ביום ראשון האחרון יעל רצה את ריצת ה-5
ק"מ הראשון שלה.
חבר'ה! תופים!! מחולות! מצילתיים! איפה
קולות הצהלה והטפיחות על השכם? מגיע לה!! היא רצה 5 ק"מ! והיא בת 10! והיא
הבת שלי! מה שגורם לכל ההישג הזה להיראות עוד יותר הישגי ומצוין, כי אני בריצת
ה2000 שלי בבית הספר, שמתי לעצמי רגל ונפצעתי. באמת ובכלל לא בתמים – נפלתי ולכן
לא יכולתי להמשיך לרוץ ולכן הלכתי את כל הדרך.
והנה באה, הבת שלי (!), ומחליטה
שהיא רוצה לרוץ 5 ק"מ, וקמה כל בוקר ומתאמנת, ומתעוררת בבוקר המירוץ ב6 בבוקר
(לפנות בוקר במילותיה שלה), ומתארגנת ורצה! ממש רצה! ואפילו מסיימת עם חיוך.
תותחית.
 |
| גדולה מהחיים!! |
 |
| הילדה והמדליה |
 |
| עם חיוך, כן? :-) |
עכשיו, למי שמכיר את יעל, או לפחות קרא קצת
על יכולותיה המדהימות (למשל בבלוג שלה), יודע שלא הכל באמת דבש ושושנים, וגם עוקץ יש בסיפור (זוכרים את זה?). ואכן,
4 ימים לפני המירוץ ליעל היתה בחינה בקראטה, והיא רצתה להוכיח את עצמה מעל ומעבר.
יום למחרת היא קמה ורצה 3 ק"מ כחלק מהאימונים. במהלך היום היא טענה שכואבות
לה הזרועות והידיים (ראה מבחן קראטה), ואז גם כואב לה להתכופף, והיא עייפה, והופ!
בערב הילדה שוכבת במיטה עם חום גבוה וכאבים בכל הגוף. בח"לי היקר מיד טען
שהיא נעקצה ונדבקה בנגיף הצ'יצ'ימשהו שמאוד נפוץ באזורינו, שלמרות שלילדים בגילה
אין כל סכנה ממשית, וההחלמה שלהם היא מהירה, עדיין כדאי לבדוק אותה, לאבחן במהירות
ולהתחיל טיפול, ולמה שלא נצא בשבע וחצי לעיר כדי לראות את הרופא שלה.
אני הייתי בספק.
ובכל זאת, שלחתי הודעה לרופא שלה, שאחרי
שעה חזר אליי ושאל על הסימפטומים וביקש שאם המצב ימשיך בבוקר, לבוא אליו לבדיקה.
בבוקר היא קמה עייפה, אך בלי חום ובלי
כאבים. ולמרות שחשתי הקלה עצומה והודיה לאלים אליהם התפללתי בלילה לשלומה, התלווה
לתחושה הטובה גם רגש חזק של "פחחחח..אמרתי לך..". כי בכל זאת, הייתי
בספק.
את הריצה עצמה אירגן אחד הבנקים בגואטמלה,
וכל ההכנסות נועדו לעמותה לטובת ילדים שנפגעו באש. הריצה היתה של 5 ק"מ ושל
10 ק"מ ורצו אותה מאות אנשים! משפחות שלמות, מבוגרים, אצנים וחובבים ואפילו
נכים בכסאות גלגלים. כבר נחשפנו בעבר לאירועי הספורט של המקומיים. כבישים שלמים
נסגרים לטובת מירוצי אופניים, ריצות ארוכות עד חצאי מרתון, תריאטלונים. וכל זה על בסיס
חודשי ומעלה. יש עונות בהן כל שבועיים יש ריצה לטובת עמותה כזו או אחרת, ובכולן יש
מאות משתתפים. האירועים הללו מאוד מאורגנים, כולל מעודדים מטעם המארגנים שעומדים
בנקודות מפתח עם צפצפות ורעשנים, כולל חבר'ה שמחלקים שקיות מים, כולל מדליות
ומתנות למשתתפים (כמו חולצה למי שהגיע בזמן...שלא כמונו). לשאלה איך היה, יעל ענתה
שהיה ממש כיף ושהיא רוצה לרוץ שוב. לשאלה האם תמשיך בריצות הבוקר שלה, התשובה היתה
לא.
 |
| רצים עם עגלה |
 |
| בתופים ובמחולות!! מי שלא יכול לרוץ, מעודד.. |
 |
| חמודים הכלבים האלה! גם הם רצו.. |
 |
| מאות אנשים בחולצות לבנות כביש ראשי, כן? |
 |
| עגלה כזו לא ראיתי מאז הילדות.. |
 |
| חוזרים מריצת 5 ק"מ. |
למי שעוקב, אתם בוודאי יודעים שגם יערה
מתאמנת בקראטה, ולכן גם היא עברה מבחן בשבוע שעבר, אותו היא עברה בהצלחה מרובה
וקיבלה חגורה חדשה – לבנה עם פס צהוב לכל האורך. ההתרגשות היתה עצומה והטקס מרגש,
ויערה מאוד שמחה לקבל את החגורה שלה. עד כדי כך שהשבוע, כשתלמיד שלא נכח בטקס שבוע
שעבר קיבל את החגורה החדשה שלו, התעצבה הזאטוטה כי היא לא קיבלה אחת גם כן.
 |
| חמודה! קיבלה תעודה עם שועל ודובי. כל השאר לא היה חשוב... |
ולעניין אחר – עמית ויערה שיחקו היום באם
ובתה, ועמית סידרה להן מיטות נוחות על הספות בסלון. מאחר ולא רצתה להוריד לסלון את
השמיכה מהמיטה שלה, עבדה קשה והתאמצה כדי להוריד מהמדף העליון את "המילוי
הזה, אמא. זה ששמים בתוך הציפה של השמיכה".
כאילו, שמיכה.
נפלאות השפה העברית.
נשיקות <3 עינת
ועוד משהו אחרון: התחלתי לעבוד על תרגום
וכתיבה של הדרכה לחיבור ריבועי גראני במסרגה אחת. Stay tuned...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה