"בואי נחליף את הגרוטאה הזו ונקנה חדשה! הגיע הזמן לעשות משהו עם הערימה מעלת האבק הזו שסחבנו כל הדרך מישראל" אמר בח"לי מיד כשנחתתי בבית.
אם לא הייתי יודעת יותר טוב, הייתי חושבת שהוא מדבר על אחת מהילדות.
אחרי חודש וחצי בישראל הן באמת נראו קצת מאובקות.
אבל לא, הוא דיבר על הפטיפון הענתיקה שהבאנו איתנו כל הדרך מישראל, לפני שנתיים וחצי, ועדיין לא השמיע אפילו תקליט אחד מבין העשרות שליוו אותו בארגזים מאובקים.
אז ביום חמישי הפקדתי את בנותיי המג'וטלגות בידיה הנאמנות של דלילה, ויצאתי למסע לחפש פטיפון חדש ומסעיר.
האפשרויות למצוא ציוד כזה אינן רבות בגואטמלה, ומתוך ידיעה, שמתי פעמיי לחנות היחידה שהכרתי שמציגה פטיפונים חדשים למכירה. המבחר היה עצום. מפטיפונים מקצועיים לתקליטנים, דרך פטיפונים יקרים אש מחופי עץ ועד מזוודות פטיפון צבעוניות ואפילו מערכת משולבת עם דיסק וקלטת. נשבעת לכם. קלטת. לא הפסקתי לצחוק חצי שעה. כאילו, מי המשוגע ששומר לאורך זמן את פיסת הטכנולוגיה המיושנת הזו??
בכל מקרה, לאחר שביררתי לאן אוכל לחבר את הפטיפון החדש שלי (מזל שלטלוויזיה יש כניסת אודיו, אחרת הייתי מאבדת עוד חצי יום מחיי על קניית רסיבר יקר להחריד), והאם באותה הזדמנות לא כדאי לי גם לקנות דיוידי חדש כדי להחליף את זה שנשרף בהפסקת החשמל האחרונה שאירעה לפני כמה חודשים, חזרתי לחנות ובחרתי פטיפון בסיסי, עם יציאת חיבור למחשב כדי שנוכל להקליט לקבצי mp3, בצבע כתום תפוז. כי זה מה שהכריע. הצבע.
שמחה ונרגשת חזרתי הביתה, שלפתי כבלים ותקליט של הביטלס, וישבתי נרגשת לשמוע ויניל בגואטמלה.
זה נשמע חרא.
כנראה שלחבר לטלוויזיה לא היה רעיון טוב כל כך. וגם כיוון מהירות הסיבוב לא היתה נהירה לי, ולמה צריך כל כך הרבה חוגות בשביל לשמוע תקליט?!
בעודי חושבת את המחשבות הללו, וכיצד אתרץ למוכר מהחנות שאני רוצה להחליף בגלל הנכות הטכנולוגית שלי, נגמר הצד ואילץ אותי לקום מהספה ולבצע מהפך. לשמחתי, עבד המהפך לטובתי, והפטיפון לא הסתובב.
עכשיו, למי שלא מכיר את הטכנולוגיה, אסביר בקצרה - בלי שפטיפון יסובב את התקליט, אי אפשר לשמוע מוסיקה. ולכן, שמחה ונרגשת, חזרתי לחנות להחליף למכשיר פשוט יותר, עם פחות חוגות, ותירוץ אדיר - הפטיפון שמכרתם לי לא עובד!
מיד כשנכנסתי, ניגש אליי המוכר מאתמול עם חיוך מודאג על שפתיו והציע לבדוק את הבעיה. חיבר לחשמל, הביא תקליט, ונאבק בידית הפטיפון. ניגשתי אליו, ושיחררתי עבורו את התפס. בינתיים ניגש מוכר נוסף אל עמדת החשמל, כנראה בשביל ללמוד איך מתפעלים פטיפון, כי גם הוא לא הבין מה צריך לקרות, וניסה לסובב את צלחת הפטיפון ביד. כמובן שפטיפונים לא עובדים כמו מכוניות צעצוע, שדחיפה אחת אחורה משחררת את המכונית בשוונג קדימה, והדחיפה הידנית לא עזרה במאומה.
אין בעיה! טען השני. בוא נביא פטיפון זהה, וננסה להבין היכן טעינו. שוב עזרתי להם לשחרר את התפס מהידית, הראיתי להם איך מרימים אותה ואיך היא אמורה לרדת ברגע שמורידים את הידית. מאחר ואני מסבירה רק פעם אחת, הם לא הבינו, והמחט סירבה לרדת. התקליט, לעומת זאת, הסתובב יופי יופי.
