יום שבת, 7 ביוני 2014

חזרנו הביתה...

חודש שלם.
כמעט 30 יום שלא כתבתי כאן כלום.
וואו, כמה שהתגעגעתי!

יש משהו בישיבה הזו מול המחשב, כשברקע צוחקות/מדברות/מזמרות/מצווחות הילדות שמאוד מרגיעה אותי. כאילו הישיבה מול המסך והמקלדת מתעלת את הרגשות והמחשבות והחלומות כולם ומוציאה אותם נכונים יותר. או לפחות מובנים יותר, או נגישים לפחות.
היום יום שבת, נחתנו ביום חמישי. השעות לא לגמרי הסתדרו לנו אבל זה הבית. כבר בישלתי, וסידרתי, ויצרתי. והצלחתי למצוא שוב את השקט הזה שעוזר לי לשבת ולכתוב.

אז מה היה לנו בעצם? היתה לנו חופשת מולדת של שלושה שבועות פחות יום.
הבנות ואני בחצר ביתנו הקט.
למי ששואל איפה בח"לי האהוב - הוא כבר לא פה..וגם לא מצטלם באופן עקרוני...עצוב, לא?

היתה חופשה אחת עם המשפחה שלי המורחבת בנחל שניר, לינה בצימר במלון הגושרים ונסיעה אחת מטרפת דרך כביש הבקעה
















נכון שהן מדהימות?




הרבה טיולים רגליים ברחבי העיר, מין סיורי תיירים כאלה, משחקים בגני שעשועים, ביקורי חברים.



גינה באמצע העיר, סתם ככה

הרבה הרבה הרבה פירות ארצנו - הגענו בול לעונת המשמשים החמקנית, ולעונת הדובדבנים הנפלאה והאפרסקים האהובים עליי. ולא אמרתי כלום על עונת חג השבועות עם הגבינות והמאפים וכל הטוב השופע של ארץ זבת חלב.
 
 
 
 
ציינו 100 שנים לדודה המאומצת שלנו - דודה גרטה. לכבודה הכנתי מנדלה ענקית בקוטר 50 ס"מ (ותודה לזלנה מ-zooty owl על ההדרכה הנהדרת) ותפרתי אותה לתוך כרית ענקית. כי מה עוד חשוב לאשה בת 100 חוץ ממשענת נוחה?


 
עשינו קניות! כמה כיף זה היה. קנינו בגדים, ונעליים, וקוסמטיקה. אפשר לחשוב שאני גרה בג'ונגל..
והקניה הכי שווה - קנינו זרעים. של במיה ושעועית וחמניות וקמומיל. ומלפפון וחציל. שזה הכי חשוב כי המלפפונים פה הם זוועה, ובחציל יש זרעים.

 
 
 


בדרך הביתה שעשענו את עצמנו עם ערכת הפלסטלינה הנפלאה של רוני אורן, ולמרות שבערכה המקורית היו הוראות מדויקות ליצירת צפרדע, הבנות שלי יצרו כל מה שהיה על ליבן באותו הרגע - משמע דמויות משוגעות בבגדים משגעים. כולל קולבים וארון בגדים..




וזו הצפרדע.



 ועכשיו, סוף סוף בבית.
אפשר להתפנק עם הכהבלה שהתגעגעה מאוד (אבל ממש! היא ישנה כל לילה עם אחת מהבובות של הילדות כדי להריח את הריח שלהן קרוב קרוב), ואפשר ליצור, ולנוח.


 



























עד הפעם הבאה, מבטיחה לשתף קצת מהיצירות האחרונות, נשיקות, עינת

ועוד משהו קטן, הארנבה המליטה. שגר ראשון של 6 זערורים. היא לא מניקה אותם לבד עדיין, מה שאומר שהפכנו כולנו למיניקים. של ארנבונים.
הצלחה מובטחת?



5 תגובות:

harel erez אמר/ה...

את משהו משהו!!! תענוג לקרוא

harel erez אמר/ה...
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
sivan avitan אמר/ה...

וחופשת המולדת הבאה בתאילנד...נשיקות וחיבוקים. כבר מתגעגעים אליכם!!!

אמא יוצרת אמר/ה...

תודה 😀

אמא יוצרת אמר/ה...

חופשת מולדת מלוכסני העיניים...(-:
נשיבוקים רבים, חושבים עליכם הרבה