פוסט אחרי החגים

באמא, לפעמים אני מגזימה על באמת.

כאילו, יש לי מלא!!! לספר, ויש יגידו גם שיש לי את הזמן, אבל בזמן האחרון כל מה שהתחשק לי זה לראות ברצף את בנות גילמור (איך לא סיפרתם לי שזו סדרה כזו מגניבה???!? שיים!), ואת הסדרה החדשה 'מטומטמת' (ככה קוראים לה, זה לא אני, זה בעברית וזו סדרה מצוינת! רק לא לראות ליד הילדים, כי יש מלא קללות), וגם סתם לשחק במחשב או בטלפון במשחקים אוויליים שלא תורמים לי בכלום.

אז בינתיים צילמתי מלאן'תלפים תמונות שחסמו לי את הטלפון עד שלא נותר בו גרגר מקום, ולא כתבתי בבלוג שלי כלום.

ולכן אתם תיאלצו לקרוא על מה קרה אצלי בבית לפני חודשיים בערך.

נתחיל בפרויקט המדע המקסים של עמית. ליום ההולדת שלה (מרץ 2015, כן?) קיבלה עמית מתנה מהדודה מאמריקה (ליאת האדירה שירית), ערכה להכנת קריסטלים ובשמחה ובששון הניחה אותה בצד ושכחה ממנה מכל וכל.

ואז לפני חודשיים אסרתי עליהן לפתוח טלוויזיה (פשוט הן הפריעו לי ברצף של בנות גילמור) והיא נאלצה לחפש לעשות משהו עם עצמה. והיא מצאה את הערכה.

אז לבשנו כפפות גומי, וערבבנו חומרים כימיים מסוכנים, והחלטנו על צבעים וגוונים וגם קראנו קצת על קריסטלים מפורסמים ועובדות מעניינות.

התוצאות לפניכם:

הילדה הגאה והתוצאות

במשך שבועיים מוקמו הקריסטלים במדף עליון, וכסא מוצב לידם. יש לציין שהסלון שלי לא ראה ימים עמוסים מאלה, ובכל רגע נתון אפשר היה לראות ילדה כלשהי על כסא מחכה שהקריסטלים יצמחו. לפעמים היתה זו גם ילדה שלי. כיף.

עוד משהו שלמדתי בחודשיים האחרונים, היה איך להכין אטריות כמו של סבתא שלי. הבנות שלי מאוד אוהבות מרק עוף זך, כמו של סבתא, ומצבור שקדי המרק בסכנת הכחדה אצלי במטבח (לשימת לב המבקרים אצלי). המתכון המקורי קורא לקמח תפוח אדמה, והוא נפלא לפסח, אבל עכשיו לא פסח ואיפה לעזאזל אני אמצא עכשיו קמח תפוחי אדמה, אז עשיתי עם קמח רגיל.

החוכמה היא להכין בלילה של ביצים עם קמח ועשבי תיבול (במקרה שלי - מלח ושמיר יבש), שהיא דלילה מספיק בשביל שהאטריות יהיו דקות מספיק ואז לטגן אותן על מחבת טפלון לא משומנת (או לשמן בספריי או עם מפית נייר מחבת רגילה), לערום 3 חביתיות כל פעם, לגלגל יחד ולחתוך לרצועות.

המתכון (מקמח תפוחי אדמה, אבל אפשר להחליף, רק שימו לב לדלילות) מכאן.

התוצאה הסופית - מעולה!

האטריות נשמרות כמה ימים במקרר, והן טעימות גם בתור אטריות למרק וגם בתור נשנוש סתם ככה. הן בקושי הספיקו להגיע למרק כי הבנות אכלו כמעט הכל.

במהלך החודשיים האחרונים חגגנו יום הולדת ואת ליל כל הקדושים ועוד פרויקטים שסיימנו בהצלחה, וחתולה חדשה בבית, אבל אני אשאיר משהו גם לפעם הבאה.

נשיקות <3 עינת

ובינתיים, קחו לכם קצת ימים של שקט