'אל תתאמצו חזק מדי', ביקשתי. 'אני רוצה פטיפון אחר לגמרי, אבל הפעם תבדקו קודם שהמערכת עובדת כראוי'. בשמחה וקפצוץ, שלפו החבר'ה פטיפון חדש מהתצוגה, חיברו לחשמל, הביאו תקליט, ולחצו על כל הכפתורים בבת אחת כדי להבין איך לתפעל אותו. הוא לא עבד. אז הם בדקו וגילו שיש לחבר אותו לחשמל באמת, ולא בכאילו, ושיש ללחוץ על כפתור הstop אחרי שהפטיפון ניגן קצת, ולא סתם מתוך גחמה. בינתיים בחור שלישי לקח את הפטיפונים הפגועים מהתצוגה, כדי שמישהו בר סמכא, או אחד שיודע ממש מה הוא עושה, יוכל לספר מה הבעיה איתם. חמש דקות אחר כך, הבינו הליצים איך לתפעל פטיפון, והשמיעו לי, גאים עד חורמה, תקליט בספרדית.
'יופי!' אמרתי. 'תארזו לי אותו בבקשה, ואולי באותה הזדמנות גם תחפשו את כוס הקפה שלי ששכחתי פה אתמול'. וכך, מצוידת בפטיפון חדש ובכוס הקפה היפה שלי, חזרתי הביתה להתחיל שוב בקטע החיבור, הניגון, והישיבה המרוצה.
חבל רק שלא השכלתי לבדוק את מעשיהם של חבורת המקצוענים מהחנות, כי כשהגעתי הביתה גיליתי שהם ארזו את הפטיפון בלי לאבטח את הידית, שהשתחררה מיצועה וריסקה עצמה על צלחת הפטיפון, בעודה שוברת את המחט, והצלחת שיצאה ממקומה, שחררה את החגורה עליו היא יושבת.
אתם יכולים רק לדמיין לעצמכם את שרשרת הקללות שאני שחררתי בתמורה.
אז למי ששואל את עצמו מה אני מתכוונת לעשות מחר - כנראה שלא קראתם לעומק, כי די ברור שמחר אבלה בוקר מייאש בנסיון להסביר לכמה אנשים לא מקצועיים, מדוע עליהם להחזיר לי את כספי בחזרה.
נשיקות <3 עינת
ועוד משהו אחרון: למי שהתגעגע אליי, אז גם אני מאוד מאוד מאוד!
אוטוטו רשומה פורימית, אז תכינו תחפושות, כי אני צריכה השראה :)
אם לא הייתי יודעת יותר טוב, הייתי חושבת שהוא מדבר על אחת מהילדות.
אחרי חודש וחצי בישראל הן באמת נראו קצת מאובקות.
אבל לא, הוא דיבר על הפטיפון הענתיקה שהבאנו איתנו כל הדרך מישראל, לפני שנתיים וחצי, ועדיין לא השמיע אפילו תקליט אחד מבין העשרות שליוו אותו בארגזים מאובקים.
אז ביום חמישי הפקדתי את בנותיי המג'וטלגות בידיה הנאמנות של דלילה, ויצאתי למסע לחפש פטיפון חדש ומסעיר.
האפשרויות למצוא ציוד כזה אינן רבות בגואטמלה, ומתוך ידיעה, שמתי פעמיי לחנות היחידה שהכרתי שמציגה פטיפונים חדשים למכירה. המבחר היה עצום. מפטיפונים מקצועיים לתקליטנים, דרך פטיפונים יקרים אש מחופי עץ ועד מזוודות פטיפון צבעוניות ואפילו מערכת משולבת עם דיסק וקלטת. נשבעת לכם. קלטת. לא הפסקתי לצחוק חצי שעה. כאילו, מי המשוגע ששומר לאורך זמן את פיסת הטכנולוגיה המיושנת הזו??
בכל מקרה, לאחר שביררתי לאן אוכל לחבר את הפטיפון החדש שלי (מזל שלטלוויזיה יש כניסת אודיו, אחרת הייתי מאבדת עוד חצי יום מחיי על קניית רסיבר יקר להחריד), והאם באותה הזדמנות לא כדאי לי גם לקנות דיוידי חדש כדי להחליף את זה שנשרף בהפסקת החשמל האחרונה שאירעה לפני כמה חודשים, חזרתי לחנות ובחרתי פטיפון בסיסי, עם יציאת חיבור למחשב כדי שנוכל להקליט לקבצי mp3, בצבע כתום תפוז. כי זה מה שהכריע. הצבע.
שמחה ונרגשת חזרתי הביתה, שלפתי כבלים ותקליט של הביטלס, וישבתי נרגשת לשמוע ויניל בגואטמלה.
זה נשמע חרא.
