בהריון הראשון שלי לא יכולתי להריח שזיפים מסוכרים. מדוע נאלצתי להריח אותם זו שאלה אחרת לגמרי, אבל הם עשו לי בחילה נוראית.
אהבתי לישון. וואו, כמה ישנתי! הייתי חוזרת מהעבודה בשתיים בצהריים ונשכבת על הספה לנוח מעט, עד שבח"לי חזר מהעבודה בשש. כל יום.
הלכתי מלא. לגור בערד נותן לך את האפשרות לצעוד. גם בעבודתי במוזיאון הזכוכית רחב הידיים התהלכתי הרבה בין מבקרים והדרכות וגמעתי מרחקים.
בברית המילה של האחיין החדש שלי, בדיוק חודש לפני הלידה, כשפרץ הקטן בבכי, בעט העובר שלי בכח רב, שם בפנים.
ולא היה לי קר. בערד יש חורפים קרים, לילות שמגיעים לאפס מעלות צלזיוס. ההריון נמשך עד השבוע הראשון של ינואר, ותמיד כשנשאלתי למה אני בלי מעיל, עניתי שיש לי תנור פנימי, שמחמם אותי.
את הלילה של הצירים עברתי בקריאה, אחרי אמבטיה מרעננת, רגועה, ורק בבוקר צעדנו האב המיועד ואני לבית הוריו, כדי לקחת את הרכב ולנסוע לבית החולים.
כשנולדה יעל, קראנו לה פרח של אהבה.
היא היתה תינוקת ארוכת אצבעות, עם מבט רציני בעיניים ותסרוקת מושלמת.
בימים הראשונים אחרי לידתה, עם מבול המבקרים שבא לחזות בפלא (כן, היא פלא!), היתה נלחצת מהרעש וממררת בבכי. עד שלקחתי אותה לחדר שקט והסברתי לה במלוא הרצינות שאלה הם בני משפחתה, ושלעולם יאהבו אותה, אז היא יכולה להירגע. ומיד.
המילה הראשונה שלה היתה 'אניד', שמה של הכלבה הראשונה שלנו.
לא קר לה אף פעם, אני מכריחה אותה לצאת עם מעיל.
היא אוהבת לרוץ ולקפוץ ולשחק בכדורגל.
היא יכולה להעביר לילה שלם בקריאה, בלי לשים לב שהזמן עובר.
היא אוהבת לישון. עד מאוחר.
יש לה רגישות יוצאת דופן לבני המשפחה שלה - לאחיות שלה, לבני הדודים, להורים. גם לחברים.
יש לה טעם מאוד ספציפי באופנה, באוכל, במוסיקה. ולא תמיד הוא תואם לשלי.
יש לה לב רחב ומזמין, שקל לאהוב, ובזכותה הבית שלנו תמיד מלא בבעלי חיים, בילדים, ובהרבה רעש והמולה.
כשהייתי מתבוננת בה, בתינוקת צהובת השיער שלי, מסניפה, מחבקת, הלב שלי עצמי היה מתרחב עד כמעט להתפקע, וכל שיכולתי לחשוב עליו זה שיש בלבי מקום, בזכותה, לעוד 10 ילדים לפחות.
והיום, האפרוח שלי, הקטן הצהוב, הילדת קסם שעזרה לי לצמוח ולהתגבש, שהפכה אותי לאמא ושעדיין מלמדת אותי יוםיום מהי סבלנות וכמה לב אחד קטן יכול לגדול. היום, היא חוגגת בת מצווה.
יום הולדת שמח, פרח שלי, ילדה אהובה.
אמן שתמיד יהיו ימייך עמוסים בשמחה ובהמולת צחוק, שיימלאו משאלות ליבך, שתדעי לאהוב ולסלוח, לכבד ולהתמיד, להתגבר ולהתרגש, בכל פעם מחדש.
אני אוהבת אותך, אמא.
אהבתי לישון. וואו, כמה ישנתי! הייתי חוזרת מהעבודה בשתיים בצהריים ונשכבת על הספה לנוח מעט, עד שבח"לי חזר מהעבודה בשש. כל יום.
הלכתי מלא. לגור בערד נותן לך את האפשרות לצעוד. גם בעבודתי במוזיאון הזכוכית רחב הידיים התהלכתי הרבה בין מבקרים והדרכות וגמעתי מרחקים.
בברית המילה של האחיין החדש שלי, בדיוק חודש לפני הלידה, כשפרץ הקטן בבכי, בעט העובר שלי בכח רב, שם בפנים.
ולא היה לי קר. בערד יש חורפים קרים, לילות שמגיעים לאפס מעלות צלזיוס. ההריון נמשך עד השבוע הראשון של ינואר, ותמיד כשנשאלתי למה אני בלי מעיל, עניתי שיש לי תנור פנימי, שמחמם אותי.
את הלילה של הצירים עברתי בקריאה, אחרי אמבטיה מרעננת, רגועה, ורק בבוקר צעדנו האב המיועד ואני לבית הוריו, כדי לקחת את הרכב ולנסוע לבית החולים.
כשנולדה יעל, קראנו לה פרח של אהבה.
היא היתה תינוקת ארוכת אצבעות, עם מבט רציני בעיניים ותסרוקת מושלמת.
בימים הראשונים אחרי לידתה, עם מבול המבקרים שבא לחזות בפלא (כן, היא פלא!), היתה נלחצת מהרעש וממררת בבכי. עד שלקחתי אותה לחדר שקט והסברתי לה במלוא הרצינות שאלה הם בני משפחתה, ושלעולם יאהבו אותה, אז היא יכולה להירגע. ומיד.
המילה הראשונה שלה היתה 'אניד', שמה של הכלבה הראשונה שלנו.
לא קר לה אף פעם, אני מכריחה אותה לצאת עם מעיל.
היא אוהבת לרוץ ולקפוץ ולשחק בכדורגל.
היא יכולה להעביר לילה שלם בקריאה, בלי לשים לב שהזמן עובר.
היא אוהבת לישון. עד מאוחר.
יש לה רגישות יוצאת דופן לבני המשפחה שלה - לאחיות שלה, לבני הדודים, להורים. גם לחברים.
יש לה טעם מאוד ספציפי באופנה, באוכל, במוסיקה. ולא תמיד הוא תואם לשלי.
יש לה לב רחב ומזמין, שקל לאהוב, ובזכותה הבית שלנו תמיד מלא בבעלי חיים, בילדים, ובהרבה רעש והמולה.
כשהייתי מתבוננת בה, בתינוקת צהובת השיער שלי, מסניפה, מחבקת, הלב שלי עצמי היה מתרחב עד כמעט להתפקע, וכל שיכולתי לחשוב עליו זה שיש בלבי מקום, בזכותה, לעוד 10 ילדים לפחות.
והיום, האפרוח שלי, הקטן הצהוב, הילדת קסם שעזרה לי לצמוח ולהתגבש, שהפכה אותי לאמא ושעדיין מלמדת אותי יוםיום מהי סבלנות וכמה לב אחד קטן יכול לגדול. היום, היא חוגגת בת מצווה.
יום הולדת שמח, פרח שלי, ילדה אהובה.
אמן שתמיד יהיו ימייך עמוסים בשמחה ובהמולת צחוק, שיימלאו משאלות ליבך, שתדעי לאהוב ולסלוח, לכבד ולהתמיד, להתגבר ולהתרגש, בכל פעם מחדש.
אני אוהבת אותך, אמא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה