קיץ קיץ כמה חם

שבוע שעבר, בראשון למאי, נכנסה עונת הקיץ באופן רשמי למחוזות גואטמלה.

יודעי דבר אומרים שאין מה לצפות לו ממש אלא עד לאמצעו של החודש, משמע ה-15 לחודש מאי. אולי ב-17.

קיץ בשבילי זה שמש. זה בריכה וגלידה ובגדים קצרים. הקיץ הישראלי הוא די אכזרי ולא מתפשר, הוא מגיע אלינו היישר מהחורף, עם עצירת ביניים קצרה של אביב, שבוע בפסח. זהו. זה מה שאנחנו מקבלים בארץ על שירי הילדות שלנו: "אביב הגיע פסח בא" די מסכם את תקופת האביב. אולי אם היינו שרים - "אביב הגיע אפריל-מאי-יוני בא..", היינו זוכים לעוד קצת עונת מעבר.

את בואו של הקיץ מבשרים בראש ובראשונה כרזות הפרסום הגדולות שמזמינות אותך לקנות מכל הבא לחג - שמשיות, מחצלות, בגדי ים, כובעים. ככה אתה יודע שאוטוטו מתחלפת עונה וכדאי באמת להתחיל ולהצטייד.

כאן זה לא שונה במיוחד, בכל זאת אני עדיין בחצי הכדור הצפוני, ולכן הכרזות מראות שמש וים, שמשיות ובירה קרה. ומטריות.

כי יחד עם עונת הקיץ מגיעים לכאן הגשמים. אז איך זה הולך בעצם? ככה...

קמים בבוקר ליום שמשי ונפלא, של שמיים כחולים זרועים ענני נוצה וציוץ ציפורים. לובשים בגדים קצרים, יוצאים החוצה לשחק ולטייל. לפעמים חם מדי אז נשארים בבית, לפעמים יש רוח ונעים. תמיד יהיה קרטיב או ארטיק או גלידה ביד, כי אחרת, מה זה שווה?!

 

 

גשם מישהו?



רק ככה הולכים לטייל בבוקר!
עם ארנב ביד אחת וכדור ביד השנייה...



את הפריחה הנפלאה של הפורטולקות בגינה שלנו הייתי חייבת לצלם
כי הצבע הזרחני שלהן תפס אותי בהפתעה גמורה.
ואושר גדול.

 

עד הצהריים. בערך בשעה אחת וחצי הכל משתנה. השמים מתקדרים, עננות כבדה מזדחלת, ועד השעה שלוש כבר לא רואים פיסה. לפעמים ההתרחשות מלווה בקולות נפץ רועמים וברקים זוהרים וכשנפתחות ארובות השמים, לא נותר לנו אלא להתפלל שגם בארץ יכירו גשמי ברכה כאלה.

ואז יוצאות המטריות. לא תמיד צריך להחליף לבגדים חמים, לפעמים אפשר להישאר עם המכנס הקצר והגופיה, כי גשם פה לא בהכרח אומר שקר.

אם לא יורד גשם - הערב עלול להיות קריר קצת.

 

עד כאן תחזית מזג האוויר - ועכשיו, הפרסומות!

 

אתמול חגגנו גם אנחנו את חג ישראל. מוזר מאוד לחגוג חגים ישראליים בחו"ל. לא חגים יהודיים - להם יש קונוטציה משפחתית מאוד חזקה וארוחה חגיגית וייעודית בדרך כלל פותרת את געגועיי למסורת. אבל חג לאומי כמו יום העצמאות הוא בחזקת חסר בלי הדגלים המתנופפים בכל חלון החל מיום לאחר הפסח, והרכבים המקושטים בדגלים. ולכן - אתמול כל היום היה מיועד לכחול וללבן. כדי שנרגיש חג. לבשנו שמלות, קישטנו את הבית בדגלים מצוירים ביד ובערב - הדלקנו מנגל!

 

 

בח"לי טען ששרשרת הדגלים המקסימה הזו היא סוג של תזכורת להיותי בת של איש קבע. יש בה אלמנטים צבאיים משהו, עם גישה לחיל האוויר..
מרגישים את הרעל באוויר?

 

  

מה שקרה מכאן ועד לשעת כיבוי אורות היה בחזקת נס.

 

כשהדלקנו את המנגל, שיחקו הבנות עם 2 ילדים מהבית השכן. גואטמלים מלידה וחמודים בעליל - אך ללא כל קשר לאומה הפרובלמטית ביותר בעולם (שזה אנחנו..אהממ..). הם נשארו איתנו כשהתחלנו לאכול והצטרפו בשמחה לנקניקיות ולעוף. אנחנו לא יושבים בשעת המנגל, אלא סובבים סביב הממנגל (בח"לי האהוב), מארחים לו לחברה ואוכלים את הבשר ישר מן האש. על הסכין. וכך גדלה משפחתנו בשני ילדים לארוחת הערב.

 

 

 

כשהגיע זמן העוגה, הצטרפו עוד שני ילדים.

 

 

עשרים דקות מאוחר יותר, כבר היו ברחוב הקטן שלנו קרוב ל-20 ילדים ובני נוער מכל רחבי השכונה. הם שיחקו בכדור, ובתופסת וצחקו ושרו. והיתה הרגשה של חג ושל ביחד.

אולי זה היה בגלל שאתמול היה יום חם במיוחד, ובערב לא ירד גשם ולא היה יותר מדי קריר.

ואולי זה קרה בגלל שבלב עמוק עמוק פנימה, רציתי שבנותיי ישמחו שמחה חברתית, כזו כמו שאנחנו שמחנו בה כשהיינו ילדים.

 

 

נשיקות <3 עינת

 

ועוד משהו אחרון: שנה הבאה אנחנו מתכננים תהלוכה בשכונה לכבוד יום העצמאות. נראה לכם שטנק יתקבל פה בברכה?