טיול שבת

לפעמים החיים לוקחים אותנו למקומות אחרים.
ביום שבת, למשל, הם לקחו אותי ל-X פארק. שוב. הפעם למסיבת יומולדת של 2 ילדות שאנחנו לא מכירות..
הגענו ליום ההולדת הזו בדרך עקיפה, דרך חברה של החוגגות, אבל אל דאגה! לא ביצענו קראשינג למסיבה לא לנו, קיבלנו הזמנה רשמית.
וטוב שכך!
אתם מבינים, מסיבת יום הולדת בגואטמלה היא עסק רציני. בת מצווה קטן עליו. מדובר בהפקה גרנדיוזית הכוללת פיניאטה (לפחות אחת), מאות ממתקים ומתנות פלסטיק מסין הנזרקים לרחבת הפיניאטה (כדי שהילדים לא ישתעממו מלחבוט), אוכל, עוד קצת ממתקים, מתנות לילדים (מגבות חוף! מגניב..), עוד אוכל, קרטיבים. ועוגת יום הולדת.
ועוד לא דיברנו על הפארק המגניב שכולל עיר חבלים בת 3 קומות, טרמפולינה, אומגה, מתנפחים (שרוב הילדים גם ככה העדיפו להיות רק שם..אולי בפעם הבאה זה יספיק??), קיר טיפוס ושור זועם. כזה מסרטים על קאובואים, שהגבר גבר לא נופל ממנו גם אחרי שעתיים.
אז כמובן שהבנות שלי מיד טיפסו על עיר החבלים. אין כמו להיתלות בין שמיים וארץ כדי לחזק קצת את הביטחון העצמי ותחושת ההרפתקנות. אז הן טיפסו פעמיים. וזהו. יותר לא ראיתי אותן.
עד שהופיעה הפיניאטה. עכשיו - קצת מידע. בח"לי לא יכול לעזוב מידע לא ברור בחוסר ברוריותו (ככה לא אומרים, נכון?!), ולכן חקר ובדק ומצא שלפיניאטה היסטוריה פגאנית שבאה להודות לאלים על השפע שהם נתנו לנו בדמות גרגרי תירס או תבואה. הפגאני (בדמות גואטמלטקי) חבט בכד חרס מלא בגרגרים מסוג שהם על מנת לשבור אותו וכך להראות את השפע. כמובן שהנוצרים ניסו להרוג את המנהג כדי להמיר את דתו של הפגאני, ואת כדי החרס החליפו דמויות מפחידות של שדים (ומכאן גם באו התהלוכות והקרנבלים עטורי מסכות המפלצות והשדים באמריקה הלטינית). מאחר והנצרות תפסה בעולם הלטיני, נותן הגואטמלטקי (בדמות נוצרי אדוק) לילד שלו בובת נייר ענקית (חד קרן מכונף, זוכרים?) מלאה בשפע של ממתקים ואומר לו - חבוט!

מתוך www.ligdol.co.il

עד כאן שיעור היסטוריה, ועכשיו חזרה לסיפור שלנו.
יצר ההרפתקנות לא נגמר ביום שבת, בפארק. הוא המשיך איתנו ליום ראשון, בו בח"לי הגשים חלום וסוף סוף מצא את קיר הטיפוס הנכסף עליו שמענו בסיפורים.
ואיזה קיר! עשרות זוויות טיפוס, ברמות שונות ונוף מדהים על אגם אמטיטלן שזוהר ירוקות למטה. עזבו, אל תאמינו למילה שלי. תסתכלו בתמונות


אגם אמטיטלן. כמה הוא יפה ככה אסור לרחוץ בו. מזוהם.



ושוב האגם. טיפסתי על בולדרים עצומים
כדי לראות אותו מבעד למסכי העצים, תעריכו!

הקיר שבחרנו להתחיל איתו

כאן מתארגנים.



לפני הטיפוס פורסים חבלים, מתבוננים ומתכננים. ואוכלים משהו..



יעל מטפסת



עמית מטפסת

אחרי הטיפוס. מלוכלכות ועייפות.

מנוחת הלוחם. אל תדאגו. הוא לא בודד שם, הוא האחרון :)

אז אם נחזור רגע למשפט הפתיחה של הרשומה הזו, הפעם החיים לקחו אותי גבוה. מאוד גבוה.

נשיקות <3 עינת

ועוד דבר אחרון: עוד 3 ימים לביקור הנכסף. גם אתם מתרגשים כמוני???