והפעם, מזווית קצת שונה

חודש וחצי.
ממש התגעגעתי.
והיה לי המוווון לספר! והתאפקתי.
קודם כל - כי הייתי נורא נורא עסוקה. נורא.
ההורים שלי באו לבקר, זאת אומרת חודש שלם של טיולים (לפעמים קשה לי עם החיים האלה, תאמינו לי), בח"לי נשאר לבד בבית 2 שבתות ברציפות והלב שלי כאב את רעבונו לצלי של שבת. ואז נזכרתי שהוא בעיצומה של העונה העמוסה והוא גם ככה יחזור הביתה בתשע בערב ולא יהיה רעב, אז התנחמתי.
בתמורה - ביקרנו שוב באותם המקומות שאהבנו לראות בגואטמלה, ונהננו מזוויות אחרות שלהם.
בריו דולסה הכרנו את חוות אל-פראיסו (גן העדן), שבתחילתה יש נביעת מים שעוברים דרך אדמה וולקנית ומתחממים עד לרמת מקלחת! הם נופלים ממפל אל תוך בריכה עמוקה של מים קרירים ומתקבל ערבוב נהדר של מים חמים למעלה ומים קרים למטה.

את השיט בנהר ליוותה אותנו החכה החדשה של יעל (מתנה מהוריי ליום ההולדת..אחת מני רבות!) והחכה הום-מייד של עמית. ואכן - בכל פינת נהר ניסינו לדוג. החכה של עמית, עשויה מבמבוק וחוט דגתה דגים רבים מאוד, החכה המתוחכמת של יעל קצת פחות. השיא היה בחווה של בח"לי, כשהלכנו לדוג במאגר המלאכותי שבנה, ואבא שלי הוציא כ-50 דגים ב-15 דקות. עם הבמבוק. אבל! זה לא ייאש את בתי הבכורה (למרבה הפלא יש לציין) ובכל פעם שהוציאה דג מהמים היתה מאושרת עד אין קץ.

אושר.

עמית עם חכת הבמבוק

הפעם שייטנו אל הים הפתוח עד לחוף הלבן (פלאיה בלנקה) בשביל לשתות רום בקוקוס ולרחוץ בים. את הלילה בילינו בליוינגסטון (עם מוחיטו או שניים, אבל ששש...אל תספרו לאף אחד..)

רום עם קוקוס מחוזק

תראו את הזוג הצעיר מאחורה!

בליוינגסטון גם הפרחנו בלון משאלות
 שעלה ועלה ונעלם לו בים

בית המלון בליוינגסטון. גם הוא היה סוג של גן עדן.

 

בטיקאל שלחתי את הוריי לטייל בשמורה לבד עם עמית ויערה, כי יעלי היתה קצת חולה. מה שנתן לנו את ההזדמנות להתחרדן כל היום במיטה ואז לצאת לראות שקיעה באגם. לפעמים כיף להיות חולה.

 
 

























בסמוק שמפיי התארחנו אצל זוג ישראלים בגרינגוס (greengos hotel), וגילינו מעל ראשנו בבריכות משפחה של קופים, שהחלה לקרוא לכולם לארוחת הצהריים בדיוק כשאנו רחצנו במקום. מיותר לציין שבהתחלה קצת נבהלנו, ואז אבא שלי טען שהוא התחיל את הכל כי הוא דפק על העץ עם המקל, אז הוא דפק עוד קצת עם המקל כדי שימשיכו לצעוק, ואז עמית ביקשה ממנו את המקל כדי שהיא תוכל להבריח את הדגים משפת הבריכה כדי שיערה תוכל להיכנס ואז אמא שלי צעקה שדי! ומספיק! ובוא נברח מפה לפני שאיזה קוף יחרבן עלינו, אז עברנו משם הלאה.

greengos hotel  המדהים

אין תמונה של הקופים, אבל לעולם לא יימאס לי מהבריכות האלו.

עמית! גם פה יש דג!

ובדרך הביתה, כשעצרנו לעשות פיפי, ראינו קצאל!

בקובאן שוב קנינו נעליים.

חודש הטיולים היה מדהים, בעיקר כי ביליתי אותו עם ההורים שלי, ואמנם אחריו אבא שלי נאלץ לחזור לארץ, אבל אמא שלי נשארה לעוד חודש, והיתה חלק מהיומיום שלנו סוףסוף, ויכלה לחזור קצת יותר רגועה.
היום היא חזרה.
ואיתה גם חזרה הפעילות שלי בבלוג. אז הנה אני, כמו תמיד, אבל עם חוויות מזווית קצת שונה.
בבלוג הבא שלי - מה שעבר עלינו בפורים (ועוד קצת)

<3 נשיקות

ועוד משהו אחרון: חגגנו 2 ימי הולדת בחודשיים האלה! האחרון התחיל אתמול ביום הולדת משפחתי בסרט בובספוג. תזכירו לי לא לתת לילדה בת 8 יד כל כך רחבה בהחלטות שכאלה...