יום הולדת וטיפוס על הר געש

בטז' באדר, לפני 7 שנים נולדה בתי השניה, עמית.
יש לנו מסורת במשפחה הגרעינית שלנו, בה אנו נוהגים לחגוג את ימי ההולדת העבריים. מאחר ואף אחד (חוץ ממני) לא זוכר אותם, אלא רק את הלועזיים, זוכות הבנות לחגוג לא יום הולדת אחד ולא שניים, אלא תקופת הולדת שאורכת מהתאריך העברי ועד הלועזי. או ההיפך, תלוי.
מבין כולן, עמית הרוויחה הכי הרבה ומכמה בחינות. הראשונה - היא נולדת בחודש אדר. בשנה לא מעוברת. כשמגיעה שנה מעוברת היא חוגגת 2 ימי הולדת - אדר א' ואדר ב'. וגם בחודש מרץ. השניה - היא נולדה בחודש אדר (...) ימים ספורים אחרי חגיגות פורים, וכדי להפשיט לה את העניין אנו חוגגים לה כל שנה את יום ההולדת בתהלוכת ענק ברחובות העיר, מחופשים וצוהלים, וקוראים לזה עדלאידע. שווה, לא?
בכל מקרה, השנה אנחנו פה, ועוד לא גילינו מתי יוצאים לצעידת העדלאידע השנתית, והנה הגיע היום הנכסף וחגיגות פורים קטן הגיעו ואחריו יום הולדת קטן, וצריך לחגוג!
דבר ראשון - הכנתי לה זר יומולדת יחיד ומיוחד.

אה! עכשיו הבנתי למה הכנת את כל הפרחים האלה בסוד...
 

דבר שני - לשאלה "מה את רוצה ליום ההולדת" יש הרבה תשובות - הראשונה בהן היא לצאת לבלות עם המשפחה, וזה מה שעשינו ביום ראשון. אספנו פקלאותינו ויצאנו לפארק האטרקציות mundo petapa  . אני לא יכולה להגיד בלב שקט שכל המשפחה באמת נהנתה. בח"לי לא נהנה בכלל ממקומות כאלה. בלשון המעטה. הוא סבל בשקט עד אחת וחצי בצהריים, ואז הסתלקנו משם מהר מהר.
הבנות, לעומת זאת, נהנו מאוד מאוד מאוד, ולהלן תמונות להוכחה:


אמא! ראית איך נכנסתי בעמית??

במתקן המופלא הזה הן נאלצו לפדל כדי להישאר בגובה.
כזה אני רוצה גם בבית!!

 

ילדת היומולדת המופלאה לא הורידה את הזר
גם כשחבשה כובע

והנה שלושת המוסקטריות אוכלות תירס.
הם מגישים אותו עם גבינה מגוררת, מיונז וקטשופ.
יאם...
 

 

 

 מאחר והגואטמלים מאוד רציניים בשמירת החוק, לא הצלחנו להתחמק בישראליות אופיינית ממגבלות גובה שמצויינות על כל מכשיר, ולכן היו מתקנים שעמית היתה נמוכה מדי בשבילם ומתקנים שיעל היתה גבוהה מדי משבילם (כמו הקרוסלה!?) ומתקנים שצריך היה להוריד בהם את הכובע ומתקנים שנאלצנו להוריד בהם משקפיים ובסוף נמאס לנו והלכנו משם. סך הכל רצינו להנות, מה זה כל החוקים האלה??

אבל! לא נגמר היום.
כי עמית נזכרה שהיא רצתה לחגוג ביום ההולדת שלה בסלון היופי לנסיכות בלבד Girl Sensation. וואחביבה. מיד כשנכנסנו הושיבו את 2 הנסיכות הגדולות שלי (כי עמית התעקשה שגם ליעל מגיע) על כסאות מספרה ונתנו להן 2 אלבומים מפוצצים בתספורות מושקעות ומנוצנצות שיבחרו להן אחת. המקום מיועד לבנות. הוא ורוד, ג'סטין ביבר מתנגן ברקע, מסתפרים שם, מתאפרים שם, מצטלמים שם, חוגגים ימי הולדת, קונים תיקי איפור ונעלי עקב וחצאיות ושמלות נסיכה ושאר צעצועים לבנות בלבד. מושלם בשביל פורים וימי הולדת! אנחנו לקחנו את חבילת התספורת+איפור+קשת לשיער. מגניב לגמרי. ולמרות שגם כאן יש חוקים ואסור לצלם, צילמתי את עמית סובלת, כדי להזכיר לה שכשאמא מסרקת זה לגמרי נעים.
התוצאות : וואו!!! 

מקדימה

ומאחורה







 

קלוז-אפ על היצירה המנצנצת.
 

כמובן שבאותו היום הבנות הלכו לישון שמחות ומאושרות. עוד יותר שמחות מהרגיל כי לא נאלצו להתקלח - והרי אי אפשר להתקלח עם יצירות אמנות כאלה על הראש.
כשהגיע הבוקר, הכריז בח"לי שדי! והיום אנחנו הולכים לעשות משהו של בנים. אז אחרי שעמית התעוררה והתלוננה כך שכולם ישמעו שהיא לא ישנה בכלל בלילה בגלל התספורת (בשביל להיות יפה צריך לסבול, לא? או ככה מספרים לנו..), יצאנו לדרך, והפעם - להר הגעש פקאיה! איזה מרגש, נכון?
האמת שכן. את הר הגעש אנחנו רואים מהכביש שמוביל אלינו לשכונה. זה הר בגובה של מעל 2500 מטר, וההתפרצות הגדולה האחרונה שלו היתה ב2010. תוך 45 דקות נשרף כל הצומח שהיה על ההר ועדיין אפשר לראות אזורים רבים שחורים מאפר וולקני שלא צומח עליהם כלום. מ-2010 לא היתה התפרצות געשית גדולה, אלא רק קטנטנות כאלה, נחמדות...

ההתפרצות הגעשית הכי חמודה בהר

ההר עצמו יושב מעל ישוב קטן שמתפרנס מדגה באגם הצמוד וממפעל גיאותרמי (טכנולוגיה ישראלית, טפיחה על השכם). לא ברור לגמרי מה כל כך חשוב לתושבי הכפר לגור דווקא בתחתית הר הגעש, לא המקום הכי נבון לגור בו כשמדובר בהר געש, אבל..מי אנחנו שנתווכח? תושבי הכפר גם מתפרנסים לא רע מהדרכת מטיילים כמונו והשכרת סוסים עבור הטיפוס הארוך.

למי ששואל למה הכובע מונח על עמית בצורה כזו
מוזרה, אני מפנה את התשובה לתמונה שלמעלה

מבט אל הפסגה

 

הטיפוס היה די קשה עבור פדלאה ממוצעת כמוני, אבל בח"לי והילדות עברו אותו בהצלחה יתרה, כמו נינג'ות! את הירידה אהבתי יותר...מה גם שזה עשה לי טוב לשרירי העכוז והירכיים.

 מההר יש נקודות נוף מרהיבות וניתן לראות את עיר הבירה משם, ולמרות שככל שהעפלנו הרוח נהייתה קרירה יותר, האדמה נהייתה חמה יותר בהתאם כך שלא סבלנו מקור. אמנם לא ראינו לבה זולגת, אבל הבורות בהר היו חמים ונעימים, ומחלקם ניתן היה אפילו לראות אדים שעולים מן הקרקע.

היה יום טיול ממש מקסים, ואפילו מהדרכים נהנינו. כדי להגיע לשם נעזרנו בוויז. מדהים! לקח אותנו סביב סביב לנסיעה של שעה ו-20, כשההר נמצא לנו מתחת לבית. כשהחלטנו לשאול איך לחזור הביתה, גילינו שניתן להגיע תוך 45 דקות..

אז נכון, הטכנולוגיה המתקדמת קירבה אותנו למידע וניגשה לנו אותו כך שנרגיש בבית בכל מקום בעולם. מצד שני, היה הרבה יותר כיף לעצור בצד ולשאול את העוברים ושבים...

 

נשיקות 3> עינת

 

ועוד דבר קטן: כשפירקנו את התספורות, הר של נצנצים מילא את הבית בשובבות. אבל מישהו יכול להגיד לי מה עושים עם כל הסיכות שנשארו??