כשהיינו ילדים, יום האם היה מאורע מכונן.
זה היה יום שבו ישבנו בגן או בבית הספר, וציירנו/כתבנו/הדבקנו/שוררנו משהו לאמא. זה היה מלווה בטקס שבו כל האמהות ישבו מסביב, והיינו מזמרים להן - אמא יקרה לי, יקרה.
זה היה מתוק ומרגש, בעיקר לאמהות, ומילא גם את ליבן וגם את המגירות בבית ביצירות ומחברות שירים (שחלקן נשמרות עד היום אצל אמהות משקיעות במיוחד).
מאז החג התפתח בארץ והפך ליום המשפחה, וגם אני הפכתי לאמא וזכיתי להתרגש מ'אמא, הו אמא, חבקיני חזק'. אבל מה, הילדות שלי מעולם לא הלכו לגנים או לבתי ספר, וכך נחסכו ממני טקסים מרגשים ומגירות מלאות (לא באמת, יש לי מלא!!! יצירות שמורות במגירה). מה שכן, אני לא אחת שתזניח הזדמנות להביע הערכה ואהבה, וכך ביום האם האחרון (שנחגג שבוע שעבר בגואטמלה, והוא עדיין יום האם. חוגגים פה גם יום האב ויום הילד ויום הסבים, כך שכולם מרוויחים) לקחתי את בנותיי לחגוג לאמא שלהן.
מה עשינו? פשוט. נתתי להן את האפשרות לבחור איזו מתנה שירצו (לעצמן) שיש בה ערך חינוכי. כזו שירוויחו ממנה. וגם אני.
יערה בחרה פאזל של חתולים, וערכה ליצירת גבס וצביעה, כמו שהיינו ילדים.
עמית בחרה לעצמה בית לבניה תלת מימדי, והרוויחה שלוש שעות של זמן איכות איתי, כי בנינו אותו יחד
 |
| אפילו תאורת גן ופנים יש בו, בבית הזה. |
 |
| ו...הוא נפתח! |
 |
| חדר שינה ואמבטיה |
 |
| כסא הנדנדה בגזוזטרא |
 |
| שולחן גן |
 |
| פינת אוכל ומטבח |
 |
כרכוב בכניסה לבית
חיפשתי הזדמנות לכתוב 'כרכוב'
|
ויעל בחרה לה כרית ושמיכה, אותה חיברה בתפירה ובקשירה
 |
| רואים איך היא שמחה? |
 |
מה שלא רואים, זה שרגלי
הג'מוס שלה מקופלות
היטב כדי להיכנס
מתחת לשמיכה
|
אבל החגיגות לא נגמרו כאן, כי גם בחוגים של הבנות חגגו לי, ולא בשירה ויצירה - אלא בדם יזע ודמעות.
 |
| לוח גדול הוצב בכניסה לג'ים, ובו ילדים כתבו ברכות לאמא. זו הברכה האישית שלי. |
 |
| מזיעה בשיעור קראטה |
כן. אז עשיתי פלייה, ורלווה, וקיאהההה!! וכל מה שהבנות שלי עושות בחוגים שלהם, ובניתי וצבעתי וראיתי אותן מתפתחות ושמחות ויוצרות ומתבגרות, וזו בעצם המתנה הכי טובה שיכולתי לבקש לי ליום האם. תודה לכן בנותיי, שאתן חלק מחיי.
שכל יום יהיה יום אם שמח <3 עינת
תגובה 1:
גאווה ושמחה ולכן אם הן לא באות ,אנחנו באים כי מתגעגעים מאד.
הוסף רשומת תגובה