יום שני, 3 ביולי 2017

אופים ונהנים

אמא, אני רעבה!

זה מה שאני שומעת מהבנות שלי בזמן האחרון. וזה לא שאני מרעיבה אותן (ניסיתי, הן עושות יותר מדי רעש, אין בזה יתרון), פשוט שהן התחילו קייטנת ספורט, וכשהן חוזרות הביתה - הן רעבות. לפחות 2 מתוך ה3. השלישית עושה קייטנת בישול, אז היא לא רעבה (אני שוקלת בחיוב לשלוח את שלושתן פעם הבאה לקייטנת בישול, אולי ככה יהיה לי יותר שקט).

ככה נראה הלו"ז של קייטנת הבישול. כל יום הם מכינים אוכל ממדינה אחרת. זה נראה כאן כאילו ארה"ב היא מעצמה קולינרית לפחות כמו איטליה...

בשבוע שעבר חזרנו הביתה ושאלתי את העדר מה הן רוצות לאכול. מק'דונלדס! צעקה הזאטוטה. אין מצב, עניתי, כבר אכלתן מקדונלד'ס השבוע (כי צריך איזון בחיים ואי אפשר רק לאכול בריא כל הזמן). אז סלצ'יצ'ה! (שזה נקניקיה בספרדית, ונשמע הרבה יותר טוב ככה), צעקה הזאטוטה. סבבה, מי עוד רוצה סלצ'יצ'ה? דממה נשמעה בספסלי המכונית, מלבד מלמולי ההסכמה שהגיעו רק מהזאטוטה. אז מה אתן רוצות לאכול? שאלתי את המתבגרות שלי. סלט! ענתה האמצעית, שכנראה נמאס לה קצת מריבוי הפחמימות שמלעיטים עליה בקייטנת בישול והבכורה מיד הסכימה. אבל אני רוצה סלצ'יצ'ה! זעקה הזאטוטה. אז אכין לך אחת, עניתי לה. לא, ארבע! היא דרשה. מה פתאום? את לא תאכלי 4, אני אכין לך שלוש. אבל אני רוצה שמונה! היא זעקה. אז לא אכין לך בכלל, הקשיתי עליה. והוספתי שיעור - את מעדיפה כלום או שלוש?  כלום! היא קראה אליי מהמושב האחורי בלי להתבלבל. רגע, עצרה אותה הבכורה, כלום זה אפס. את רוצה אפס? אה....היא התחרטה, אז אני רוצה שלוש. החיים במשא ומתן.

וכך, הגעתי הביתה, הכנתי סלט וביצה ואבוקדו ושלוש נקניקיות.
וככה נראתה הצלחת של הזאטוטה אחרי ארוחת הערב.

למי שלא מבין מה הוא רואה - יש כאן ביצה וטונה ואבוקדו וסלט, וסלצ'יצ'ה. אחת. שום דבר לא נאכל. הילדה הרעבה שלי שבעה אחרי ביס אחד מכל דבר.

פעם אחרונה שאני נכנעת ללחצים חברתיים...

********
ולעניין אחר שהבטחתי לכם מהפעם הקודמת, הפדיחות הקולינריות בבית משפחת כהן, והפעם - ציפוי סוכר צבעוני.
לפני שבועיים בערך החלטתי להכין עם הבנות עוגיות סוכר בציפוי צבעוני. המטרה (מלבד אפיית העוגיות) היתה להשתמש בחותכני האותיות בעברית שקניתי לפני 4 שנים ולא היו בשימוש מאז. אז זאטוטה ואני הפשלנו שרוולים וערבבנו חומרים והכנו עוגיות (שהיו לא משהו, דרך אגב, אז אם בא לכם להכין גם - תמצאו מתכון שאתם אוהבים ותשתפו אותי, כי אני מחפשת להחליף) וחתכנו ואפינו איזה 8 מגשים של עוגיות ברוטציה, וקיררנו והכנו ציפוי סוכרי לפי המתכון בספר "עוגות ועוגיות" של פיונה פאצ'ט, מהוצאת דני ספרים.
המתכון הולך בערך ככה: כוס ורבע אבקת סוכר (אנחנו הוספנו עוד כף, לפי הצורך), כף וחצי מים פושרים וצבעי מאכל.
את אבקת הסוכר מסננים לתוך קערה, ומערבבים יחד עם המים הפושרים עד שמתקבל קרם חלק. פה הוספנו עוד קצת אבקת סוכר כי הקרם שלנו היה מימי מדי. ברגע הזה חילקנו את הקרם לשקיות ניילון והוספנו בכל שקית טיפה אחת של צבעי מאכל, סגרנו את השקית ועירבבנו היטב.
ואז זה קרה.
יעל עירבבה כל כך טוב את השקית עם קרם הסוכר האדום, שהשקית התפוצצה והמטבח זעק "רצח!!!!!"


דם!!!!!!!
רצח!!!!

הבגדים שלנו, השיער של עמית, הארונות, המקרר, השיש, הכל! התמלא בסימנים מחשידים, רק שהפעם האשמה לא היתה עליי. או שכן, אם מחשיבים גנטיקה.
יש לציין שהצבעים האחרים לא התנהגו באותה הצורה, ועד עכשיו לא החלטנו אם הפיאסקו קרה בגלל שזה צבע אדום ומרפי יודע לשחק אותה, או שזה יד המקרה (או יד היעל) שגרמה לשקית להתפוצץ לכל עבר.
את שאר העוגיות קישטנו בלי בעיה, וחיכינו שיתקרר ויתייבש לפני שהכנסנו לקופסת העוגיות. מאז כבר הספקתי להחביא את העוגיות הלא טעימות בעליל האלו מאחורי ערימה של שוקולד לינדט משובח, אבל הזאטוטה עוד מוצאת אותן לפעמים, ונהנית עד מאוד.
 
מקשטות עוגיות


מקשטות את הכיור


אז מה אתם עושים בחופש הזה? יש רעיונות לפעילויות עם הילדים שלא כוללות צוות משטרה ואיסוף ראיות? אנא, שתפו אותי!

נשיקות <3 עינת


אין תגובות: