אוספים

מאז ומתמיד אני זוכרת את עצמי כאספנית לא קטנה.
ואני לא מדברת על אוספים פושטים כאלה - מדבקות, מפיות, מכתביות. גם כאלה היו לי, אבל לא רק..
היה לי למשל אוסף עצום של בקבוקים. מכל הגדלים ומכל הסוגים. אם מחלקת הרווחה היו נכנסים אליי לחדר לביקורת פתע, ההורים שלי היו בצרות ואני הייתי נכנסת למוסד גמילה בגלל בעיות שתיה, לכאורה..
היה לי אוסף מגזינים. מסע אחר, נשיונל ג'יאוגרפיק. אחרי 2 מעברי דירה בח"לי הציב תנאי - או אני והגב שלי, או המגזינים האלה.
כמובן שמיד השתמשתי בגב אחר על מנת להעבירם לספריה העירונית ובח"לי ואני עוד יחד (תודה לאל).
היום אני אוספת אומנויות. כבר 3 שנים אני לומדת דרכים חדשות להעסיק את עצמי בצורה יצירתית. ובהתאם - אני אוספת חומרי גלם. יש איתי בדים, חוטים, חרוזים, דפים, סרטים, מדבקות, שרק מחכים בצד לפרויקט המתאים ולזמן המתאים.
או שסתם נשכחו בצד..
עכשיו, למה אני בכלל מספרת את זה? גם כדי שתקבלו מושג לגבי מהלך חיי ומה שאני אוהבת לעשות בהם, ובעיקר כדי לספר דווקא על הבנות שלי. מסתבר שאספנות עוברת בתורשה.
הבנות הגדולות שלי בנות 9 ו-7. האוספים שלהם מגוונים מאוד ומבוזרים מאוד. אני מאמינה שאם לא הייתי עוצרת בעדן, מלבד 2 ארנבים וכהבלה (כלבה אהבלה, בשפתנו אנו), היו לנו בבית גם קנרית, צבי ים, חתול וסמור. ויש פה איפה להשיג את כל אלה...

הצופית הזו למשל נתקעה לנו בחלון וכמעט הפכה לחיית המחמד החדשה בבית. לצערי ולצערן של הבנות, זה לא פשוט לגדל צופית בשבי והיא לא הסכימה עם המצב.

לעומת זאת, אני לא יכולה לעצור מבעדן מלאסוף אבנים, מקלות, ומטוסי נייר.
במקום זה - אנחנו יוצרים מהם עולם חדש.

מובייל המטוסים מכל העולם.
גם נכנסנו לאינטרנט וחיפשנו מה הם הצבעים של חיל האוויר ההודי, התימני והעירקי



מובייל מקלות

 

וזהו לבינתיים.

יש עוד המון תמונות והמון יצירות והמון השראה ואוכל ואפילו יהיו הסברים אם תרצו!

אז אל תתביישו, ספרו לי מה דעתכם!

 <3 עינת.