרות להשתמש ולשחק בטלפונים הניידים (לכל אחת מהן יש אחד, ירושה מאיתנו). לרשימה הצטרפו גם כמה נקודות מיוחדות כמו - הזכות להישאר ערות עד מאוחר כדי לחכות לאבא שיגיע הביתה והזכות ללכת עם אמא לסידורים (זו זכות ענקית כי אמא זה כיף..). וגם הזכות ליצור עם אמא ולדעת קרוא וכתוב (עיין ערך הזכות הקודמת, אמא זה כיף..).
כל אלו הן זכויות שתלויות במילוי החובות שלהן, ועל אף המילה הכבדה (החלטנו לא לייפות את המילה כי זו משמעותה האמיתית, ואנחנו לא נוטים בבית לצבוע מילים בצבע שונה) חלק מהחובות שלהן הוא ממש פשוט. כמו - החובה לצחצח שיניים בבוקר ולהתלבש (על אף קלותה של ביצוע המטלה הזו, נאלצתי להזכיר להן שזו חובתן..), החובה לא ללעוס בפרצוף של אבא ואמא (עמית) ולא לדבר בחוצפה (יעל), החובה לטפל בבעלי החיים שברשותן והחובה להתקלח כל יום.
את חלק מהחובות הגדרנו כזכויות - זוהי זכות לעזור בבית וזוהי זכות גדולה לכבד את אבא ואמא. והרי לדעת לכבד משמעותו שמכבדים אותך ואתה רואה את הוריך מכבדים אחד את השני, ולכן זכית!
על אף רשימת החובות הכבדה (...), ישנן כמה זכויות שהבנות מקבלות ללא כל עשייה מצידן - הזכות לאחיות נפלאות והזכות לאהבה.
ועכשיו למשהו קליל יותר - בזמן האחרון אני מרגישה כאילו יש לי שותף משמעותי למהלך חיי.
מין כזה שותף שמשפיע על מה אני עושה וכמה ואיך, שמתבונן ורואה הכל וגם שופט אם צריך.
אני מדברת על הבלוג.
ביום ראשון פירסמה חברתי הנהדרת חלי תמונה מעוררת תיאבון של פיצה בצורה שונה. אני אוהבת מאפים. למעשה, זה סוג של התמכרות, ובהתלהבות יתרה הוצאתי את בצק השמרים שהקפאתי מהחלות של שבת וראיתי כבר בעיני רוחי איך אני מכינה כזה בדיוק ומצלמת ומפרסמת בבלוג וטופחת לעצמי על השכם וכאלה..
ואכן - ביום שני מיד ניגשתי לעבודה, והוספתי גם דג ואספרגוס לבח"לי וחזה עוף בפפריקה ושום עם פירה לילדות, והכל - בבישול בריא ללא שמן (כי זה הקטע החדש אצלנו). ושוב דמיינתי איך אני מפרסמת מתכונים וזוכה להערכה על הבישול הבריא והתמונות מעוררות התיאבון.
הייתי צריכה לדעת שכל מקרה המים שקרה בשבת היה סוג של סימן...
אתחיל בזה ואומר שהשניצל יצא פגז. ללא שמן כלל, עסיסי וטעים. גם בתמונות הוא נראה נפלא
נכון מעורר תיאבון? בסירים מתבשלים להם תפוחי האדמה לפירה וסלק לסלט
גם הדג יצא ממש טעים, את האספרגוס הרגתי כליל. אני אחסוך מכם את התמונות.
אמשיך בפירה - סבתא שלי יוצאת פולניה, היתה קמה ממנוחת העולמים שלה כדי לסטור לי אם היא היתה יודעת שאף טיפת שמן לא נכנסה לפירה. לא חמאה. לא מרגרינה. מה חשבתי לעצמי???!? יצא פירה טעים מאוד, אבל במרקם של תפוח אדמה. לא מבושל.
ואסיים בגולת הכותרת - הבצק הנפלא שלי של חלות השבת, שבוזבז באופן אמנותי כל כך.
וזה התחיל טוב! שלא תבינו! תראו כמה יפה זה נראה לפני הכניסה לתנור.
ויש בו גבינת פטה, ומוצרלה, ופלפלים קלויים עם שום, וגבינה מסריחה כזה עם כחול. - בשביל כולם!
אבל מביני דבר כבר היו שמים לב שלא חשבתי על זה עד הסוף. לך תעביר את הקונסטרוקציה מלאת כל הטוב הזה לתבנית! זה בלתי אפשרי! הייתי צריכה להיעזר בבתי האמצעית שתדחוף את התבנית בזמן שאני מרימה את הבצק ומקווצ'צ'ת אותו כדי שיתאים לתבנית, שהיתה קטנה יותר מהמוצר המוצג בתמונה לעיל. אבל..זה לא הספיק לי! הייתי צריכה עוד הוכחות לגאוותנות היתר שלי, ומשאריות הבצק הכנתי שש לחמניות מתקתקות עם צימוקים, כי אני משקיענית.
והופ לתנור! וכולי בהתלהבות! ואיזה יופי! ואפילו ניסיתי לצלם את היצירות בתנור (זה לא כל כך אפשרי כשיש עוללה שנהנית גם להסתכל בתנור עם האור הדולק ומסתירה את כל החלון).
ו..יצאתי לחוגים של הבנות. בלט וקראטה. 3 שעות מחוץ לבית.
את העובדה ששכחתי את התנור דולק בבית, לא זכרתי אלא לאחר כשעה, כשילדה אחת באמצעו של החוג, ילדה שניה קופצת בחבל ומחכה לחוג שלה, ועוללה אחת מסתובבת סביבי ומבקשת "אמממ". את נהג המונית כבר שלחנו מזמן וביקשנו ממנו לחזור בשש וחצי, בגמר החוגים, ולהזמין אותו שוב אפשר, אבל לא יעיל. עד שהוא יגיע ויחזיר אותי הביתה ושוב יחזיר אותי לחוגים, כבר יגיע הזמן ללכת הביתה בכל מקרה ואת הפיצה כבר לא נצליח להציל.
אז חזרנו הביתה ומצאנו את זה בתנור. בח"לי טען שזה מאוד יצירתי וחבל שלא עשיתי כזה לפני חודש, כשכולם תלו את קישוטי הכריסמס שלהם בחוץ, כי זה היה יכול להיות תוספת נחמדה לשכונה.
האחת - של חובותיהן בבית, והשניה - של זכויותיהן.
למי שעוד לא יודע, אנחנו מחנכים את בנותינו בבית. חלק מהאני המאמין שלנו הוא שעלינו כהורים מוטלת האחריות ליצירת מבוגרים אחראיים, מודעים, רגישים, יצירתיים. בעצם כל מה שהיינו רוצים לראות אצל השכנים שלנו, אנחנו מנסים להעביר לילדינו כדרך חיים.
לי אישית נמאס לשמוע יותר מדי אנשים סביבי שטוענים שלא מקבלים את הזכויות שלהם, אבל שכחו שקודם מוטלות עליהן גם קצת חובות...
ולכן - רשימת החובות והזכויות בבית, כי גם להוקיר את הזכויות שלך זה חשוב!
ומה כתבו בנותיי היקרות? בזכויות הן רשמו את כל מה שצפוי - בעלי החיים שברשותן, הצעצועים והמשחקים הרבים שלהן, האפשרות להשתמש ולשחק בטלפונים הניידים (לכל אחת מהן יש אחד, ירושה מאיתנו). לרשימה הצטרפו גם כמה נקודות מיוחדות כמו - הזכות להישאר ערות עד מאוחר כדי לחכות לאבא שיגיע הביתה והזכות ללכת עם אמא לסידורים (זו זכות ענקית כי אמא זה כיף..). וגם הזכות ליצור עם אמא ולדעת קרוא וכתוב (עיין ערך הזכות הקודמת, אמא זה כיף..).
כל אלו הן זכויות שתלויות במילוי החובות שלהן, ועל אף המילה הכבדה (החלטנו לא לייפות את המילה כי זו משמעותה האמיתית, ואנחנו לא נוטים בבית לצבוע מילים בצבע שונה) חלק מהחובות שלהן הוא ממש פשוט. כמו - החובה לצחצח שיניים בבוקר ולהתלבש (על אף קלותה של ביצוע המטלה הזו, נאלצתי להזכיר להן שזו חובתן..), החובה לא ללעוס בפרצוף של אבא ואמא (עמית) ולא לדבר בחוצפה (יעל), החובה לטפל בבעלי החיים שברשותן והחובה להתקלח כל יום.
את חלק מהחובות הגדרנו כזכויות - זוהי זכות לעזור בבית וזוהי זכות גדולה לכבד את אבא ואמא. והרי לדעת לכבד משמעותו שמכבדים אותך ואתה רואה את הוריך מכבדים אחד את השני, ולכן זכית!
על אף רשימת החובות הכבדה (...), ישנן כמה זכויות שהבנות מקבלות ללא כל עשייה מצידן - הזכות לאחיות נפלאות והזכות לאהבה.
 |
| ויש גם את החובה לאסוף אחריהן בגמר העבודה... |
ועכשיו למשהו קליל יותר - בזמן האחרון אני מרגישה כאילו יש לי שותף משמעותי למהלך חיי.
מין כזה שותף שמשפיע על מה אני עושה וכמה ואיך, שמתבונן ורואה הכל וגם שופט אם צריך.
אני מדברת על הבלוג.
ביום ראשון פירסמה חברתי הנהדרת חלי תמונה מעוררת תיאבון של פיצה בצורה שונה. אני אוהבת מאפים. למעשה, זה סוג של התמכרות, ובהתלהבות יתרה הוצאתי את בצק השמרים שהקפאתי מהחלות של שבת וראיתי כבר בעיני רוחי איך אני מכינה כזה בדיוק ומצלמת ומפרסמת בבלוג וטופחת לעצמי על השכם וכאלה..
ואכן - ביום שני מיד ניגשתי לעבודה, והוספתי גם דג ואספרגוס לבח"לי וחזה עוף בפפריקה ושום עם פירה לילדות, והכל - בבישול בריא ללא שמן (כי זה הקטע החדש אצלנו). ושוב דמיינתי איך אני מפרסמת מתכונים וזוכה להערכה על הבישול הבריא והתמונות מעוררות התיאבון.
הייתי צריכה לדעת שכל מקרה המים שקרה בשבת היה סוג של סימן...
אתחיל בזה ואומר שהשניצל יצא פגז. ללא שמן כלל, עסיסי וטעים. גם בתמונות הוא נראה נפלא
נכון מעורר תיאבון? בסירים מתבשלים להם תפוחי האדמה לפירה וסלק לסלט
גם הדג יצא ממש טעים, את האספרגוס הרגתי כליל. אני אחסוך מכם את התמונות.
אמשיך בפירה - סבתא שלי יוצאת פולניה, היתה קמה ממנוחת העולמים שלה כדי לסטור לי אם היא היתה יודעת שאף טיפת שמן לא נכנסה לפירה. לא חמאה. לא מרגרינה. מה חשבתי לעצמי???!? יצא פירה טעים מאוד, אבל במרקם של תפוח אדמה. לא מבושל.
ואסיים בגולת הכותרת - הבצק הנפלא שלי של חלות השבת, שבוזבז באופן אמנותי כל כך.
וזה התחיל טוב! שלא תבינו! תראו כמה יפה זה נראה לפני הכניסה לתנור.
ויש בו גבינת פטה, ומוצרלה, ופלפלים קלויים עם שום, וגבינה מסריחה כזה עם כחול. - בשביל כולם!
אבל מביני דבר כבר היו שמים לב שלא חשבתי על זה עד הסוף. לך תעביר את הקונסטרוקציה מלאת כל הטוב הזה לתבנית! זה בלתי אפשרי! הייתי צריכה להיעזר בבתי האמצעית שתדחוף את התבנית בזמן שאני מרימה את הבצק ומקווצ'צ'ת אותו כדי שיתאים לתבנית, שהיתה קטנה יותר מהמוצר המוצג בתמונה לעיל. אבל..זה לא הספיק לי! הייתי צריכה עוד הוכחות לגאוותנות היתר שלי, ומשאריות הבצק הכנתי שש לחמניות מתקתקות עם צימוקים, כי אני משקיענית.
והופ לתנור! וכולי בהתלהבות! ואיזה יופי! ואפילו ניסיתי לצלם את היצירות בתנור (זה לא כל כך אפשרי כשיש עוללה שנהנית גם להסתכל בתנור עם האור הדולק ומסתירה את כל החלון).
ו..יצאתי לחוגים של הבנות. בלט וקראטה. 3 שעות מחוץ לבית.
את העובדה ששכחתי את התנור דולק בבית, לא זכרתי אלא לאחר כשעה, כשילדה אחת באמצעו של החוג, ילדה שניה קופצת בחבל ומחכה לחוג שלה, ועוללה אחת מסתובבת סביבי ומבקשת "אמממ". את נהג המונית כבר שלחנו מזמן וביקשנו ממנו לחזור בשש וחצי, בגמר החוגים, ולהזמין אותו שוב אפשר, אבל לא יעיל. עד שהוא יגיע ויחזיר אותי הביתה ושוב יחזיר אותי לחוגים, כבר יגיע הזמן ללכת הביתה בכל מקרה ואת הפיצה כבר לא נצליח להציל.
אז חזרנו הביתה ומצאנו את זה בתנור. בח"לי טען שזה מאוד יצירתי וחבל שלא עשיתי כזה לפני חודש, כשכולם תלו את קישוטי הכריסמס שלהם בחוץ, כי זה היה יכול להיות תוספת נחמדה לשכונה.
 |
| מישהו רוצה לשחק בצלחת מעופפת? |
ייאמר לזכותי (גם לי יש זכויות!) שהבנתי מיד במה מדובר, ולמחרת הוצאתי שוב קמח ושמרים והכנתי בצק חדש, אבל הפעם במקום לחשוב על הבלוג הנחמד שלי, חשבתי (כמו תמיד) על משפחתי האהובה שאמורה לאכול את האוכל הזה.
הפעם זה יצא מושלם.
אני את השיעור שלי למדתי. גם אתם למדתם שיעור חשוב השבוע?
נשיקות רבות <3 עינת
ועוד משהו קטן לסיום: היום, יום רביעי, שוב הבנות הולכות לחוג. היום, אבל, דאגתי לסגור את התנור לפני שיצאנו מהבית..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה