שנתיים בעיר זרה

 הראשון לנובמבר 2013. ביום הזה ירדנו מהמטוס - אמא אחת, אבא שלה הגיבור, 3 ילדות שלה האהובות וכהבלה אחת.
מאז הרבה מים עברו בנהר, אבל על אמת, כבר סיפרתי פה לא אחת כמה הגשם סוחף וגדול וזורם וגועש. למשל כאן, או כאן. ולמדתי הרבה על גואטמלה מאז.

לכבוד חג העפיפונים שחל כל שנה בראשון לנובמבר.
אמנם לא נשבה רוח, אבל ניסינו

טיילנו בה לא מעט, יחד עם משפחתו של בח"לי (התוכנית להגשמת חלומות), יחד עם משפחתי שלי (והפעם, מזווית קצת שונה), יחד עם חברים אהובים שבאו לבקר (לטיול יצאנו) וגם קצת לבד (בלוג תיירותי לעילא, יום ראשון של נחמה, יומולדת לאבא גיבור ועוד). 

יש מליון תמונות, אבל זו הכי מגניבה כי מתחת לכובע של עמית יש שיער בתספורת נפוחה, כיאה למסורת הגואטמלית הגנדרנית

חגגנו את החגים המקומיים ואת החגים שלנו (חג בלבן, חנוכה, יום העצמאות, פורים).


 










הספקתי בשנתיים האלה להיות בכל השווקים הנחשקים - בצ'יצ'יקסטננגו, בסאן חואן סקאטפקז, באטיטלן, וכמובן שבגואטמלה סיטי ובאנטיגואה (יותר מפעם אחת), ויותר חשוב מזה -  מצאתי את המקום הכי טוב לקנות בו בדים, לקנות חוטים, חומרי יצירה (כי גם קניות זה קולטורה). יש לי את הסופר המועדף עליי, וחנות הבגדים המועדפת על בנותיי, אנחנו יודעים לאן ללכת אם נשרפה נורה או אם נגמר החלב. היום, כבר שנה עם אוטו, אני יודעת איך לתקן פנצ'ר, איך להימנע מפנצ'ר (אין סיכוי..), איך להשתמש בווייז כדי להגיע ממקום למקום ומתי לא להקשיב לווייז ולנסוע בדרכים חלופיות.

פירות, הכי כדאי לקנות ברחוב. חתוכים. בשקית.

אחרי שנתיים פה, הספקנו למצוא לנו חוג תפירה וליצור מ-ל-א דברים - במסרגה, במכונת תפירה, בציור, בהדבקה. כתבנו הדרכות (למשל כאן) וצילמנו סרטונים (כבר נרשמתם לערוץ שלנו? אפשר כאן). למדתי לתפור בגדים, התמקצעתי בסריגה במסרגה אחת, למדנו קצת מקרמה, עבדנו קצת בבצק סוכר וצבענו כלי חרס.

בשנתיים כבר הספקנו לזכות בגביעים, ולהשתתף במופעים, ולהחליף חגורות ולצבור חברים וליזום עסקים ולארח מסיבת פיג'מות ולהתארח במסיבת פיג'מות ואפילו לטוס לחופשה בחו"ל (נו..קנקון זה גם סוג של חו"ל).

 

 

 

 

בשנתיים האלו חגגנו ימי הולדת, וחגגנו שבתות לבד, ועם אורחים, ובמרכז היהודי בעיר הבירה. אכלנו הרבה במסעדות, ובבית, וגם זכינו לכמה פאדיחות קולינריות שלעולם לא יימחו מזכרוני (לצערי, כן? הנה, תציצו כאן, כדי שגם אתם תוכלו להיזכר).

ובלי משים גם ביקרנו בתערוכות

 אז אתמול חגגנו חגיגה קטנה. הוצאנו את המנגל הארגנטינאי שלנו, הבטחנו לילדות המבורגר ונקניקיות, ופתע פתאום הרחוב התמלא בילדי השכונה שישבו מול הבית, ציירו במחברות שלהן וחלקו איתנו את מזוננו. מבלי משים, חגגנו יחד עם השכנים את יום השנה שלנו. התאהבנו.

 

 

 

 

 גואטמלה. המקום בו נוצרים העננים.

 

 

נשיקות <3 עינת