יום שלישי, 1 ביולי 2014

תודה



לפני כשבוע הבחנתי בדאגה שהבנות מגלות סימני קיטור בתדירות גבוהה מן הרגיל. לכולנו יש זמנים כאלה, בהם נראה כאילו שום דבר לא הולך לנו לפי התוכנית, או כאילו כל העולם עושה לנו דווקא. ברגעים כאלה כל מה שאנחנו רוצים זה להתלונן, ולהפנות אצבע מאשימה כלפי העולם ושוכניו. ובנותיי, כצאצאיות גאות למין הפולני (ולא משנה כמה האחוז הוא מזערי, הגן הפולני שולט) יודעות לקטר יופי. אז זהו, שבדיוק ברגעים האלה, הייתי רוצה שידעו לראות גם את הטוב, ושידעו להעריך אותו.
ולכן, כל ערב, החלנו מתכנסים יחדיו וכל אחד אומר על מה היה רוצה להודות היום. אנחנו חושבים על הדברים הקטנים והגדולים שאנחנו רוצים להודות עליהם ופורקים! וכמה זה כיף לשמוע מהן תודות!
נפגשים בארוחת הערב ומודים

הנה מקבץ:

תודה על שאת אמא שלי (יעל מפרגנת מכל הלב ..ולא לחינם זו התודה שהכי מחממת לי את הלב)
 
איך אפשר להתעלם מכל המתיקות הזו??
אני נמסה בכל פעם מחדש <3

תודה על שיש לנו את יערה, כי היא כזו חמודה ומתוקה.


 
 
תודה על זה שסיימתי את התנור שלי (לעמית היה רעיון והיא הביאה אותו לביצוע מרהיב!)
 
אפילו חלון ווילון מעל התנור יש...



 

תודה על שיעל קיבלה חגורה צהובה בקראטה כי זה שימח אותה (עמית מודה)



תודה על ששיחקנו בחוץ והייתי שוערת בכדורגל. (המונדיאל משפיע על יעל, פירוט בהמשך)
 
תודה שלא ירד גשם ויכולנו לשחק עם החברים.


מקסים, נכון?

אנחנו הוספנו גם -
 
תודה על כך שחברה של יעל צחקה עליה כשנפלה, כי אז יכולתי לראות איך עמית מגנה על אחותה בחירוף נפש.
 
תודה לאמא שעוזרת לי לקום בבוקר (בח"לי...)
 
תודה לאישי שממשיך לאתגר אותי (לקום כל בוקר בארבע וחצי למשל...).
 
והאתגר האחרון - עיצוב המשרד שלו בחווה

תודה לעמית שעשתה כלים וליעל שעזרה לשכנה לנקות את הגינה וליערה שעזרה לי בגינה (!), וכל זה מרצונן, מבלי שהתבקשו לכך.
 
תודה לצחי שנתן לי את הרעיון הנפלא לבנות משגרי מרשמלו
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
תודה לוטרינרית שעזרה לדולסה לה גורדה לגלות את מינה ולהבין שבעצם הוא חיים. או דולסה אל גורדו.

 

תודה על ארוחות ערב משותפות
 
במיוחד כאלה שמחכות לבשר שבח"לי מינגל כרגע...
 

תודה לחמותי על שלימדה אותי להכין קובה סלק.
בח"לי ליקק את האצבעות!
 
מפגש התודות הזה ממלא אותי בשמחה כל ערב, וממשיך לתדלק אותי גם במהלך היום. אני מחפשת את המקומות עליהם אני רוצה להודות. את האנשים שעשו לי טוב, ואת אלה שעשו לי רע - כי מהרע גם צומח טוב. ומלבד הרצון שלי ללמד את הבנות להעריך את הטוב, אני מרגישה שגם אני מתרגלת פה דרך חיים.

נשיקות <3 עינת

ועוד משהו קטן: במסגרת חגיגות המונדיאל, בכל צומת מתנפנפות להן חולצות בשלל צבעים של קבוצות הנבחרות, ורוכלים מציעים שלל תחפושות ודגלים ועוגיות דגלים. גם יעל נכנסה לרוח הספורט וביקשה חולצה. "של מי?" שאלתי. "של ארר..." מלמלה הבכורה שלי "ארג..ארנג..ארטנגי...של ברזיל!"






 

2 תגובות:

Unknown אמר/ה...

אני מאמצת בחום! (אתחיל מהכרת תודה לביתי האהובה אלמה, שאוכלת את הקציצות השרופות של אמא שלה, ללא תלונות)..

אמא יוצרת אמר/ה...

אשרייך קרן,
שתיכן תהיו מורווחות מכך! (ולגבי הקציצות, מבינה אותך...נסי "לאפות" אותן בתנור...)