כנראה שלחבר לטלוויזיה לא היה רעיון טוב כל כך. וגם כיוון מהירות הסיבוב לא היתה נהירה לי, ולמה צריך כל כך הרבה חוגות בשביל לשמוע תקליט?!
בעודי חושבת את המחשבות הללו, וכיצד אתרץ למוכר מהחנות שאני רוצה להחליף בגלל הנכות הטכנולוגית שלי, נגמר הצד ואילץ אותי לקום מהספה ולבצע מהפך. לשמחתי, עבד המהפך לטובתי, והפטיפון לא הסתובב.
עכשיו, למי שלא מכיר את הטכנולוגיה, אסביר בקצרה - בלי שפטיפון יסובב את התקליט, אי אפשר לשמוע מוסיקה. ולכן, שמחה ונרגשת, חזרתי לחנות להחליף למכשיר פשוט יותר, עם פחות חוגות, ותירוץ אדיר - הפטיפון שמכרתם לי לא עובד!
מיד כשנכנסתי, ניגש אליי המוכר מאתמול עם חיוך מודאג על שפתיו והציע לבדוק את הבעיה. חיבר לחשמל, הביא תקליט, ונאבק בידית הפטיפון. ניגשתי אליו, ושיחררתי עבורו את התפס. בינתיים ניגש מוכר נוסף אל עמדת החשמל, כנראה בשביל ללמוד איך מתפעלים פטיפון, כי גם הוא לא הבין מה צריך לקרות, וניסה לסובב את צלחת הפטיפון ביד. כמובן שפטיפונים לא עובדים כמו מכוניות צעצוע, שדחיפה אחת אחורה משחררת את המכונית בשוונג קדימה, והדחיפה הידנית לא עזרה במאומה.
אין בעיה! טען השני. בוא נביא פטיפון זהה, וננסה להבין היכן טעינו. שוב עזרתי להם לשחרר את התפס מהידית, הראיתי להם איך מרימים אותה ואיך היא אמורה לרדת ברגע שמורידים את הידית. מאחר ואני מסבירה רק פעם אחת, הם לא הבינו, והמחט סירבה לרדת. התקליט, לעומת זאת, הסתובב יופי יופי.
'אל תתאמצו חזק מדי', ביקשתי. 'אני רוצה פטיפון אחר לגמרי, אבל הפעם תבדקו קודם שהמערכת עובדת כראוי'. בשמחה וקפצוץ, שלפו החבר'ה פטיפון חדש מהתצוגה, חיברו לחשמל, הביאו תקליט, ולחצו על כל הכפתורים בבת אחת כדי להבין איך לתפעל אותו. הוא לא עבד. אז הם בדקו וגילו שיש לחבר אותו לחשמל באמת, ולא בכאילו, ושיש ללחוץ על כפתור הstop אחרי שהפטיפון ניגן קצת, ולא סתם מתוך גחמה. בינתיים בחור שלישי לקח את הפטיפונים הפגועים מהתצוגה, כדי שמישהו בר סמכא, או אחד שיודע ממש מה הוא עושה, יוכל לספר מה הבעיה איתם. חמש דקות אחר כך, הבינו הליצים איך לתפעל פטיפון, והשמיעו לי, גאים עד חורמה, תקליט בספרדית.
'יופי!' אמרתי. 'תארזו לי אותו בבקשה, ואולי באותה הזדמנות גם תחפשו את כוס הקפה שלי ששכחתי פה אתמול'. וכך, מצוידת בפטיפון חדש ובכוס הקפה היפה שלי, חזרתי הביתה להתחיל שוב בקטע החיבור, הניגון, והישיבה המרוצה.
חבל רק שלא השכלתי לבדוק את מעשיהם של חבורת המקצוענים מהחנות, כי כשהגעתי הביתה גיליתי שהם ארזו את הפטיפון בלי לאבטח את הידית, שהשתחררה מיצועה וריסקה עצמה על צלחת הפטיפון, בעודה שוברת את המחט, והצלחת שיצאה ממקומה, שחררה את החגורה עליו היא יושבת.
אתם יכולים רק לדמיין לעצמכם את שרשרת הקללות שאני שחררתי בתמורה.
אז למי ששואל את עצמו מה אני מתכוונת לעשות מחר - כנראה שלא קראתם לעומק, כי די ברור שמחר אבלה בוקר מייאש בנסיון להסביר לכמה אנשים לא מקצועיים, מדוע עליהם להחזיר לי את כספי בחזרה.
 |
| בתמונה, שלוש ילדות מעלות אבק. לא כולן שלי. |
ועוד משהו אחרון: למי שהתגעגע אליי, אז גם אני מאוד מאוד מאוד!
אוטוטו רשומה פורימית, אז תכינו תחפושות, כי אני צריכה השראה :)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה